ארכיון תגיות: דיסטופיה

The Heart Goes Last – Margaret Atwood

The Heart Goes Lastזוג צעיר, תחילת החיים יחד. עוד אין להם ילדים. היא, שרמיין, יפה כמו מלאך, או כמו בובת ברבי, צנועה כזאת, שמרנית במידה מסוימת, טובת לב. עיקר עניינה בביחד הזה שכדאי וצריך לשמור עליו, בחיים הזעיר בורגניים האלה, שנראים כמו הבטחה אחת גדולה. הוא, סטן, גבר כל-אמריקאי, כזה שיודע מתי צריך לכסח את הדשא, ואיך לתחזק את כלי העבודה. לשרמיין היתה עבודה כמתאמת ארועים ב- Ruby Slippers רשת בתי אבות. קריירה מובטחת. לו היתה פעם עבודה בבקרת איכות ב- Dimple Robotics , עולם של צרכנות ותאגידים. אבל אז הכל נגמר.

There used to be a lot of jobs licking ass in the corporate world, but those asses are now out of reach. Banking’s left the region, manufacturing too; the digital genius outfits have migrated to fatter pastures in other, more prosperous locations and nations. Service industries used to be held out as a promise of salvation, but those jobs too are scarce, at least around here.

המשבר הכלכלי גרר את שרמיין וסטן, אט אט, קודם אל מחוץ למעגל העבודה, אחר כך נאלצו לוותר על הבית ולעבור לחיות במכונית. עבודה מזדמנת לה בבר, שפעם היה מקום מפלט להייטקיסטים שהפרוטה ואף יותר מכך, בכיסם. לו אין עבודה, הוא עסוק בלשמור על המכונית מפני נוודים ופורעי חוק, ולשמור על שרמיין מפני גברים אחרים.

להמשיך לקרוא

Share

השלישי – ישי שריד

השלישי"הדברים שאספר לכם עכשיו הם אמת לאמתה, כולם צרובים בתוך ראשי. הלוואי שיימצא מי מבני עמי שיקרא אותם באחד הימים." (עמ' 13)

ירושלים – תקופת בית שלישי.  הכותב – יהונתן, בנו הצעיר של המלך יהועז, המלך והכהן  הגדול שקומם את עם ישראל מן האובדן שהומט עליו, מן הפצצות שניתכו על ערי החוף והשמידו אותן לגמרי. יהועז שפעם היה חילוני, עד שנגלה אליו אלוהים, וידע את ייעודו, ומשהושמדו ערי החוף ידע לעלות לירושלים, לקבץ את שארית בני ישראל, לבנות מהם צבא, לבנות להם מדינה.

לבנות להם את בית המקדש.

"הפצצה הראשונה נפלה על העיר חיפה ומחקה אותה, והבעירה את בתי הזיקוק שהתלקחו ככדור אש עד לפאתי צפון. השנייה נחתה על תל אביב שתי דקות אחר כך, מאה מטר מבניין המטה הכללי,..

העמלקים השתוללו משמחה, יום חגם הגדול הגיע. הם חסמו את הכבישים ורצחו יהודים שעברו בדרכים בסכינים ובפטישים ובידיים חשופות.. האידוי הכה בערי החוף כמכת ברק והן הפכו באחת לאודים עשנים.  בהרים היה הטבח רטוב וחם ועקוב מדם." (עמ' 37)

להמשיך לקרוא

Share

Positron – Margaret Atwood

Episode 1 – I’m Starved for Youpositron

Episode 2 – Choke Collar

Episode 3 – Erase Me

Episode 4 – The Heart Goes Last

 “Consilience = cons + resilience. do time now, buy time for our future.” (I’m Starved for You. Positron – Episode 1)

 הרעיון בבסיסו הוא לשמור על חברה רגועה, שומרת חוק, שכל פרט בה מחויב לכלל.

