ארכיון תגיות: אשכול נבו

צימר בגבעתיים – אשכול נבו

צימר בגבעתייםאת אשכול נבו הכרתי רק בספרו השני – ארבעה בתים וגעגוע– ומיד התאהבתי בכתיבתו. לתמיד. אחר כך הלכתי על-פי הסדר, משאלה אחת ימינה, נוילנד, המקווה האחרון בסיביר, שלוש קומות, ורק את זה, הראשון שפרסם – צימר בגבעתיים ארבעה בתים וגעגוע – לא קראתי.

עד עתה.

יש משהו משובב נפש ומרתק בקריאה ראשונה בספר שכותבו כבר מזמן המשיך הלאה, ולמרות שכתיבת כל ספר מלוּוה בסוג של כאב בטן ותהיות אם יצליח ואיך יתקבל אצל הקוראים, הרי שבספר הביכורים, יש איזו השתדלות נוספת ומיוחדת, איזו כתיבה מהודקת ומוקפדת במיוחד, וכשמגיעים אל הספר הראשון אחרי שכבר הכרתי ואהבתי את הכתיבה, יש בכך כמו שמיעת שיר שמעולם לא שמעתי, ובכל זאת אני מכירה את המנגינה, כי הדים שלה כבר התנגנו באזני פעמים לא מעט.

צימר בגבעתיים יש בו נובלה אחת וכמה סיפורים, והוא נפתח ב-סרטנים בעננים.

כולנו מכירים את הסיפורים על אלה שנסעו לטיול-של-אחרי-הצבא וניסו משהו שם, איזו פטריה או משהו אחר, וחזרו, חלקם הוחזרו, קצת אחרים משהיו. חלק חזרו אחרים לתמיד, חלקם "התגברו". יש בינינו כאלה שאפילו מכירים מישהו שחזר "אפוף", אבל רובנו מכירים אותם מרחוק. אף-פעם לא נכנסנו למה בדיוק עובר על הצדדים הנוגעים בדבר, ההורים, האחים, החברים, בני המשפחה הרחוקים יותר.

להמשיך לקרוא

Share

שלוש קומות – אשכול נבו

שלוש קומות"בעמק יפה, בין כרמים ושדות / עומד מגדל בן חמש קומות.."

כך פתחה לאה גולדברג את סיפורה "דירה להשכיר"

 

וכאן – לא עמק, לא בין כרמים ושדות, אף לא חמש קומות, רק שלוש, רק עיר שינה פרברית שהמרחק בינה לבין תל-אביב עלותו מאה ועשרה שקלים, או כך היה בשלהי שנת 2011. עיר שינה פרברית שבשוליה פרדסים, כנראה בשרון. רעננה אולי?

בית, בקצה השכונה, בסמוך לפרדס שעוד נשאר. בית בן שלוש קומות, בכל קומה שתי דירות. בית בשכונה של אנשים ש"הצליחו"; הצליחו להגיע לפיסת נדל"ן, בשכונה מכובדת, שיש לה מערכות חינוך טובות, כנראה, ויש חניה מתחת לבית.

בית. סתם בית.

בקומה הראשונה, באחת הדירות מתגורר זוג, האב – המספר (הספר בנוי משלושה מונולוגים, אחד לכל קומה), האם – איילת ושתי בנות: עופרי ויעל. עופרי היא עילת הסיפור. השכנים בדלת ממול, בקומה הראשונה, הרמן ורות. זוג מבוגר שילדיהם ונכדיהם מפוזרים בעולם. לפעמים הם שומרים על עופרי. יעל מאושפזת תדיר בבתי החולים, ויש צורך להשגיח עליה במיוחד. ילדים חולים יוצרים שיגרת חיים אחרת בבית; בכל בית. לעיתים מזומנות הרבה יותר מהרגיל יש להשאיר את הילדה הבכורה עם בייביסיטר, והשכנים בדלת ממול הם פתרון מצוין. מה גם שהם ודאי מתגעגעים לנכדיהם הפזורים בעולם. מה גם שאינם יודעים בדיוק מהם תעריפי הבייביסיטר באזור, ואפשר לשלם להם תעריפים של לפני חמש שנים..

אבל הם מבוגרים.

להמשיך לקרוא

Share

המקווה האחרון בסיביר – אשכול נבו

המקווה האחרון בסיביר

"בחורף הראשון אחרי שהעולים החדשים התיישבו בשכונת "מקור גאווה" ירד שלג. בעיר הצדיקים ירד שלג כמעט מדי שנה, ומדי פעם אף היו מגיעים תושבים מעיר החטאים עם טנדרים כדי להעמיס קצת שלג בתא המטען ולקחת הביתה, להראות לילדים, אבל בחורף ההוא התרחשה תופעה חריגה: הפתיתים הלבנים שלגו אך ורק על השכונה החדשה ולא המשיכו הלאה אל העיר. וכך, בעוד בעיר גופא ירדו רק כמה טיפות עכורות, ב"מקור גאווה" נערם השלג לגובה חצי מטר, אם לא יותר, והדוור, שהיה היחיד מבני העיר שביקר בשכונה בקביעות מתוקף תפקידו, חזר משם, הניח את כפות ידיו קצת קרוב יותר מדי לתנור הספיראלה שבסלון ביתו ואמר, אסתר, את לא מאמינה מה קורה שם. סיביר. ממש סיביר.

סיביר, ממש סיביר, אמרה למחרת אסתר לספרית שלה סימונה, את לא מאמינה מה קורה שם.

