ארכיון תגיות: כנרת זמורה ביתן

סיכון כפול – ליעד שהם

כמה דברים שחשוב להגיד לפני הכל: בעצם – דבר אחד; ספר שמסתיים ב"המשך יבוא", כדאי לספר לנו, הקוראות והקוראים, שהסיפור לא נגמר.

זאת אומרת, יש סוף לספר, ומתישהו "רשע יבוא על עונשו" (בלטינית זה נשמע הרבה יותר טוב – Confutatis Maledictis), אבל זה לא יקרה כל כך מהר.

בינתיים יש לנו פתרון לתעלומה, שהקורא/ת יכול/ה לנחש, באופן חלקי, במהלך קריאת הספר, ויש דברים שיתגלו רק לקראת סופו.

ויש עניינים שנאלץ לחכות לספר הבא. ובהחלט נחכה.

כי שהם, גם כשהוא כותב לבני ולבנות הנעורים, מסוגל להוציא תחת ידו ספר מרתק ומהפך דפים, כתוב מצוין, לא מתחנף לקהל החדש (והצעיר), עם עלילה המתהפכת על פניה במהלך הספר, כשהטובים הופכים לפחות טובים והמובן מאליו כבר לא כל כך מובן.

במרכז הספר מציב שהם נערה – דנה – בת יחידה לאביה, קצין מושעה מן המשטרה, שאמה ואחותה נהרגו בתאונה. החיים קבלו תפנית, וכל מה שהיה חשוב פעם כבר לא חשוב כלל.

להמשיך לקרוא

Share

שקרים קטנים גדולים – ליאן מוריארטי

הכל התחיל בכך שורד המליצה לי מאד להוריד, ומיד, לקינדל את הספר Little Big Lies , לפני שעולה הסדרה בטלוויזיה (אפילו שאין לי טלוויזיה) ואקרא לפני שאצפה.

אז הורדתי. או לפחות כך היה נדמה לי, משום שהתברר לי, לאחר כמה פרקים שהורדתי ספר המנתח את הספר הזה, וכך יצא שמן הרגע הראשון ידעתי מה יהיה סופו של הספר; הספויילר המושלם.

ומשידעתי את הסוף, לא היססתי וצפיתי בכל הסדרה כולה, ואף נהניתי לחלוטין, ואני לגמרי ממליצה.

אבל קודם קראו את הספר.

 

קהילה קטנה, כל קהילה קטנה, יש בה סודות קטנים וגדולים, ואלה המחזיקים ואלו המחזיקות בסודות משקרים ומשקרות לסביבה, לחברים ולחברות, לממוּנים, לבעלי השררה, לילדים, לבני ובנות הזוג. כדי לשרוד, כדי שלא להתבייש בפני השכנים, כדי שאפשר יהיה להמשיך ולחיות בקהילה, מבלי להיות מוקא מתוכה.

ג'יין, למשל, אם חד-הורית. האב אינו ידוע. או כך היא טוענת באזני בנה בן החמש – זיגי. כך גם סיפרה לבני משפחתה. אבל היא נושאת עמה סוד, והשקרים שהיא צריכה לספר והצורך שלה להסתיר, כל אלה גובים ממנה מחיר. מחיר המתבטא בסיוטי לילה. מחיר המתבטא בצורך שלה להתחבא קצת, להסתיר את עצמה, לא להתבלט.

להמשיך לקרוא

Share

פרנקנשטיין בבגדאד – אחמד סעדאווי

מה אנחנו באמת יודעות על עיראק? על בגדאד? חלקנו זוכרים את הטילים שנשלחו אלינו בתקופת מלחמת עיראק הראשונה, ומי שזוכרת קצת יותר, זוכרת את פלישת הכוחות העיראקים לכווית, פלישה שהיוותה את עילת המלחמה ההיא.

וחלקנו זוכרות את מלחמת עיראק השניה עת בוש הבן החליט לסיים את שהחל בוש האב, ופעל להדחת שליט עיראק, סדאם חוסיין ובניו המנוולים. כולנו זוכרות את דמותו של סדאם חוסיין כאשר נתפס, והוא נראה כפושע נמלט, וכל שמץ נהנתנות נעלם ממנו כליל. ואנו זוכרות גם את פסלי השליט המופלים בערים.

