ארכיון תגיות: אוקינוס

מרשעת – גרגורי מגווייר

Wicked_coverטייק אוף של סיפורים וספרים של סופר מצליח יכולים להיות עניין מעניין ביותר; בוחרים איזו דמות משנה מתוך הספר, שומרים על המסגרת הכללית, ובונים לה, לדמות המשנה, זו שנתקלנו בה רק לרגע או שניים במהלך קריאת הספר, עולם שלם משל עצמה. הורים, למשל, וסביבת גידול, רגשות, רצונות ומניעים שבדרך כלל, בסיפור העיקרי, לא נדע מהם כי אין להם מקום.

כך עשה מגוויר עם המכשפה הרעה מן המערב, זו שהכרנו בארץ עוץ, זו שיש לה צבא קופים מכונפים, ואי אפשר להכחידה אלא בדלי מים (שאז היא נמסה וזהו). מגוויר נותן לה שם, ותולדות – אֶלְפָבָּה.

אלפבה נולדה לאיש דת אדוק, נצר למשפחת כמרים, שבמקום להגיע לאיזו משרה רמה בעיר הברקת או סביבותיה, נדד עם אשתו, בת למשפחת אצילים, שהתרגלה למותרות ולפינוקים, אל פאתי המדינה כדי להביא את דבר האל לשבטים הפשוטים יותר, אלה המאמינים בכל מיני אמונות תפלות, או נתונים להנאות הרגע, ופחות עסוקים בחיי הנצח.

אלפבה נולדה בלילה בו נעדר אביה, מפאת אחת משליחויותיו המסיונריות. אלפבה נולדה ילדה מוזרה שמראה הרתיע את המיילדות ואת אמה.

להמשיך לקרוא

Share

מופע הצללים – אסופה. סיפורים בהשראת ריי ברדבורי

מופע הצללים"'כתבתי רק ספר מדע בדיוני אחד בחיי, 'פרנהייט 451', שהתבסס על המציאות. פנטזיה מתבססת על מה שאינו מציאותי. ..'" (עמ' 427)

מאז קראתי את הספר המופלא פרנהייט 451 ואף ראיתי את הסרט המופלא והמדהים (אם כי יש בו צדדים מגוחכים מעט, במרחק של כחמישים שנים מאז הופק), השם ריי ברדבורי מעורר בי ריגושי עונג (ספרותיים, תרגיעו!) הן משום דמיונו המהפנט, הן משום יכולת ראיית העתיד הפנטסטית שלו. לכן, משראיתי, בשבוע הספר האחרון את הספר הזה בדוכן הספרים, נתערפלו מעט עיני, ולא שמתי לב כמעט שהספר אינו משל ברדבורי עצמו, אלא אסופת סיפורים קצרים בהשראתו / השפעתו.

ואף-על-פי-כן, גם מששמתי לב לכך, ושמצאתי עצמי עם הספר הזה הולכת הביתה בשמחה, הרי שהסופרים שתרמו מכתביהם לו, הם (אלה המוכרים לי, לפחות) מן המשובחים שבכותבי המדע הבדיוני, העולם העתידני, הפנטזיה.

ספר סיפורים קצרים מטיבו נקרא אחרת מרומן או נובלה; צריך לקרוא כל סיפור בנפרד כדי שלא יתערבבו זה בזה. תמיד יהיו סיפורים טובים יותר או פחות בעיני הקורא/ת, כאלה שיישארו לאורך זמן, כאלה שיתפוגגו כערפל עם זריחת החמה. הספר הזה גם נקרא בהפסקות; כאשר הייתי צריכה הפסקה מרומן אחד, לפני מעבר לרומן אחר, לפני נסיעה לחו"ל, כשאין רצון להתחיל ספר חדש (ואז "לסחוב" אותו הלוך ואולי חזור מן החו"ל, כשהבטחתי לעצמי שלחו"ל נוסע רק הקינדל), וסתם כשלא ידעתי להחליט מה יהיה הספר הבא (אחרי הכל, תמיד ישנם כארבעים ספרים הממתינים לתורם להיקרא).

להמשיך לקרוא

Share