הכל החל בתקופה קשה שבה אחוזי האבטלה עלו, ובעיקר בגילאים הנמוכים יחסית של שנות העשרים עד השלושים; המשבר הכלכלי הוליד פשיעה, הפשיעה הולידה צורך בעוד ועוד בתי כלא, והבעיות לא נפתרו אלא רק הלכו והחריפו. כך נוצרה החברה החדשה (האטוודית החדשה, יש לומר) שבה כולם לוקחים חלק, ומשום כך כולם מחוייבים לשמירה על החוק ובעיקר על הסדר.

 ““Positron,” which technically means the antimatter counterpart of the electron, but few would know that. As a word it just sounded very, well, positive.” (I’m Starved for You. Positron – Episode 1)

  להמשיך לקרוא

Share

MaddAddam – Margaret Atwood

maddaddam
There’s the story, then there’s the real story, then there’s the story of how the story came to be told. Then there’s what you leave out of the story. Which is part of the story too.”

סגירת מעגלים; מעגלים שנפתחו ב"בז וניאלה" וב"שנת המבול" נסגרים בספר הזה – מאדאדאם, השלישי בטרילוגית מאדאדאם של אטווד.

אם ב"בז וניאלה" הכרנו את האדם האחרון בעולם  – ג'ימי המכונה "איש השלג"  ועמו חבורת הבזאים, יציר כפיו של חברו המוכשר, הגאון, המטורף, גלן, המכונה "בז" – דמויי אדם –  שכפול גנטי של אדם עליון במידה מסוימת, מוזר במידה אחרת, תמים ורך כתינוק שנולד, מכיוון אחר – אדם שלא ידע תשוקה ולא שנאה, לא קנאה ולא עצבות….

אחרי שכל בני האדם כלו מן האדמה, קודם ניצלו את משאביה עד תום, פגעו באקלימה, ולאט לאט נכחדו (לא בלי עזרתו של בז), נשארו רק הבזאים וג'ימי-איש-השלג, אחרון בני האדם.

או שלא

להמשיך לקרוא

Share

טירת מאלוויל – רובר מרל – 5 בפברואר, 2013

טירת מאלוויל

"אופטימיות היא הדבר שהאדם צורך יותר מכל בחברת-הצריכה. מכבר היה כדור-הארץ מלא וגדוש בכל הדרוש להשמידו – ולהחריב, במקרה הצורך, גם כמה מכוכבי-הלכת השכנים – עד שהכל התרגלו למצב וישנו שנת-ישרים. הדבר המוזר ביותר הוא שעצם הגידול האדיר במספרם של כלי-הנשק המחרידים והרחבת חוג הארצות המחזיקות בהם נחשבו כגורם מעודד. העובדה כי מאז 1945 לא השתמש איש בכלי-נשק אלה שימשה יסוד להשערה שאיש לא יעז לעשות זאת גם בעתיד, וכי לא יקרה מאומה. אף נמצא שם לבטחון המדומה שחיינו בו, שם שאף שיווה לו אצטלה של אסטרטגיה גבוהה. 'מאזן-האימה' כינוהו." (עמ' 49)

 זהו, זה קרה. מאזן האימה הופר ופצצה, או פצצות הופלו, והעולם נדם. רק פה ושם אולי נותרו חיים. בטירת מאלוויל למשל, שכל יושביה נמצאו בדיוק במרתף, כי עסקו במזיגת היין לבקבוקים, וכך נצלו חייהם. ולא רק יושביה, אלא גם חבריו של עמנואל קונט, המספר, בעל הטירה, שירש אותה מדודו. את הטירה ואת מנהלת משק הבית, שגילה למעלה משבעים, אך מלאת מרץ, היא ובנה המגודל, שמוחו נותר מוח של ילד. וגם כמה פרות וסוסות.

להמשיך לקרוא

Share

פרנהייט 451 – ריי ברדבורי

פרנהייט 451

פרנהייט 451 היא הטמפרטורה בה נשרפים ספרים; 232.7 מעלות צלזיוס.

