ארכיון תגיות: גיל הראבן

אני ליאונה – גַיל הראבן

אני-ליאונה"… לא רציתי למות. רציתי לחיות, רציתי להיות לגיבורת חיי, וגיבורת חייה – ידעתי – איננה מתה משחפת. אחרים הם שמתים משחפת. מותם נוגע ללב. מותם רוחני מאוד. גופם הולך ונעשה שקוף כנשמה. אבל גיבורה, גיבורה אמיתית – אסור שתמות." (עמ' 343)

ליאונה נולדה באפריקה ושנות ילדותה עברו עליה במקומות שונים ומשונים, מוקפת באהבתם של הוריה שבאו לסייע בפתרון בעיות הרעב באפריקה, אלא שגחמותיהם של שליטים או שינויים פוליטיים אלה או אחרים גרמו להם פעם אחר פעם לנדוד למדינות אחרות, למקומות אחרים.

ומה תעשה ילדה בודדה, המנותקת בכל פעם מן הסביבה המוכרת לה? תקיף עצמה בספרים ואלה יהפכו למורי הדרך שלה, למקורות המידע שלה על דרכיהם ואורחותיהם של בני האדם, אליהם – אל הספרים – אפשר לחזור שוב ושוב ומהם לשאוב נחמה ועצות טובות לחיים.

להמשיך לקרוא

Share

הבוקר הרגתי איש – גיל הראבן

הבוקר הרגתי איש

אלמלא מלאה ספרייתה של זלדה עד אפס מקום, ואלמלא הציעה לנו ספרים מספרייתה, אי אז לפני זמן מה, ואלמלא הפרוייקט של ורד, כנראה שלא הייתי מגיעה לספר הזה, לפחות לא עתה.. אולי מתישהו בעתיד הייתי שואלת אותו בספרייה, אילו הייתי נרשמת שם..

אבל – משמלאה ספרייתה של זלדה, וספרים שוויתרה עליהם הוצעו לנו בפורום, ואני בחרתי כמה מהם, שהונחו על המדף עליו מונחים הספרים אליהם אגיע ביום מן הימים, במסגרת הפרוייקט של ורד, ומשום שאני מאד אוהבת את כתיבתה של גיל הראבן – הגעתי את הספר הזה גם כן.

 ודוק, הספר יצא לאור בשנת 1997, ומאז חלפו להן 15 שנים, ועדיין הוא אקטואלי ועדכני כתמיד, ובעצם – חסר זמן לחלוטין.

 ספר ובו 13 סיפורים קצרים, וכל אחד מהם כתוב להפליא, חלקם יש בהם מן הדברים הללו שאי אפשר להסביר, מן המטאפיזי, ואף על פי כן הגיוניים לגמרי.

 כמו – האשה הרואה פתאום מלאך על סף המרפסת, מלאך שנראה אמיתי לחלוטין, ואף בנה התינוק רואה אותו ורוצה ללכת אליו, כי ילדים מוקסמים ממלאכים.

 או – אמא אחרת, שבדרכה בכל יום לגן, בשדרה עובר מולה איש במגבעת המנופף במקלו, ומפחיד אותה עד מוות, שמא יפגע בילדה הפעוט.. כה מפחיד עד שהיא מחליטה להרוג אותו.

להמשיך לקרוא

Share

לב מתעורר – גיל הראבן

לב מתעורריש סופרים שדי בכך שיוציאו ספר כדי למלא את לבי שמחה; שמאז שהכרתי ספר אחד שלהם, אני חוזרת אליהם שוב ושוב, שברור לי לגמרי שספר חדש פרי עטם "ינחת" על מדפי זמן קצר לאחר צאתו לאור.

כזו היא גיל הראבן, שמאז "שאהבה נפשי" שלה, אי אז בראשית המילניום הזה, אני שמחה עם כל ספר חדש שלה (אם כי גיליתי שעדיין חסרים לי כמה מכתביה).

 לב מתעורר הוא סיפורה של אפרת על אחיה הבכור – אורי, שביום אחד, והוא צעיר מאד, חיל, הפך להיות אב המשפחה לה ולאחיה הצעיר – יותם, כאשר הוריהם נמחצים בין שתי משאיות ונהרגים.

 כל החלומות, כל התכניות, כל המציאות משתנה ברגע אחד. ומאותו הרגע מתחילה סאגה מופלאה של נתינה ונתינה ועוד קצת מצד אורי,  שנדמה שמסוגל לעמוס על כתפיו עוד ועוד מבלי להתכופף, מבלי להתבלבל; מלהטט במטלות ומשימות ומעללים שונים, מחזיק את משפחתו הצעירה ובונה לו אחת משלו.

 איש עם לב רחב-רחב, כל כך רחב שהוא מצליח, עוד בימי הצבא שלו, לטפל בחיילים עם הכי הרבה בעיות מבית, ומצליח לפתור חלק מהן; מכיל את כל צערם של אחיו, ויוצר להם מקום בטוח – בית.

  להמשיך לקרוא

Share

השקרים האחרונים של הגוף – גיל הראבן

השקרים-האחרונים-של-הגוף שתי אחיות
הבכורה – אלישבע – איטית מעט, גמלונית מעט

הצעירה – אלינור – הופכת בכורח הנסיבות לבכורה.. לאחראית.
אלינור היא המספרת… אשה נשואה באושר מסוים ל"מלח הארץ" (שהיא קוראת לו: "ארץ המלח"), נושאת עמה משא נורא של כאב: אלישבע נאנסה בנעוריהן על ידי "הדוד מאמריקה". דוד – שהוא בעצם בן-דוד של אבא, שריד אחרון מן המשפחה. נאנסה כשהתארח אצלם בפנסיון.

ולא פעם אחת, אלא פעמים הרבה, במשך חודשים ארוכים

ואיש לא ידע

ואיש לא שיער

טיפין טיפין מטפטפת האמת לאזני המשפחה. ההורים לא מאמינים – כי איך זה איש כל כך מכובד? ואולי הילדה מדמיינת? ובעצם – איך יאמינו, שהרי אם תחת קורת הגג שלהם נפגעה כך בתם, והם לא ראו ולא ידעו – כי אז: איזה מין הורים הם ?(ואין הם יודעים כי הורים בדרך כלל לא יודעים דברים שכאלה, שהם בלתי יאמנו ברשעות הכרוכה בהם) להמשיך לקרוא

Share