ארכיון תגיות: דיגיטלי

מאד ויין – טארין פישר

mudvein-291x396מן הספרים האלה, שאחרי שאת סוגרת אותם, את לא ממש מבינה איך הגעת אליהם בכלל, ומה פתאום בזבזת עליהם את זמנך היקר… אלא שאני יודעת בדיוק איך הגעתי אליו ואיזה זמן בזבזתי: מחלקת המנויים של קולנוע לב הודיעה לי יום אחד כי אני יכולה לבחור אחד משני ספרים – מאד ויין או גלוי ונעלם במהדורה דיגיטלית במתנה, ושתי נשים נפלאות – שולה גולד  וקרולין זרעוני המליצו שאבחר ב- מאד ויין, וטיסת לילה טרנס אטלנטית, במוצאי יום הכיפורים תשע"ו, סיפקה את הזמן המדויק ל"בזבוז" על קריאה של ספר שממש מתאים להגדרה של "ספר טיסה".

ושלא אובן לא נכון – כדאי גם כדאי לקרוא את הספר הזה, לפחות בסוגה המדוברת – ספר מתח פסיכולוגי, שאי אפשר להניחו מן היד עד תומו; אבל – משנסגר – את מוצאת בו כל כך הרבה פירכות ואפשרויות בלתי מתקבלות על הדעת. אבל, היי, ספרי מתח תמיד יהיו בהם פירכות שכאלה.

וזה סיפורו – סנה, סופרת רבי מכר מתעוררת בבוקר יום הולדתה השלושים ושלושה במקום זר לה לחלוטין, אין היא זוכרת איך הגיעה לשם: זכרונה מגיע עד מילוי הדלק במכוניתה בערב הקודם, לאחר בילוי במסעדה, ועתה היא במיטה לא מוכרת בבית לא מוכר. בהמשך מתברר לה כי אין היא לבדה בבית; בחדר אחר היא מוצאת אייזק, רופא אחד שפעם הציל אותה מעצמה וממה שקרה לה בחיים עצמם. סנה נאנסה פעם, בפארק. אייזק היה שם קצת אחרי, וידע לטפל, הוא הרי רופא, וידע להיות לידה כל הזמן, כל הזמן, והיתה שם, אולי, אהבה, אבל היא – כמו שורדות אחרות – לא יכולה להתייחס אל עצמה כרגיל, אלא תמיד דרך הפריזמה של האונס, של פגישתם הפתאומית:

להמשיך לקרוא

Share

אליזבת איננה – אמה הילי

אליזבת איננהאליזבת איננה. מוד יודעת בוודאות שאליזבת איננה. היא לא עונה לטלפון, היא לא מתקשרת בעצמה. היא אפילו לא בבית. זאת אומרת, בימים האלה שמוד הולכת אליה לביתה, היא אף פעם לא מוצאת אותה שם. איננה. מוד רושמת לעצמה על פתק שאליזבת איננה, כדי לזכור שהיא באמת לא נמצאת. כדי לזכור לעצמה.

מוד כבר לא זוכרת כל כך טוב. למען האמת, יש לה פערים הולכים וגדלים בזכרון. לפעמים היא אפילו לא זוכרת שאליזבת איננה, ולכן היא מוכרחה לרשום לעצמה פתק שכתוב עליו "אליזבת איננה". אבל היא לא זוכרת ממתי הפתק שמצאה בכיס שלה. בכלל – בכיסים יש לה הרבה מאד פתקים. עם כל מיני תזכורות, כי מוד כבר לא זוכרת כל כך טוב.

היא מנסה להסביר לבתה, להלן, שהיא לא מוצאת את אליזבת, שאליזבת איננה, ונתקלת בעיקר בתגובות מזלזלות, כי הלא כבר הוסבר לה חזור והסבר, למוד, שאין צורך לומר זאת שוב ושוב. אבל מוד לא זוכרת שאי פעם אמרה משהו בנושא.

היא לא זוכרת הרבה דברים, מוד. היא לא זוכרת מתי אכלה, לכן היא תמיד רעבה, או כך נדמה לה, לכן היא תמיד הולכת למטבח להכין לעצמה משהו לאכול. לפעמים היא שוכחת את הגז פתוח, לפעמים את התנור פועל. משום כך יש סביבה כמעט תמיד אנשים נוספים. נשים שבאות לעזור, הבת שלה. אפילו הבן מגיע פעם בשנה מגרמניה לבקר עם אשתו ושני ילדיו. אבל הם לא באמת שם כדי לטפל.

להמשיך לקרוא

Share

פַּרְנָסוּס על גלגלים – כריסטופר מורְלי

פרנסוס על גלגלים"העובדה שאנחנו נקראים אנשים אינה הופכת אותנו לאנשים. אין יצור עלי אדמות שרשאי לקרוא לעצמו בן אנוש אם אינו מכיר ספר טוב אחד לפחות."

