ארכיון תגיות: איילת גונדר-גושן

השקרנית והעיר – איילת גונדר גושן

מיד כשיצא הספר הזה לאור, ומסע יחסי הציבור שנילווה אליו (כזה שבהחלט הסב אליו תשומת לב), התמקדו רבים ובעיקר רבות בעניין של תלונת שווא; ליתר דיוק – תלונת שווא בעבירת מין. כה מוצלחת היתה ההתמקדות הזו בנושא תלונת השווא, עד שרבות וטובות הכריזו שידירו ידיהן ועיניהן מן הספר, ה"נותן עוד כלי נשק בידה של הפטריארכיה" (כך טענו). ולי, כך נראה, נושא הספר אינו דווקא תלונת השווא, אלא השימוש בשקרים, השקרים ככלי  למוביליות מסוימת, לשינוי חברתי, למיצוי כישורים חבויים, שקרים שאינם נובעים מרוע או זדון. שקרים שמשרתים איזושהי מטרה. שקרים שקורים, מבלי להתכוון, ואיך יוצאים מהם, אם בכלל. שקרים בכלל, לא רק תלונת השווא שזכתה לכל כך הרבה כותרות, בספר ומחוצה לו. וגם, סיפורה של נערה מתבגרת אחת, בתוך הקונטקסט הכמעט בלתי אפשרי של היות בת-עשרה, בזמנים שכאלה, והשקרים, השקרים משמשים רקע לסיפורה של אותה נערה.

"חתולי רחוב נעמדים על רגליהם ימים ספורים לאחר צאתם מהרחם. סייחים מצליחים להתרומם כשעה לאחר ההמלטה. רק גורי האדם, איטיים שכמותם, חודשים רבים יחלפו בטרם יעמדו בכוחות עצמם. כנגד האיטיות הזו של הוולד האנושי עומדת רק המהירות המדהימה של הסיפור האנושי: הביא אדם לעולם סיפור, ובפרט סיפור שבו ניחוח סקנדל, מיד ייעמד זה על רגליו. …" (עמ' 31)

להמשיך לקרוא

Share

להעיר אריות – איילת גונדר-גושן

להעיר אריות "…בכל זאת, אדם קם בבוקר ויוצא מהבית ומגלה שכדור הארץ שב למסלולו. הוא אומר לאשתו ניפגש בערב, והם אכן נפגשים בערב. למוכר במכולת הוא אומר להתראות, ויודע שיפגוש בו מחר, ויודע שהעגבניות, גם אם יעלה מחירן בעשרות מונים, יישארו תמיד בטווח ידו המשגת. כמה יפה הכדור בתנועתו הנכונה. כמה נעים לסוב איתו. לשכוח שתנועה אחרת אי-פעם התקיימה. שתנועה אחרת היא בגדר האפשר." (עמ' 317)

 איתן. איתן גרין. ד"ר איתן גרין. מנתח מוח מצוין. שהיה פעם הסטודנט המועדף על מנהל המחלקה הבכיר בבית החולים הבכיר במרכז הארץ ולכן התמחה אצלו ועבד אצלו במחלקה, עד שעבר ביניהם חתול שחור (מאד שחור), כזה הנוגע לאתיקה וכסף ויושר ויושרה, ולכן נאלץ להגר לארץ רחוקה מעט – באר שבע, שיש לה חוקים אחרים, והיא מאובקת כולה.

 "כלים מוכנסים. כלים מוצאים. שקית ניילון נמלאת אשפה. אשפה מושלכת לפח בחצר. פח בחצר נמלא אשפה. אשפה מושלכת אל משאית הזבל. משאית הזבל נמלאת אשפה. אשפה מושלכת אל אתר הפסולת שבנגב. אתר הפסולת שבנגב נמלא אשפה. אשפה נקברת במעמקי האדמה. האדמה נמלאת אשפה. נמלאת ונמלאת ואינה יכולה להתרוקן, והאבק עולה ממנה כמו עלבון, עולה ועוף את העיר באר שבע, עולה ועוטף ומגיע עד עומר. .." (עמ' 178)

להמשיך לקרוא

Share

לילה אחד, מרקוביץ' – איילת גונדר-גושן

לילה אחד מרקוביץ

כבר הרבה זמן לא קרה לי שספר שאיני יודעת עליו דבר, שום כלום, גורנישט מיט גורנישט וכו', מתגלה כפנינה מבריקה, מצחיקה, נוגעת ללב ושלל סופרלטיבים אחרים.

לפעמים, בגחמה של רגע, אתם לוקחים לכם ספר ליד, והוא מתגלה ככל אלה ועוד הרבה יותר.

 כזהו הספר לילה אחד, מרקוביץ' , שאלמלא נתגלגל לידי, ואלמלא לקחתיו לקראו בין לבין (כל מיני ספרים שאני מתכננת אך טרם הספיקותי לקנות), הייתי מחמיצה החמצה גדולה בהחלט.

ואף לא הייתי יודעת על כך.

 אבל לקחתי אותו לידי, וכל שהצטערתי, לכל אורכו, הוא כי יש לי סיבות להניחו מדי פעם מן היד (עבודה, למשל, שצריך, או לאכול, שצריך גם). וכה נפלא הוא בעיני, שודאי וודאי אשוב אליו שוב.

 אתחיל בשפה – שהיא כה עשירה ומשובבת נפש, מלאה וחכמה, ואף מכמנים טמונים בה:  הנה המשורר, אחד מגיבורי הספר, המצפה כי ביאליק ימות יום אחד והוא יהיה המשורר הלאומי במקומו. ובינתיים – "הוא כתב על שלושת האבות ועל ארבע האמהות, על יציאת מצרים ועל חזון העצמות היבשות. וכדי לא לאבד את הרלוונטיות לכאן ולעכשיו, הוא הוסיף וכתב, מתאר כל פוגרום, כל הרג, כל פשע, מהלל וחורז לחסרי הישע. כך זימן לשולחנו, בתורות ארוכים, יהודים שחוטים ותלויים ומוכים, והביט בפניהם ביעף-ביעף, רק ללכוד הדימוי הנכון על הדף. ואם חש שהיד האוחזת בעט נתעייפה, שאש הזיכרון כמעט שככה, רק חשב על מוספי הספרות שדחו את שיריו, ומיד כבר עלו הדמעות בעיניו. בשעה זו, בה נמהלו בראשו תלאותיו של העם היהודי עם עלבון דחייתו כמשורר, הוציא תחת ידיו את שיריו הטובים ביותר." (עמ' 92 – 93)

  להמשיך לקרוא

Share