וכיוון שדברים שנאמרים במספרה של סימונה דרכם להתפשט כמו דיו על פשתן, עד מהרה דבר בשכונה החדשה כינוי האי-חיבה "סיביר", והוסיף עוד כמה קילומטרים מדומיינים לקילומטר הבודד שהפריד באמת בינה ובין העיר." (עמ' 23 – 24)

להמשיך לקרוא

Share

נוילנד – אשכול נבו

נוילנד

ספר מסע. עוד ספר מסע. לכאורה, כמובן, ה"עוד".

כי הרי כל מסע הוא מסע בפני עצמו, וכל ספר מסע הוא ספר בפני עצמו.

דורי נוסע לחפש את אבא שלו, שהלך לאיבוד בדרום אמריקה.  וזה קצת מוזר, כי בדרך כלל נערים אחרי צבא הולכים שם לאיבוד, לא אנשים מבוגרים, מיושבים בדעתם, שיש להם ילדים משלהם ואפילו נכדים.

אבל אבא של דורי הלך לאיבוד, למרות שהוא כבר איש מבוגר ומיושב בדעתו, יש לו ילדים ונכדים.  ואולי הוא לא הלך לאיבוד,  אבל הוא בכל אופן ניתק כל קשר, ואף אחד לא יודע איפה הוא.

אז דורי נוסע לחפש את אבא שלו. משאיר מאחוריו אשה שהוא אוהב וילד קטן שהוא קשור אליו בנימי נפשו. כל כך קשור, עד שכל פרידה ממנו, אפילו בבוקר בגן, כרוכה בבכי מתמשך, ואיך ייפרדו עכשיו לתקופה שמשכה אינו ידוע?

דורי יוצא למסע, וכמו בכל מסע ארוך, שחלקו בלתי צפוי, יהיה לו זמן למחשבות, לגילויים על עצמו ועל הקרובים לו.

 גם ענבר יוצאת למסע. למען האמת, הנסיעה של ענבר לדרום אמריקה היא מקרית לחלוטין. כי נסעה לברלין לבקר את אמה, שנפרדה מאביה, ומצאה לה אהוב בברלין. ולאחר הביקור ענבר מחליטה שבמקום לחזור הביתה, לבן הזוג האוהב, תעלה על הטיסה הראשונה שתמצא, וטסה לדרום אמריקה.

להמשיך לקרוא

Share

משאלה אחת ימינה – אשכול נבו

משאלה אחת ימינהלכתיבתו של אשכול נבו התוודעתי לראשונה באחד מאותם מוספים ספרותיים הממלאים את עיתוני החג; מוסף כזה המחזיק פרק ראשון מספרים העתידים לצאת לאור בשנה שרק החלה; מין מוסף כזה שאחרי קריאת כל החדשות, המאמרים, הראיונות (המתבקשים) עם ראש הממשלה / שר הבטחון / הרמטכ"ל, הפרפראות – מוסף כזה שנשאר לסוף ובתוכו הפתעות והבטחות לחובבי הספרות באשר הם; מוסף שמסמנים בו את "הספרים שאקרא השנה", ואחר-כך שוכחים חלק מהם, חלק אחר נדחק מפאת ספרים אחרים שתפסו את תשומת הלב, ורק חלק קטן נחקק בזכרון, ועם צאת הספר לאור, נשלחת אליו היד, כמו מאליה, בחנות הספרים.

 ספר כזה היה הראשון של נבו שהכרתי – ארבעה בתים וגעגוע; לא הראשון שהוציא לאור, אבל הראשון שקראתי, ואהבתי. וכהרגלי עם סופרים שאני אוהבת, אני נוטה לחזור אליהם.

 משאלה אחת ימינה, הספר האחרון (עד כה) שיצא לאור בשנה שעברה צורף מיד לרשימת ה"צריך לקרוא" ומבצע חיסול המחסן של סטימצקי הביא אותו אלי (קצת באיחור, אבל זה לא כאילו שלא היה לי מה לקרוא עד עכשיו).

 זהו סיפורה של חבורת גברים בשנות העשרים לחייהם, גברים הנושאים את חברותם מאז ימי בית הספר, וממשיכים בחברות זו גם בחייהם הבוגרים יותר. הנשים הנספחות לחייהם מוזכרות בשוליים, אלא אם כן הן עוזבות – ואז הן מקבלות, פתאום, מעמד מיתי.

  להמשיך לקרוא

Share

ארבעה בתים וגעגוע – אשכול נבו

ארבעה בתים וגעגועמזה שנתיים לא קרה לי

שהנחתי את החיים בצד לאיזה יום יומיים ושקעתי לי בספר

לפני שנתיים זה היה בחופשה, שאז לקחתי לי את החמישי של הארי פוטר באנגלית, וצללתי לתוכו

ועכשיו, הנחתי את כל ה"צריך" (ויש הרבה)

וקראתי וקראתי בהנאה גדולה את "ארבעה בתים וגעגוע" של אשכול נבו

– אהבתי את העלילה (כמה צפויה, ובכל זאת)

– אהבתי את התיאורים ה"ממש" ויזואליים, כך שיכולתי לראות בעיני רוחי בדיוק, אבל בדיוק, איך נראית הסצינה

– אהבתי במיוחד איך מדי פעם פיסקה מופיעה מחורזת, כאילו בלי להרגיש, והקריאה נכנסת לקצב משלה.

– אהבתי את הדמויות ואת האהבה של הסופר אליהן

להמשיך לקרוא

Share