 "ספרים היו רק סוג של כלי שבו אִחסַנו דברים שפחדנו שמא ישכחו. אין בהם שום דבר קסום. הקסם היה רק במה שהסופרים אומרים, באופן שבו הם מאחים עבורנו את הטלאים של היקום." (עמ' 86)

 עניין של תרגום – איך מתרגמים Fire-Man מאנגלית לעברית; המלה המוכרת לנו היא "כבאי", אולם מה אם הכוונה לתרגום מילולי – דהיינו: "איש-אש"? אין מונח כזה בעברית, ולכן הקורא/ת חייב/ת להלחם בדיסוננס העולה בזמן קריאת הספר, עת ה"כבאי" הופך בעצם ל"מצית". *

להמשיך לקרוא

Share

שנת המבול – מרגרט אטווד

 שנת המבול"… קרב ובא עלינו המבול הצחיח, ויבוא הקץ על הקנייה ועל המכירה, ונמצא את עצמנו מסתמכים על משאבינו לבדם.." (עמ' 138)

 סוף העולם הגיע. סוף העולם, כפי שאנחנו מכירים אותו (ועוד קצת בכיוון הכלכלה החזירית וניצול משאבי כדור הארץ, הפיתוחים המיוחדים, הכלאות בעלי החיים, השימוש בגנטיקה, הנסיון להעניק נעורי נצח לעשירים במיוחד, שיכולים להרשות לעצמם, הנסיון ליצור אדם עליון). סוף העולם, זה שהכרנו ב"בז וניאלה", הגיע. ממש כמו סוף העולם שם; סערות מונסון כל יום אחרי הצהריים, שמי שאינו מוגן מהן, ימצא את מותו לבטח. בעלי חיים משובטים ומהונדסים גנטית מסתובבים פרא בשטח, וכל בני האדם, למעט יחידי סגולה, מצאו מותם במגיפה איומה ונוראה שהרגה רק בבני המין האנושי.

 בין מתי המעט נמצאת טובִּי, שנשארה לבדה באחד ממכוני היופי והספא, אלה שהבטיחו להעניק נעורי נצח לכל הבאות בשעריהם (תמורת שלמונים רבים). טובי, שפעם היתה בכת גנני האלוהים, ונאלצה לברוח משם יום אחד, ולהסתתר מפני רודפיה, ומקום המפלט שלה היה הספא היוקרתי ביותר.. עד שכולם החלו למות.

 "'אתה מתכוון לומר שאם יש אלוהים בסיפור, יש גם עונש', אמרה טובי.

'כן', אמר אדם אחת. 'יש עונש גם בלי אלוהים בסיפור, כמובן, אך הסיכוי שאנשים יכירו בכך נמוך יותר. אם יש עונש, הם רוצים במעניש. לא חביבים עליהם אסונות חסרי משמעות'". (עמ' 261)

להמשיך לקרוא

Share

סיפורה של שפחה – מרגרט אטווד

סיפורה של שפחה(תרגום חדש)

 "אי אפשר לתאר משהו בדיוק כפי שהיה, כי מה שאתה אומר לעולם אינו מדויק, תמיד עליך להשמיט משהו, יש יותר מדי חלקים, צדדים, זרמים נגדיים, דקויות, יותר מדי מחוות שמשמעותן יכולה להתפרש כך או כך, יותר מדי צורות שבשום אופן אי אפשר לתאר אותן בשלמות, יותר מדי טעמים, באוויר או על על הלשון, בני גוונים, יותר מדי." (עמ' 154)

 גִלעד היא מה שהיתה פעם ארצות הברית, שנסוגה בזמן והפכה למדינה פוריטנית / דתית. נשים איבדו את עצמאותן, אך זכו בביטחון מסוים, בטחון מפני אונס, הטרדה, בטחון מפני הפחד:

