ארכיון תגיות: דן בראון

שם הצופן: מבצר דיגיטלי – דן בראון

Digitalfortresscover(עוד) דוח נטישה

דן בראון הוא מחבר ספרי מתח מהולל ומשובח. בדרך כלל. את ספריו "צופן דה וינצ'י" "התופת" ו"הסמל האבוד" קראתי בשקיקה; "בלעתי" ממש.

על-כן לקחתי לידי גם את שם הצופן: מבצר דיגיטלי בשמחה רבה, כמשהו שיעביר לי את הזמן ויתן מעט מנוחה לנפשי שטולטלה לא מעט בספר הקודם.

הכל היה מבטיח כל כך: גיבורה יפהפיה (כמובן) חכמה (ברור), שיש לה בן זוג גבוה ומסוקס וחכם לא פחות (כאילו שגיבורים פחות יפים לא היו "עוברים" את מסננת הקוראת), היא מועסקת כמפענחת צפנים במבצר הדיגיטלי – היחידה הסודית של הסוכנות לביטחון לאומי – ה-NSA – של ארצות הברית, יחידה שלה מחשב המפענח את כל הצפנים.

עד שמגיע הצופן שהמחשב אינו מצליח לפענח, ונוצר משבר, שסביבו משברי משנה.

איש נרצח, ועוד איש, ועוד אחד. רוצח שכיר מסתובב בסביליה, ועוקב אחרי בן הזוג (המסוקס) שנשלח על ידי מעסיקה והמנטור של הגיבורה.. מפחיד!

וקצת היסטוריה של המקום, והרי בספר של דן בראון מדובר.

ואיכשהו זה לא מצליח לרתק. לא מצליח למתוח. מאולץ מדי. יותר מדי "לא יכול להיות" שכך נוהגים, בכזאת חובבנות, בסוכנות הכי סודית והכי מקצוענית בארה"ב ואולי בעולם.

עזבתי בערך באמצע, וגם זה היה בזבוז זמן משווע.

 

אפשר לוותר.

 

שם הצופן: מבצר דיגיטלי – דן בראון. תרגום: אינגה מיכאלי. הוצאת מודן. 383 עמודים

Digital Fortress – Dan Brown

 

לרכישה

 

Share

הסמל האבוד – דן בראון

הסמל האבודהיה חג, שבועות, ויומיים תמימים שבהם אין מחוייבויות, כמעט ואין סדר יום של החיים עצמם. המוזיאון היה סגור ביום החג (מי זה סוגר מוזיאונים בחג?) ולפני השתרע יום שלם של מנוחה נכונה. הקונצרט באבו גוש כבר מאחורי, ועד הקונצרט הבא שבועיים תמימים, עד החזרה קצת פחות משבוע, אבל זו יצירה מוכרת – הרקוויאם של מוצרט – וצריך רק ללטש מעט.

בקיצור – היה לי זמן, והרבה, כמו שכל אוהבת ספרים מאחלת לעצמה.

וכשיש הרבה זמן, כדאי מאד לקחת ספר עב-כרס (באופן יחסי, כמובן) ולהעביר את הזמן הזה בנעימים.

 

הבחירה נפלה על "הסמל האבוד" משום שזכרתי כמה עונג שאבתי מן הספר הקודם של בראון שקראתי – התופת – שלא רק הפך דפים ביעילות, אלא אף הותיר משהו למחשבה, איזה רעיון שלא עוזב גם אחרי סגירת הספר; מה גם שזמן קצר אחרי קריאת הספר הזדמנתי לפירנצה ויכולתי לשוטט באתרים המוזכרים בספר, וממש לחוש חלקים מהם.

כמו בספריו הקודמים של בראון (והמאוחרים – התופת מתרחש לאחר הספר הזה) גם כאן מככב רוברט לנגדון, ההיסטוריון המומחה לכתבים עתיקים, המכיר מסורות למיניהן, המרצה המבוקש, הרווק (כמובן, והרי כל גיבור של סיפור מתח צריך שיהיה בודד, בנוי לתלפיות, מצודד, חכם וכו'). כמו בספריו הקודמים והמאוחרים של בראון, גם כאן לא בדיוק ברור מי נגד מי, מי פועל לצד לנגדון ומי נגדו. האם הפועלים מטעם הרשויות אכן טפשים ואטומים, או שמטרתם זהה לשלו, רק מכיוון אחר.

להמשיך לקרוא

Share

התופת – דן בראון

התופתאחרי ספר מהפך קרביים כמו "השיבה הביתה" מוכרחים לקחת פסק זמן, ולו קצר ביותר, כדי להשיב את פעימות הלב לסדרן ואת הנשימה לקצב היומיומי. "התופת" הוא בדיוק ספר מתאים לכך. מסוג הספרים המרתקים ומהפכים דפים, לוקחים את הקורא/ת לעולמות רחוקים או קרובים אך שונים. אלה שגיבוריו הם ללא חת, יפים ותמירים (תמיד) מלאי תושיה, חכמים. אלה שעלילותיהם מלאות תהפוכות.

אלה שעם סיומם לא יישאר הרבה בזכרון, אבל ההנאה מהם, בזמן קריאתם – מרובה.

 דן בראון "פרץ" לתודעת הקהל עם "צופן דה-וינצ'י" שלו, בו כרך עלילה היסטורית חלופית יחד עם סיור מוזיאונים, פגישות עם אספנים ובעיקר הכרות עם פרופסור מהרווארד – רוברט לנגדון, כאמור גיבור ללא חת, יפה תואר, רב תושיה וכו'.

 הספר "התופת" לוקח אותנו לסיור במוזיאונים של פירנצה בעיקר וגם ונציה, תוך התמקדות ביצירות הסובבות את "התופת" של דאנטה מתוך "הקומדיה האלוהית" שלו.

  להמשיך לקרוא

Share