ארכיון תגיות: בבל

בגן חיות הטרף – אריק לארסון

"היו אלה אנשים מורכבים שפעלו בתקופה מורכבת, לפני שהמפלצת הכריזו על טבען האמיתי." (עמ' 16)

ויליאם דוד היה פרפסור להיסטוריה משיקגו, שביקש לו משרה נוחה שתאפשר לו להשלים את מה שהגדיר כמפעל חייו: כתיבת "עלייתו ונפילתו של הדרום הישן"; פרוייקט בן ארבעה כרכים, שדרש זמן רב, זמן שלא עמד לרשותו עקב דרישות המשרה. מינויו, על כן, לשגריר ארצות הברית בברלין, אמור היה לפנות לו זמן לכתיבה אקדמית, בצד חובותיו כדיפלומט.

אלא שהשנה היתה 1933, תחילתה של התקופה הנאצית בגרמניה. זמן פנוי ושלווה לא בדיוק חיכו לדוד בברלין.

דוד עבר לברלין עם רעייתו, בנו ובתו, והשתקע בבניין שהושכר לו בחלקו, במחיר "מציאה" על ידי משפחה יהודית שקיוותה כי המגורים בבניין אחד עם משפחת השגריר האמריקאי תגן עליהם במידה מסויימת מפני גחמות השלטון.

חשרת העבים של מה שעתיד להיות בשנים הבאות בגרמניה, החלה להעיב על היום-יום הגרמני, אך תחילה חשב דוד כי ישנה הגזמה מרובה בתיאורים ששמע מפי אחרים. גם התנהגות בריונית של לובשי המדים החומים, נשמעה כגוזמה, או תוּרצה כהתנהגות של השוליים שבשוליים.

להמשיך לקרוא

Share

איש השלג – יוּ נֶסבּו

image_snomannen_masterחברה שלי, נקרא לה מ', נפלה ברחוב ונגרמו לה חבלות ביד ובברך, חבלות שריתקו אותה לביתה. ומאחר שמ' חובבת קריאה, קניתי לה במתנה את "הסיפור של שם המשפחה החדש" רק כדי לגלות שהיא כבר באמצע קריאתו. מ' גם התעקשה שלא אקנה לה ספר במיוחד אלא אביא לה ספרים שקבלתי או קניתי לעצמי, אחרי קריאתם. אז חזרתי לחנות והחלפתי את הספר לשלושה ספרים אחרים (היה איזה מבצע, מאלה שאני תמיד עוצמת עיניים חזק כשאני עוברת ליד חנות, כדי שלא להתפתות), ו"איש השלג" היה אחד מהם.

אחרי "טלגרף אווניו" הארוך והמפורט, הייתי צריכה הפסקה; לא הפסקת קריאה, כמובן, כי זה עניין שלא יעלה על הדעת, אלא קריאה של ספר המסיח את הדעת לגמרי, כזה שכמעט לא יותיר עקבות בזכרון, ואף-על-פי-כן יהנה וירתק.. וספר מתח משובח הוא תמיד התשובה לצורך שכזה. ועוד יותר – ספר מתח של יו נסבו, מסדרת הארי הולֶה, הוא התשובה האולטימטיבית.

וכך קרה, שבאיחור-בלתי-מתקבל-על-הדעת, מאחר שהספר הזה יצא כבר בשנת 2015, וכבר יצא לאור ספר המשך נוסף בסדרה, הגעתי אף אל זה.

להמשיך לקרוא

Share

המושיע – יו נסבו

המושיע"יש אומרים שהסיבה שפושעים רבים כל כך חומקים מעונש היא שמערכת המשפט היא כמו רשת עם לולאות גדולות מדי. אבל זה דימוי שגוי מיסודו. זאת רשת צפופה שלוכדת את הקטנים, אבל נקרעת כשהגדולים נופלים לתוכה בכבדות. " (עמ' 485)

 ".. ישנם ודאי צירופי מקרים ודקויות שמבדילים בין גיבור ופושע, ככה זה היה תמיד. יושר הוא מעלתו של העצלן וחסר החזון. בלי פושעים ומרדנות היינו חיים עדיין בחברה פיאודלית... " (עמ' 487)

 באמצע הספר, לערך, כבר ידעתי בדיוק מי הפושע ועל מה ולמה נרצח מי שנרצח. בעצם, לא לגמרי, היו שתי אפשרויות הגיוניות, ורק צריך היה לבחור ביניהן.

אפילו חשבתי לעצמי שיו נסבו קצת הידרדר מאז ספריו הקודמים, כי אם אני מצליחה לזהות את הפושעים כבר באמצע הספר הלא ממש דק הזה (487 עמודים) אז מה זה אומר עליו?

להמשיך לקרוא

Share

ציידי הראשים – יו נסבו

ציידי הראשים כשלקחתי את הספר הזה ליד חשבתי שלפני עוד אחד מסדרת הארי הולה – זה מ- אדום החזה , נמסיס , כוכב השטן ..