"אני זוכרת את הכללים, כללים שלא נאמרו במפורש, אבל כל אשה הכירה: אל תפתחי את הדלת לזר, אם אם הוא טוען שהוא שוטר. אלצי אותו להחליק את התעודה שלו מתחת לדלת. אל תעצרי על הכביש לעזור לנהג המעמיד פנים שהוא בצרה. המשיכי לנהוג בדלתות נעולות. אם מישהו שורק, אל תסבי את פנייך להסתכל. אל תיכנסי למכבסה אוטומטית לבד בלילה." (עמ' 35)

  להמשיך לקרוא

Share

בז וניאלה – מרגרט אטווד

בז וניאלה(קריאה חוזרת)

 מתישהו במהלך הקריאה ברכתי על המשבר הכלכלי הגדול שנפל על העולם בשנתיים האחרונות; משבר שאיכשהו צמצם חלק מהצריכה המיותרת, הבזבזנית והחזיר סוג של שפיות להתנהלות הכלכלית של העולם. משבר שאולי הרחיק אותנו קצת מהדיסטופיה שב"בז וניאלה".

 כי ב"בז וניאלה" העולם הוא עולם של תאגידים המטפחים צריכה בזבזנית ומיותרת, ומפתחים עוד ועוד מוצרים ש"כולם צריכים".

בעולם הזה ישנם המתחמים המוגנים של העולם המערבי / התאגידי, בהם מתגוררים החוקרים המועדפים ובני משפחותיהם, בהם מפתחים את גלולות הנעורים הבאות שיעלו הון רב, משבטים ומייצרים בעלי חיים עם תכונות של בעלי חיים אחרים, כדי שיתאימו לצריכה; כך למשל – השתלזיר שהוא חזיר שבהנדסה גנטים מגדלים לו איברים חליפיים לאיברי האדם, או הכלזב – שהוא החלאה של כלב וזאב, כלב שמירה מצוין שלעולם ובשום פנים ואופן אסור להתקרב אליו, משום שהוא לא ניתן לביות.

וישנם העופות עם הרבה רגליים לאוהבי הפולקעס.

 וישנן עוד המצאות סודיות – שכפול גנטי של אדם עליון במידה מסוימת, מוזר במידה אחרת, תמים ורך כתינוק שנולד, מכיוון אחר – אדם שלא ידע תשוקה ולא שנאה, לא קנאה ולא עצבות…

לא יהיו בו גזענות ואמונות תפלות, יהיה חסין למחלות, לא יהיה לו רכוש, לא תהיה לו משפחה – רק שבט – אדם קדמון חדש נעלה על האדם….

להמשיך לקרוא

Share

מעשה השפחה – מרגרט אטווד

מעשה השפחהוַתֹּאמֶר, הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ; וְתֵלֵד, עַל-בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי, מִמֶּנָּה.  וַתִּתֶּן-לוֹ אֶת-בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ, לְאִשָּׁה; וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, יַעֲקֹב.  וַתַּהַר בִּלְהָה, וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן. (בראשית פרק ל', ג'-ה')

 ליפרד היא שפחה, אשת פריון, במדינת גלעד (זו המוכרת לנו כארצות הברית של אמריקה) – בחלקה הצפוני (המוכרת לנו כמדינת מיין). לליפרד בגדים אדומים כדי לציינה ולהבדילה משאר הנשים, שאינן שפחות.

לגברות ניתנו בגדים כחולים

למשרתות – בגדים ירוקים

לנשות העניים – בגדים מפוספסים בכל מיני צבעים

ל"דודות" המפקחות והאחראיות למוסר הנשים – בגדים חומים

ליפרד שייכת לדור המעבר, זה שהכיר את אמריקה והחופש של פעם; אמה היתה פמיניסטית, חד-הורית, היא עצמה ניהלה רומן עם גבר נשוי, ולאחר שהתגרש החלה לחיות עמו, ואף נולדה להם בת.    כל כך הרבה חטאים…

"יש יותר מסוג אחד של חירות, אמרה דודה לידיה. חירות ל… וחירות מ… . בימי האנרכיה היתה חירות ל… עכשיו מוענקת לכם חירות מ… . אל תזלזלו בה. "

להמשיך לקרוא

Share