מה הופך ספר לרב-מכר? כזה שמתנוסס בראש רשימת רבי המכר במשך שבועות על שבועות על שבועות, ואינו עוזב אותה? לעתים יורד למקום השני או השלישי או הרביעי, לעתים מטפס חזרה לראש הרשימה, אך מעולם אינו עוזב אותה, החל מן היום בו הגיע אליה. ומה מושך אנשים לקרוא דווקא את הספר הזה המככב בטבלה כל כך הרבה זמן? ואיך זה שעוד נשארו אנשים שלא קראו אותו, חוץ מכמה טהרנים שלעולם, אבל לעולם לא יקראו ספרים שכוולם אוהבים?

טוב, אז סוף סוף הגעתי גם אני אל הספר הקטן והנחמד הזה, הראשון שהוציאה לאור הוצאת זיקית הכה מבורכת, שבוחרת להביא לנו ספרים שאלמלא הם כנראה שלעולם לא היינו מכירים, ספרים בשפות שאיננו מבינים בדרך כלל (לא כולל הספר הזה הנוכחי), או ספרים שעוברים מתחת לרדאר של ההוצאות הגדולות, (או שסתם הצליחו להגיע ראשונים אל זכויות התרגום?).  וכך גם הספר הזה; ספר על ספרים. והלא ידועה חיבתי הרבה לספרים על ספרים.

ספרים על ספרים נחלקים לשניים – אלה שיש בהם התיחסות מיידית לאיזשהו ספר ספציפי, כמו, למשל,  הסיפור השלושה עשר או פרשת ג'יין אייר או ספרים שיש בהם התייחסות  לרשימת סופרים וספרים, כמו, למשל, אסכולה ישנה או לשקוע בספר טוב; וישנם אלה שהספרים מוזכרים בהם בין כפרטים, כמו, למשל, סיפורי חייו של מר פיקרי, או שהם מהווים רקע לסיפור "האמיתי", ומוזכרים בו תדיר, משום שהם חלק מחייו של הגיבור. כזהו הספר פַּרְנָסוּס על גלגלים.

להמשיך לקרוא

Share

Positron – Margaret Atwood

Episode 1 – I’m Starved for Youpositron

Episode 2 – Choke Collar

Episode 3 – Erase Me

Episode 4 – The Heart Goes Last

 “Consilience = cons + resilience. do time now, buy time for our future.” (I’m Starved for You. Positron – Episode 1)

 הרעיון בבסיסו הוא לשמור על חברה רגועה, שומרת חוק, שכל פרט בה מחויב לכלל.

הכל החל בתקופה קשה שבה אחוזי האבטלה עלו, ובעיקר בגילאים הנמוכים יחסית של שנות העשרים עד השלושים; המשבר הכלכלי הוליד פשיעה, הפשיעה הולידה צורך בעוד ועוד בתי כלא, והבעיות לא נפתרו אלא רק הלכו והחריפו. כך נוצרה החברה החדשה (האטוודית החדשה, יש לומר) שבה כולם לוקחים חלק, ומשום כך כולם מחוייבים לשמירה על החוק ובעיקר על הסדר.

 ““Positron,” which technically means the antimatter counterpart of the electron, but few would know that. As a word it just sounded very, well, positive.” (I’m Starved for You. Positron – Episode 1)

  להמשיך לקרוא

Share

אצלכם זה בוכה? – סיפורי אימהוּת – אסופה דיגיטלית

אצלכם זה בוכהששה סיפורים, שיש בהם אימהות והורות, והמטמורפוזות שעוברים חייהן של אמהות עם כניסתו של אדם חדש לחייהן. ילד או ילדה. קטנים. רק נולדו. וכבר הופכים את עולמן של נשים, את עולמם של גברים למשהו אחר לגמרי.

 

ב- אי ספיקת לב מספרת שרון פידל על איך התינוקת שנולדה כמעט עלתה בחייה של המספרת, ומצד שני, אלמלא הלידה, ספק אם היתה מתגלה אותה אי ספיקת לב, משום שכולנו נוטים לדחות את הרגשת החולשה כמשהו שתיכף יעבור. אלא שמאמץ הלידה התיש את הגוף עד כמעט הסוף..

והחיים שאחרי.

 

להמשיך לקרוא

Share

MaddAddam – Margaret Atwood

maddaddam
There’s the story, then there’s the real story, then there’s the story of how the story came to be told. Then there’s what you leave out of the story. Which is part of the story too.”

סגירת מעגלים; מעגלים שנפתחו ב"בז וניאלה" וב"שנת המבול" נסגרים בספר הזה – מאדאדאם, השלישי בטרילוגית מאדאדאם של אטווד.

אם ב"בז וניאלה" הכרנו את האדם האחרון בעולם  – ג'ימי המכונה "איש השלג"  ועמו חבורת הבזאים, יציר כפיו של חברו המוכשר, הגאון, המטורף, גלן, המכונה "בז" – דמויי אדם –  שכפול גנטי של אדם עליון במידה מסוימת, מוזר במידה אחרת, תמים ורך כתינוק שנולד, מכיוון אחר – אדם שלא ידע תשוקה ולא שנאה, לא קנאה ולא עצבות….

אחרי שכל בני האדם כלו מן האדמה, קודם ניצלו את משאביה עד תום, פגעו באקלימה, ולאט לאט נכחדו (לא בלי עזרתו של בז), נשארו רק הבזאים וג'ימי-איש-השלג, אחרון בני האדם.

או שלא

להמשיך לקרוא

Share