אבל לא, הסופר אותו סופר – יו נסבו; הספר "הופך דפים" כמעט בלי מאמץ. העלילה מרתקת. המתח מכרסם. קשה להניח מן היד (ועל כן הוא נגמר כל כך מהר). הסחת הדעת המושלמת, המנוחה הנכונה לראש מטרדות היומיום, מאיומי המלחמה, מדוח העוני ובכלל…

 שוב – אוסלו (יו נסבו נורבגי). והפעם – צייד ראשים. רוגר בראון הוא צייד ראשים מן הטובים שבהם; כזה שכל ההמלצות שלו, עד היום, התקבלו על ידי מעסיקים פוטנציאליים. אין מועמד שהמליץ עליו ולא קיבל את העבודה. אין אפילו יוצא מן הכלל אחד.

שמו של בראון הולך לפניו, וכל החברות היותר חשובות וטובות פונות אליו כדי שיאתר עבורן את המנהל המתאים אותו הן מחפשות.

להמשיך לקרוא

Share

כוכב השטן – יו נסבו

כוכב השטן

על הכריכה הקדמית כתוב (מתוך ביקורת על הספר) "אל תתחילו לקרוא את הספר הזה אם יש לכם תוכניות חשובות כלשהן. לא תוכלו להפסיק לקרוא". והם צודקים. מזל שחג עכשיו, ויש הרבה (מאד) זמן פנוי בין הארוחות, אז אפשר לקרוא את הספר הזה (כמעט) בלי הפסקה, אם כי צריך לישון לפעמים.

 שוב אוסלו (הפעם חמה, הרבה יותר מאשר הייתם מדמיינים שאוסלו יכולה להיות), שוב הארי הולה, מפקח המשטרה הגאון, האלכוהוליסט, הרדוף על ידי צללי עברו, המקבלים הפעם ביטוי מוחשי כמעט בכל פעם שהוא עוצם את עיניו ומנסה לישון. רדוף על ידי עברו, המאיים על הקריירה (המקרטעת גם ככה) שלו), על ידי "האויב מבפנים" עצמו.

 אשה צעירה נרצחת , אצבעה נקטעת וכוכב יהלום אדום נמצא בזירת הרצח. בעיצומו של הקיץ היא נרצחת, עת מרבית השוטרים והחוקרים נמצאים בחופשת הקיץ ואת המעטים הנותרים יש לגייס כדי לפתור את הרצח הזה ולתפוס את מבצעו.

 אחר כך נעלמת אשה צעירה (קצת פחות) אחרת, כוכבת עבר שעמדה בפני הקאם בק שלה על הבמות, עת בעלה אוהבה תיכנן להעלות את "גבירתי הנאווה" בתיאטרון בכיכובה. ועכשיו היא נעלמה וכח המשטרה, המדולדל, כאמור, עקב חופשות הקיץ, להקדיש עצמו גם להיעלמות הזו.

להמשיך לקרוא

Share

נמסיס – יו נסבו

נמסיס

שוב אוסלו, שוב הארי הולה, שוב כמו ב"אדום החזה" – סוג של בלש בודד, אבטיפוס כמעט. אלא שעכשיו הוא משתדל להגמל מן השתיה, עכשיו יש לו אולי אהבה חדשה, גם אם היא נמצאת במרחקים לאורך כל הספר, כמעט, כך ששוב מובלטים אותם סממנים של הבלש הבודד הארכיטיפי.

 שני מקרי רצח מלווים את הספר הזה; האחד – שוד בנק שהשתבש, השני – אשה אחת (וכל מלה נוספת תהווה ספויילר). הארי הולה לוקח חלק בשתי החקירות, והפעם מלווה אותו חוקרת צעירה שיש לה כשרון מיוחד לזהות פרצופים, ומתמחה בעיקר במעקב ובניתוח סרטי וידאו.

 כהד עמום לספר הקודם בסדרה – "אדום החזה" – ממשיך הולה לייסר עצמו על הרצחה של שותפתו הקודמת, וממשיך שלא לקבל את ממצאי החקירה וסגירת התיק. בנוסף, הקורא/ת יודע/ת על הימצאותו של הרע, זה שלא נתפס ב"אדום החזה" וממשיך במעלליו גם ב"נמסיס", בעוד שהולה אינו מודע לקיומו.

 הספר הזה, כמו הקודם (לא ברור מדוע בחרו בהוצאה שלא להתחיל בתרגום שני הראשונים בסדרה), עוסק גם בהיבטים רחבים יותר של החברה בנורבגיה, ובראשם הגזענות  והקסנופוביה.

