ארכיון תגיות: סטיג לרסון

הנערה שבעטה בקן הצרעות – סטיג לרסון

הנערה_שבעטה_בקן_הצרעותראשית – אזהרת -ספוילר- אלה שטרם קראו את שני הספרים הראשונים בסדרה ומתכוונים לעשות כן, ביקורת הזו מכילה מעט (ממש מעט) מידע הידוע רק לאלה שקראו בספרים הללו. כמובן שאשתדל להימנע במידת האפשר מספויילרים הנוגעים לספר הנוכחי.

זהו הספר השלישי והאחרון, אבוי, בסדרת המילניום; לא יהיו עוד. סטיג לרסון, נוחו עדן, לא הותיר אחריו מורשת ספרותית ענפה, רק שלושה ודי.

מה חבל.

 בספרו השלישי – הנערה שבעטה בקן הצרעות – מוסיף לרסון לעסוק בקורותיה של ליסבת סלאנדר, הנערה המוזרה המקועקעת כולה, האקרית מחשבים מן הדרגה הראשונה, בעלת כישורים חברתיים מוגבלים למדי;  ליסבת שהצליחה לזחול מתוך קברה בסוף הספר הקודם, צריכה לשוב ולהתמודד עם צללים כהים במיוחד מעברה – אלה הקשורים אליה ואל אביה גם יחד.

 אם בספרו הראשון – הנערה עם קעקוע הדרקון – עסק לרסון בהיבטים כלכליים, תוך ביקורת נוקבת על הקפיטליזם החזירי והבועה הכלכלית הנלווית למעשיהם הנלוזים של הטייקונים, יחד – כמובן – עם התיחסות לעברה הנאצי (בחלקו) של שבדיה, לגברים המתעללים בנשים כדבר שבשגרה, וכמובן – סיפורה היוצא מן הכלל של סלאנדר;

אם בספרו השני – הנערה ששיחקה באש – עסק לרסון בארגוני הפשיעה תוך דגש על הסחר בנשים;

הרי שבספרו זה – הנערה שבעטה בקן הצרעות – בוחר לרסון לעסוק בארגונים הסמי-חוקיים, הנסתרים מן העין, אלה שאין יודע על קיומם מלבד מספר מוגבל של שותפי סוד, המגובים על ידי השלטון באמתלה של בטחון, אך בעצם מסתירים ממנו את מעשיהם משום שבחלקם הם מנוגדים לחוקה; וכדברי אחד מהם: "אנחנו אלה שלא קיימים. אנחנו אלה שאיש אינו מודה להם. אנחנו אלה שצריכים לקבל החלטות שאף אחד אחר לא מתמודד איתן… והפוליטיקאים הכי פחות מכולם." (עמ' 155)

להמשיך לקרוא

Share

הנערה ששיחקה באש – סטיג לרסון

הנערה ששיחקה באשליסבת סלאנדר, הנערה עם קעקוע הדרקון, המוזרה, הפריקית במידה מסוימת, קטנה, צנומה, עם מערך מוסר ייחודי משלה, עם אי מסוגלות חברתית מסוימת; הנערה שאי אפשר שלא לאהוב אם רק מכירים אותה מקרוב, ולא מאמינים בהכרח לנתונים הפורמליים… ליסבת סלאנדר חוזרת שוב. הפעם היא "מסודרת". יש לה משאבים כמעט דמיוניים (פרי תרגיל עוקץ מתוחכם שנזכר בסופו של הספר הקודם בטרילוגיה), יש לה מעט יותר מסוגלות חברתית.

היא לא נזקקת לעבודה כדי להתפרנס.

היא מנתקת חלק מקשרי העבר שלה, ומחדשת אחרים.

 מיכאל בלומקוויסט הוא אחד מן האנשים שהיא מנתקת עמם קשר, ואין לו מושג למה.

