ארכיון תגיות: איריס אליה כהן

גַּלְבִּי – איריס אליה כהן

גלבי"'אמא שלי האמינה שהחיים מדויקים. שהיקום מדויק. בגלל זה גם אף פעם לא מאוחר מדי או מקודם מדי לחפש את בתיה, למשל.' … היא אומרת גם שאמה האמינה ששום דבר לא קורה סתם. שלכל דבר יש סיבה, גם אם היא לא יודעת אותה. זה גם מה שהשאיר אותה בחיים אחרי שבתיה נחטפה. אחרת היתה מתה. אין לה מושג למה בתיה נלקחה ממנה. אבל זאת עובדה. זה קרה. ובדיוק כמו שבתיה נלקחה ממנה, היא האמינה שבתיה גם תחזור אליה. בזמן. בדיוק בזמן. בדיוק בזמן הנכון." (עמ' 223)

בשנת 1994 פרצה לתודעת הציבור פרשת ילדי תימן; לא שלא עלה העניין הזה גם קודם לכן, אלא שעוזי משולם, שהתבצר בביתו ביהוד, יחד עם תלמידיו/חסידיו הצליח להעלות את הנושא לכל כותרות העיתונים,  ובהמשך, בזכותו או בגללו, או בגלל הרעש התקשורתי, הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, בשנת 1995, לבדוק את הטענות בדבר העלמותם המכוונת של חלק מילדי העולם מתימן. ועדת החקירה פרסמה מסקנותיה שש שנים לאחר מינויה, ומסקנותיה היו כי לא נעשתה העלמה מכוונת של ילדים ומסירתם לאימוץ. הוועדה לא מצאה תשובות לכל השאלות שהועלו, ולא הצליחה להצביע על מקומם של כל הילדים שלטענת הוריהם נעלמו.

להמשיך לקרוא

Share

דוּשִׁינְקָא, נשמה – איריס אליה-כהן

dushinka

הדס, ביום הולדתה ה- 34, יוצאת והולכת ל"בבושקה" שהוא מין מועדון שכזה, "של רוסים" בעיקר, באחד המקומות בחיפה, מועדון שפעם היה לה כמעט בית כי אושרי, שאהבה וחי עמה עד שיום אחד הלך, לאושרי היה חבר – רוסי – דימה, חבר כאח והוא מבעלי ה"בבושקה".

מאז שאושרי עזבה, לא כל כך מזמן, הפכו חייה של הדס להד קלוש של חייה פעם, פעם כשהיתה מאושרת. פעם כשצריך היה רק לקבוע מועד לחתונה, להפגיש את ההורים (אביה מצדה, אמו מצדו), כשהחיים נראו די מתוכננים ודי בסדר.

עכשיו היא לבד. מתגעגעת; "נקרעת" מגעגועים.

 דימה היה פעם ילד, "האח התאום הפחות מוצלח" בין השניים, באוקראינה. אביהם מת ואמם נישאה לאיש אחר, שלא כל כך הסכין עם התוספת הזו למשפחתו, שאינו אוהב את הילדים, ובעיקר את דימה "הפחות-מוצלח", כאמור.

להמשיך לקרוא

Share