כל הקוראת בספריה של אלנה פרנטה מכירה כבר את "סביבת" הסיפורים שלה, וחוזרת אליהם כמו מכרה ותיקה. גם בספרה החדש "חיי השקר של המבוגרים" שבה פרנטה אל נאפולי, אל השכונות הפחות טובות, שהאוכלוסיה בהן עניה יותר, מוחלשת יותר, מאותגרת יותר, השכונות בתחתית העיר, ומשווה לשכונות הגבוהות, אלה שבהן חיים העשירים יותר, המשכילים יותר. מי שקראה […]
"אני כותבת זמן רב מדי, ואני עייפה, קשה לי יותר ויותר לשמור את חוט הסיפור מתוח בכאוס של השנים, של האירועים הקטנים והגדולים, של מצבי־ הרוח." (*) בכנס שנכחתי בו, לא כל כך מזמן, סיפרה לי אשה אחת שזה עתה החלה לקרוא את הספר הראשון בסדרת הרומנים הנפוליטניים והסתכלתי בה בקנאה מסויימת, משום שאני קראתים […]
קודם כל ולפני הכל: אם טרם קראתם את שני הספרים הראשונים מתוך ארבעת הרומנים הנפוליטניים של פרנטה, אין לי אלא להפציר בכם להמתין עוד קצת, עד שיצא לאור התרגום של החלק הרביעי. כי עם סיום החלק השלישי – הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו – נשאר/ת הקורא/ת תלוי/ה באוויר, תרתי משמע, יחד עם אלנה […]
מה אנחנו יודעים על הורינו? מה אנחנו באמת יודעים על הורינו? שנולדו בתאריך מסוים באיזה מקום, שהתחתנו, שעובדים או עבדו באיזו עבודה, שילדו אותנו ואת אחינו ואחיותינו, שדאגו לנו כך או אחרת… אבל מה באמת אנחנו יודעים עליהם? מה אנחנו יודעים על המחשבות הנסתרות, הסודות הקטנים, העניינים שמטרידים אותם (חוץ מלהיות הורינו); מה אנחנו יודעים […]
"הדברים שהכי קשה לספר עליהם הם אלה שאנו-עצמנו לא מצליחים להבין." (עמ' 8) לדה, מרצה לספרות אנגלית בפירנצה, גרושה ואם לשתיים בשנות העשרים לחייהן המתגוררות עם אביהן בקנדה, יוצאת לחופשת הקיץ בעיירת חוף אחת, למרות שזכרונותיה מן הים בילדותה, אינם מרנינים. בכלל, היא לא ממש אוהבת נסיעות או כל חריגה מן השגרה. בדרך מלווים אותה […]
איש אחד מודיע לאשה אחת, ב(סתם) ערב אחד שהוא עוזב אותה… ככה, תוך כדי פעילות יומיומית הוא אומר והולך… והיא נותרת מאחור, לבדה עם הבית ושני הילדים והכלב והמחשבות.. המאימות להציף ולהטביע – על מה ולמה? ואיך? היא מנסה להלחם על אהבתו ועל שפיותה ועל שמירה , איזושהי, על מהלך עניינים תקין בבית (אחרי הכל […]