ארכיון תגיות: אנה אנקוויסט

קונטרַפּוּנקט – אנה אֶנקוויסט

קונטרפונקט לפני הכל

".. הטמעת התווים וחילוץ המנגינות מילאו את מוחה הפגוע. לקצב המוזיקה יכלה יום-יום לנשום זמן-מה לרווחה. בדרכים עקלקלות אִפשר לה באך גישה אל זכרונה: כל וריאציה העלתה זיכרונות מן הילדה, והיא רשמה אותם במחברתה. בחשדנות, כי זיכרונות הם שקרים. באיפוק, כי לא היה לה כל עניין בסנטימנטליות" (עמ' 204)

"…בעודה מקרטעת על הפסנתר, העלתה בתוכה שברים מחיי הילדה…"(עמ' 207)

משפחה – אב, אם, ילדה, ילד. פרגמנטים של זיכרון. אפיזודות מן החיים. האשה, הכותבת זכרונותיה במחברת, אין לה שם; לעתים היא נקראת "האם", לעיתים "האשה". היא ניגנה פעם בפסנתר, האשה, עם הילדים על ברכיה. היא ניגנה פעם את היצירה הזו – "וריאציות גולדברג" של יוהן סבסטיאן באך, בעת לימודיה, ועתה היא חוזרת אליה, כדי להכניס איזשהו סדר לחייה.  היצירה שנכתבה על ידי באך הכואב את מות בנו.

"כך נוצרה המוזיקה שלא נשמעה כמוה, שתקבל לימים את השם 'וריאציות גולדברג', מוזיקה שנועדה להשיב את רוחם של אוהבי המוזיקה, כפי שנרשם בדף השער. וזה היה שקר; המטרה העיקרית של של הווריאציות היתה להגן על יוצרן מפני טירוף-הדעת." (עמ' 199 – 200)

להמשיך לקרוא

Share

השיבה הביתה – אנה אנקוויסט

השיבה הביתהכמה אזהרות לפני שאני מתחילה: קודם כל, זה הולך להיות ארוך, ולו רק בגלל כמות הציטוטים שמצאתי לנכון להביא לכאן (וגם הם רק קמצוץ מן הקמצוץ שאפשר היה); שנית משום שאני הולכת להפציר בכם חזור והפצר לקרוא את הספר המצוין הזה, ולנדנד לכם הלוך ושוב עד שתשתכנעו; שלישית – אהיה מוכרחה, כדי לדבר על הספר הזה, להביא ספוילר קטן, ספוילרון, שבעצם אינו ספוילר משום שמי שמכיר קצת את תולדות חייהם (האמיתיים) של גיבורי הספר הזה, מכיר גם את הגילוי הקטן שאגלה לכם (אני לא הכרתי), אבל בלעדיו אי אפשר בעצם לדבר על הספר הזה. בכלל.

זהו. ולספר עצמו.

 מה אנחנו יודעים על חייהן של נשותיהם (ושאר בני משפחתם) של הגיבורים ההיסטוריים שלנו, מגלי הארצות, הכובשים הגדולים, המלכים, הקיסרים; אלה שספרי ההיסטוריה מלאים בקורותיהם, כיבושיהם, תגליותיהם, אזכור קלוש אולי של נשותיהם, של ילדיהם (משום שהם היורשים, במקרה שזה חשוב לרצף ההיסטורי). אבל מה אנחנו יודעים על אלה שמסביב?

להמשיך לקרוא

Share

יצירת המופת – אנה אנקוויסט

יצירת המופת

הפתיחה קצת מטעה, למען האמת; ליסה, פסיכיאטרית שאישה וילדיה נסעו לחופשה, היא הפותחת את הספר, כאילו היא הגיבורה האמיתית, הדמות הראשית שלו.

פתיחה אגבית שכזו, רגילה, יומיומית; שיחת טלפון מיוהאן, צייר שהמוזיאון העירוני עומד להציג רטרוספקטיבה שלו, והוא מתקשר בקשר לארוחת ערב שאמו מבקשת לערוך לאחר הפתיחה החגיגית.

 יוהאן שהוא הגרוש של חברתה הטובה – אלן.. חברת נפש. אחת כזאת ש – "החבֵרוּת הנשית היא הישועה שלי.. לחברה לא צריך להסביר כלום. לא צריך להקפיד שלא תגזלי ממנה זמן רב מדי כשאת מספרת את הסיפור שלך. לא צריך לדאוג לעָרֵב בכל דיבור על עצמֵך מנת הערצת לבת-שיחך. לא צריך ליזום שום דבר. לא צריך להיות שנונה. פשוט לא צריך כלום." (עמ' 123).

 לא, הסיפור הוא לא על ליסה, למרות שהיא המוצגת בפתיחה, ולמרות שסיפורה בהחלט מעניין. אבל היא גיבורה משנית.

 הגיבורה הראשית, בעצם – הגיבורים הראשיים, הם משפחתו של יוהאן; אמו – אלמה – שננטשה עם שני ילדיה הפעוטים, אי אז, על ידי אביו של יוהאן, אחיו הבכור – אוסקר, שהאם עסוקה כל חייהם בסכסוך ביניהם, כדי ששניהם יאהבוה וינסו לרצותה, וכדי שלא תשאר לבדה. וגם אלן, האשה לשעבר ואם ילדיו היא הגיבורה הראשית, או אחת מן הגיבורות הראשיות.

להמשיך לקרוא

Share

הסוד – אנה אנקוויסט

הסודואנדה ויריקה היא פסנתרנית בעלת שם עולמי, שפרשה יום אחד מכל סיבובי הקונצרטים, החזרות, ההקלטות, ועברה לגור באיזה כפר נידח בהרי הפירינאים, בבית המרוחק ביותר, הסמוך לבית הקברות המקומי.

עכשיו היא חוזרת לנגן, לעצמה, בביתה, על הפסנתר החדש שהזמינה.

 ואנדה ויריקה – אשה בודדה, שתולדות חייה, המופיעים לסירוגין בפרקים שבין פרקי ההווה, מלאי סודות.

 ואנדה ויריקה באה מבית שהכיל שתיקות; שתיקות שכיסו על עניינים שהיתה לה בהם ידיעה, ועניינים שלא, שיתבררו לה רק בהמשך, ואולי לא.

 ואנדה ויריקה גדלה בימים שאת ארצה כובשים הגרמנים בימי מלחמת העולם השניה, ומנהיגים את משטרם. ואז צריך להצפין את הסודות עוד קצת: את האח המונגולואיד, שלא יקחו אותו, את הקשרים עם היהודים, את המידע על משפחות המחזיקות יהודים.

 וישנם סודות הנוגעים לה באופן אישי – איך לעלות לבמה מבלי לאבד את ההכרה מרוב פחד, אלה טקסים מלווים יום של קונצרט, סודות שבתוך המוסיקה, הנגלים רק לה – כי בעיקר היא חושבת בצלילים ולא במלים.

 מיהו האיש בשחורים היושב בקהל, ולו היא מנגנת בכל פעם?

להמשיך לקרוא

Share