ארכיון תגיות: ג'ון ורדון

וייט ריבר בוערת – ג'ון וֶרדון

ספר מתח טוב צריך שיהיו בו כמה וכמה אלמנטים בסיסיים, שימשכו את הקורא/ת עד תום הספר; עלילה מוצלחת, כתיבה טובה, מתח הולך ונבנה, פתרון בלתי צפוי או צפוי, אבל בנוי לעילא. ספר מתח טוב צריך להרחיק אותי מכל טרדות היום, להוות "מנוחה" בין ספרים רציניים ותובעניים, ולרתק אותי עד כי יקשה עלי להניח אותו מן היד.

"וייט ריבר בוערת" עונה על מרבית הסעיפים, ואם המחבר לוקה לעתים בהגזמות, או באיזה חוסר קוהרנטיות – יסולח לו, זה רק ספר מתח.

דייב גרני, ששמחתי לגלות שכבר פגשתי בו בספר אחר משל ג'ון ורדון – "פיטר פן חייב למות" הוא גיבור הספר הזה. ורדון, כמו לא מעט סופרי מתח (ולא רק) מן השנים האחרונות, כותב, כך הסתבר לי, סדרת ספרים שבכולם מככב אותו גיבור, ועלילותיו האישיות מתמשכות מספר לספר. אפשר לקרוא כל ספר בנפרד, והנאת הקריאה לא תיפגם, ואפשר לקרוא את כולם האחד אחרי השני, ואפילו לפי סדר הוצאתם, ולעקוב אחרי עוללות הגיבור.

ובכן – דייב גרני זה, שכבר פרש מכל עיסוקיו כשוטר (פעם היה השוטר המהולל והמעוטר ביותר בעיר ניו יורק), ומבקש לטפח את גנו ואת תחביביו,  נקרא על ידי פרקליט המחוז לסייע לו בחקירת רצח שוטר במהלך הפגנות שנערכו בעיר וייט ריבר הסמוכה במלאת שנה למותו של אדם שחור בידי שוטר לבן.

דייב גרני ומדלן, אשתו, בחרו להתנתק למדי מן העולם שמסביבם, להתרכז בחייהם, ולא להיות "מחוברים" לקורה בסביבה הקרובה, ובעולם. "… הם החזיקה בדעה ש"חדשות" הוא לעיתים קרובות מונח המלכד בתוכו מחלוקות יזומות, חצאי-אמיתות שטחיות ואירועים שאין להם עליהם כל השפעה. .." (עמ' 24)

להמשיך לקרוא

Share

פיטר פן חייב למות – ג'ון וֶרדוׂן

פיטר_פן_חייב_למותספר מתח כמו שספר מתח צריך להיות (או לא, עניין של השקפה). סיפור ליניארי, בלי גלישות לזמן עבר (כמעט), הטובים טובים (ודי יפים, למען האמת), הרעים רעים (ונראים לא משהו במיוחד). זהו.

דייב גרני, בלש בדימוס ממשטרת ניו יורק, מתבקש על ידי חבר אחר מן המשטרה – הארדוויק, שפרש אף הוא רק עם סוג של קלון, לסייע בידו לזכות את שמה של אלמנה שהורשעה ברציחתו של בעלה העשיר כקורח. הארדוויק מבקש, כנקמה בארגון שסילק אותו משורותיו, להצביע על כשלים בניהול החקירה שהובילו להרשעה שגויה, במשפט שלו היה מתנהל כשורה, היתה האלמנה מזוכה, לפחות מחמת הספק.

גרני, כראוי לגיבור סיפור בלשי, יוצא לחפש לא רק את כשלי החקירה והמשפט, כי אלה גלויים לגמרי כמעט, ורק עורך דין רשלני בצורה קיצונית (כמו זה שהיה לאלמנה) היה מאפשר לכל כך הרבה כשלים "לעבור", אלא גם לחפש צדק (אחרת, בשביל מה הוא גיבור?). דהיינו – אם האלמנה היא הרוצחת, או, לכל הפחות, זו שהזמינה את הרצח, כי אז גם זיכויה מפאת חקירה שנוהלה שלא כהלכה, לא תביא את הקורא/ת על סיפוקו/ה. צדק צריך להראות ולהעשות.

להמשיך לקרוא

Share