 מותח, מרתק, כתוב היטב ומומלץ

להמשיך לקרוא

Share

שנת הגנן – קארל צ'אפק

שנת הגנן "גנן לא נולד מייחור, מזרע, מבצל או מפקעת, כפי שנדמה, אלא נוצר מניסיון, מהסביבה ומתנאי הטבע. כל עוד הייתי ילד קטן, היה לי יחס מרדני ואף זדוני לגינת אבי, מפני שנאסר עלי לדרוך על הערוגות ולקטוף פרי לא בשל. כך גם נאסר על אדם הראשון לדרוך על הערוגות בגן עדן ולקטוף פירות מעץ הדעת מפני שעדיין לא היו בשלים. אלא שאדם הראשון – בדיוק כמונו, הילדים – קטף פרי בוסר ולכן גורש מגן העדן. מאז פרי הדעת תמיד היה ויהיה בוסר." (עמ' 10)

 הספר הזה, בעצם – לא ממש ספר, וגם לא נובלה, יותר "קונטרס", הוא ספר קטן וחכם מפרי עטו של סופר ועיתונאי חכם עד מאד, ובו – בספר הזה הרהורים על האדם ועל טבע האדם, והכל דרך פריזמה של גינון וצמחיה.

 הספר הזה, המלווה טיפוח גינה החל מתחילת השנה ועד סופה, כולל פרקי ביניים הנוגעים למועדים מסויימים או לאנשים מסויימים, או לתקופות מסויימות, למזג האוויר למשל:

"משהו מוזר קורה למזג האוויר. לעולם אינו כפי שהיה צריך להיות, תמיד מפריז לכאן או לכאן. מידות החום לעולם אינן תואמות את הנורמה של מאת השנים האחרונות. או שהן חמש מעלות מתחתיה או חמש מעלות מעליה. כמות הממטרים, או שהיא עשרה מילימטרים מעל הממוצע או עשרים מילימטר מתחתיו. אם לא יבש מדי, ודאי רטוב מדי." (עמ' 13)

  להמשיך לקרוא

Share

אדום החזה – יו נסבו

adom_hachaze(2)יש עכשיו מין אופנה כזאת, בעולם הספרות, למצוא סופרים סקנדינביים בלתי מוכרים לציבור הרחב (בעיקר בארצות דוברי האנגלית), לתרגמם ולפרסמם.

כך התוודענו לסטיג לרסון, וכך אנו מתוודעים ליו נסבו.

 אלא שבמקרה של נסבו עשו המוציאים לאור איזו טעות, כפי הנראה חיקוי של טעות שנעשתה בארצות דוברי האנגלית – ופרסמו החל מן הספר השלישי.

 כך – הקורא/ת מרגיש/ה לאורך הספר, כי ישנו איזה מידע נסתר, המופיע בפרקים הקודמים, אלא שהם הופיעו רק בנורבגית, והקורא/ת לא ממש בקיא/ה בשפה ההיא.

 וכך אנו מכירים את הארי הולה, איש משטרה בנורבגיה, שחלק מעברו ידוע לדוברי נורבגית ולנו לא, כאשר הוא עוסק בענייני גזענים נורבגים; כן, מסתבר שבנורבגיה ישנם "טהורי גזע" שחלקם אף נלחם לצד הצבא הגרמני במלחמת העולם השניה (ונשפט לאחר מכן על בגידה), והם וממשיכי דרכם נלחמים במהגרים המגיעים ממדינות העולם השלישי.

 גזען אחד כזה שהרג מהגר וייטנאמי מזוכה בגלל טעות טכנית, אבל ישוב עוד במהלך הסיפור, ומסתבר שיש לו איזה תפקיד. עוד נמצא בסיפור ותיקי המלחמה, מן הצד הגרמני ומצד המחתרת הנורבגית (גם אלה היו שם), אנשי משרד החוץ, אנשי השירותים המיוחדים, ואפילו – בפרולוג לסיפור המרכזי – ראש ממשלת ישראל, ראש הרשות הפלסטינית ונשיא ארה"ב – כולם בועידת המשך לאוסלו (אולי בגלל סיבה זו תורגם הספר השלישי תחילה?)

להמשיך לקרוא

Share

מוטי – אסף שור

מוטי"מה עוד אפשר לומר על אופי של כלבה? כמו עם אנשים, אין טעם לדבר על זה . או שמכירים אותם או שלא, בשביל מה להרחיב את הדיבור סתם כך, למלא עמודים כך שהספר לא יהיה קצר מדי (נובלה) אלא ישקול כמו שצריך, שתרגישו שיש תמורה לכסף שלכם."

 אז זהו ש- טוב שקניתי את הספר הזה בדוכן המיוחד של סטימצקי: דוכן העודפים והספרים מתצוגה, כך ששילמתי סכום פעוט ובלתי מכביד.. והתמורה? אפעס, לא משהו, לא ממש.

 זאת אומרת הספר כתוב היטב, לא משעמם, לא נגרר, לא הולך למקומות שקשה לחזור מהם, בעצם, לא הולך לשום מקום כמעט, משום שרובו ככולו נמצא בתודעתם של גיבוריו : מוטי – סוג של כלומניק שנגרר אחרי החבר הטוב שלו, מנחם.

מוטי הוא רווק שחולם על היום שאריאלה השכנה תכיר בו ואותו, ותהפוך (אי שם בעתיד) לאשתו.

להמשיך לקרוא

Share