מיכאל בלומקוויסט, העיתונאי החוקר, ואחד הבעלים של הירחון "מילניום" עומד לפני פרסום גליון מיוחד של העיתון, במקביל לפרסום ספר, שניהם יעסקו בסחר בנשים בשבדיה.

 "שבדיה היא המדינה הראשונה שנחקק בה חוק המפליל את לקוחות הזנות ואינו מפליל את הזונות עצמן" (מתוך: מסמך רקע בנושא: הפללת לקוחותיה של תעשית המין – מחקר משווה. – מרכז המחקר של הכנסת)

עבודת המחקר לקראת פרסום הספר והגליון המיוחד של "מילניום", יחד עם עבודת דוקטורט בנושא, של זוגתו של מחבר הספר, עיתונאי פרילנס ב"מילניום", מגלים כי חקיקה לחוד ומציאות לחוד: מרגע שנחקק החוק, הרשו לעצמן רשויות החוק שלא להתאמץ יותר מדי כדי להלחם בעבריינים. בנוסף, טוענים החוקרים כי קיימת רשת של סחר בנשים, הסמויה מן העין.

  להמשיך לקרוא

Share

נערה עם קעקוע דרקון – סטיג לרסון

נערה עם קעקוע דרקוןמיכאל בלומקוויסט, שותף ועורך בעיתון כלכלי צנוע אך נחשב, נידון לשלושה חודשי מאסר ולקנס כספי גבוה משום שהואשם והורשע בהוצאת "לשון הרע" על ידי תעשיין / איש עסקים שעסקיו חובקי עולם.

 "איך ההרגשה?" הוא נשאל על-ידי אחד העיתונאים, ועל כך נאמר: "'איך ההרגשה' זאת השאלה היחידה, על פי 'העיתונאים הרציניים', ש'כתבי ספורט מטומטמים' מצליחים לשאול את 'הספורטאי המתנשם ומתנשף' התורן..." (מוכר לכל צופה טלוויזיה במקומותינו).

 ליסבת סלאנדר, אשה נערית כבת עשרים וחמש (שיש הטועים לחשוב שהיא בת ארבע עשרה או חמש עשרה), מועסקת כפרי-לאנסרית על ידי סוכנות חקירות, ומצליחה להביא תוצאות מפורטות בזמן קצר. סלאנדר הינה אשה מוזרה למדי, שעל גופה מקועקעים לא מעט סמלים וסימנים, אין לה אמון (בצדק מסוים) ברשויות למיניהן, אין לה חברים קרובים, והיא די בודדה בעולם.

 בלומקוויסט הוא עיתונאי כלכלי מסוג אחר, זה שאינו עונה "אמן" על כל "חבילת מסרים" המועברת על ידי גורם זה או אחר לעיתונאי זה או אחר:  "הבוז שרחש מיכאל לכתבים כלכליים נבע, לדבריו, מעניין פשוט של טוהר מידות. בעיניו המשוואה פשוטה מאד. מנהל בנק שמבזבז מאה מיליון קרונות בספקולציות פזיזות, אסור שימשיך בתפקידו. מנהל חברה שעושה עסקאות עם חברות קש צריך לשבת מאחורי סורג ובריח. … מיכאל בלומקוויסט האמין שתפקידו של הכתב הכלכלי לבחון ולחשוף את הכרישים הפיננסיים שיוצרים משברי ריבית ומספסרים בכספי החוסכים הקטנים בתסבוכות דוט.קום מטורפות. הוא האמין שתפקידה של העיתונות לבחון מקרוב מנהלי חברות באותה קנאות חסרת רחמים שבה כתבים מדיניים עוקבים אחרי כל צעד שגוי בקרב שרים וחברי פרלמנט. .. (ו)מיכאל לא היה מסוגל להבין מדוע כל כך הרבה כתבים כלכליים בכלי התקשורת החשובים ביותר במדינה מתייחסים ליאפים כלכליים בינוניים כאילו הם כוכבי רוק."

להמשיך לקרוא

Share