טייק אוף של סיפורים וספרים של סופר מצליח יכולים להיות עניין מעניין ביותר; בוחרים איזו דמות משנה מתוך הספר, שומרים על המסגרת הכללית, ובונים לה, לדמות המשנה, זו שנתקלנו בה רק לרגע או שניים במהלך קריאת הספר, עולם שלם משל עצמה. הורים, למשל, וסביבת גידול, רגשות, רצונות ומניעים שבדרך כלל, בסיפור העיקרי, לא נדע מהם כי אין להם מקום.
כך עשה מגוויר עם המכשפה הרעה מן המערב, זו שהכרנו בארץ עוץ, זו שיש לה צבא קופים מכונפים, ואי אפשר להכחידה אלא בדלי מים (שאז היא נמסה וזהו). מגוויר נותן לה שם, ותולדות – אֶלְפָבָּה.
אלפבה נולדה לאיש דת אדוק, נצר למשפחת כמרים, שבמקום להגיע לאיזו משרה רמה בעיר הברקת או סביבותיה, נדד עם אשתו, בת למשפחת אצילים, שהתרגלה למותרות ולפינוקים, אל פאתי המדינה כדי להביא את דבר האל לשבטים הפשוטים יותר, אלה המאמינים בכל מיני אמונות תפלות, או נתונים להנאות הרגע, ופחות עסוקים בחיי הנצח.
אלפבה נולדה בלילה בו נעדר אביה, מפאת אחת משליחויותיו המסיונריות. אלפבה נולדה ילדה מוזרה שמראה הרתיע את המיילדות ואת אמה.
