ארכיון תגיות: אמה דונהיו

הפּלֶא של אנה – אֶמה דונהיוּ

הו, אתם הבאים ובעיקר אתן הבאות (כי, בינינו, את הספר הזה תקראנה הרבה יותר נשים מאשר יקראו אותו גברים, וההפסד כולו שלהם) בשערי הספר הזה, זנחו כל תקווה לספר מהיר וזורם ועוצר נשימה כמו "חדר", ספרה הקודם של אמה דונהיו שתורגם ונקרא ואף עובד לסרט (מוצלח למדי). הו לא. הספר הזה הוא איטי ואין בו מתח, אין הוא מהפך דפים במהירות. כמעט עד סופו. אבל אל תרפו, ואל תתיאשו. ואל תחשבו לרגע לעזוב, כי הספר איטי ואין בו מתח, ואין הוא מהפך דפים. כי התעלומה שבתוכו, ופתרונה, וכן סיומו של הספר (גם אם יש כאן איזו "קריצה" לקהל הקוראות והקוראים ורצון שלא להעציבם יותר מדי), הסיום הזה בהחלט מתגמל על הקריאה האיטית והמהורהרת משהו.

ואין פלא שהספר איטי במקצת; שהרי הוא מתרחש באמצע המאה ה- 19, באחד הכפרים הנידחים באירלתנד, רק כעשור לאחר שנות הרעב הגדול, עת תפוחי האדמה כמשו, ואירים רבים מצאו את מותם ברעב.

כן, רעב הוא הגיבור בספר הזה. הרעב שכופה על עצמה ילדה קטנה, רק בת אחת עשרה. אנה או'דונל שהחליטה לצום, מתוך אמונה שלמה שזה הדבר הנכון לעשות.

ליבּ (אליזבת) רייט, אחות אנגליה, מחניכותיה של פלורנס נייטינגייל, בוגרת מלחמת קרים, נקראת לכפר אירי קטן כדי להיות עדה וצופה ומדווחת האם אכן אנה או'דונל אינה אוכלת דבר, ומתקיימת אך ורק ממעט מים (ועל כן תהיה, מתישהו, ראויה לתואר קדושה, אם יתברר כך בכל הוועדות הבודקות מטעם הכנסייה).

להמשיך לקרוא

Share

חדר – אמה דונהיו

חדר

חדר הוא כל העולם, כל עולמו של ג'ק.

ושל אמא שלו גם.

יש להם אמבטיה אחת ומטבחון, ואמא שלו מבשלת לו אוכל, ומשאירה את האשפה ליד הכניסה עם פתק מה חסר.

יש להם משחקים שהם בונים לעצמם, והם מסדרים לעצמם מסלול התעמלות מהשולחן והמטה; יש להם ספרים וטלויזיה שאפשר לקלוט בה כמה ערוצים.

יש להם צמח, אבל הוא כנראה נובל.

יש להם חלון, גבוה, שהשמש נראית בו לפעמים, וגם הירח – בתנאי שהוא במילואו.

יש להם קצת צבעים לצייר.

יש להם, לפעמים, מתנות סוף שבוע.

ג'ק בן חמש. הוא ישן בארון הבגדים כשניק הזקן מגיע, ועם אמא שלו במטה, כשהוא לא.

 כל מה שמחוץ לחדר הוא החלל החיצון.

 לפעמים אמא של ג'ק עצובה, ואז היא לא נמצאת; זאת אומרת, היא נמצאת – אבל היא שוכבת במטה מכונסת בעצמה, ואז ג'ק צריך למצוא לעצמו תעסוקה.

להמשיך לקרוא

Share