אבל מה אנחנו באמת יודעות על עיראק?

מה אנחנו יודעות (ויודעים) על מאבקי הכוחות בין בעלי האמונות השונות? על חיי היום יום, אחרי שנכנסו האמריקאים כדי "לעשות סדר" ולהביא את הדמוקרטיה?

לא הרבה, למען האמת, אלא אם כן אנחנו חוקרים בתחום, או עוסקים בו בתחום עיסוקינו, משום שהעיתונות במקומותינו, או מה שנשאר ממנה, לא ממש טורחת לספק לנו קצת מידע, ומשום שאנחנו לא באמת מתעניינות, אם להודות על האמת.

ומה נשאר לנו? ספרים. הספרים יכולים לפתוח לנו צוהר לעולם שאין לנו באמת נגיעה אליו, ולספר לנו מה קורה שם, מעבר למסך חוסר הידיעה.

להמשיך לקרוא

Share

סקרלט – מאריסה מאייר

פטנט חביב מצאה לה מאריסה מאייר: אגדות הילדים ששמענו פעם בלבוש היי-טקי מד"בי, תוך ערבוב כמה אגדות לתוך פנטזיה אחת, עם סיפור מסגרת מעל. מבולבלים? לא תהיו אחרי שתתמכרו לסדרה הזו – תולדות הלבנה.

את "סינדר", הלא היא סינדרלה, פגשנו בספר הראשון. נערה מאומצת על ידי אם חורגת ושתי אחיות, האב מת זה מכבר, האם החורגת והאחות האחת שונאות אותה משום שגופה הינו גוף אנושי שתוּקן, אחרי פגיעה אנושה, באיברים ביוניים, ועל-כן היא "קיבורגית", שאין לה זכויות אזרח, והיא רכושה של המשפחה. מצד שני, בהיותה אנושית במהותה, הרי שיש לה רגשות וכאבים.

סינדר, כמו סינדרלה פוגשת בנסיך בנשף, הוא מתאהב בה, היא בורחת ובמנוסתה מותירה אחריה את כף רגלה הביונית. רק אז מתברר לו כי אינה אנושית לגמרי.

סקרלט גיבורת הספר השני בסדרה, היא נערה יתומה מאם ואביה לא ממש מתפקד, גדלה בבית סבתה. הספר נפתח בהעלמה של הסבתא, והמשטרה המשוכנעת שהסבתא נעלמה מרצונה.

מכאן ייפתח מסע לחיפושה של הסבתא, כשבסביבה רוחשים אנשים שהם סוג מסוים של אנשי זאב המחפשים את סינדר הנעלמת, על פי הוראת מלכת הלבנה.

להמשיך לקרוא

Share

סוּפה של אליס – גלית דהן קרליבך

"נולדתי בהצטיינות. 'אפגר עשר. הציון הגבוה ביותר,' הדגישה אליס. אני התינוקת היחידה שקיבלה אי-פעם ציון כזה גבוה. אצלה – גם אם הם ורודים, גם אם אוחזים מיד בפטמה, גם אם הם מביעים עניין ונושמים כהלכה – רוב התינוקות מקבלים 'נכשל'. אפילו הם מתנאים בפניה בפעלולים מתוקים, אליס לא נכנעת. בטופס היא כותבת את הציון 9 בידיים רועדות (כי עשר זה אלוהים), ואלי, מאחורי גבה של היולדת, היא מעגלת אצבעות לאות אפס עגול ומאופס. .." (עמ' 33)

סוּפה היא המספרת. בתה של אליס. אם חד-הורית. אין אבא בתמונה. אין אחים. משק אוטרקי של נשים בלבד. כזה שכבר פגשנו פעם אצל דהן קרליבך ב- "אחותי כלה והגן נעול". הן בנות המשפחה היחידות. אין סבא וסבתא. לא ידוע מי האב. הורי האם טבעו בטטואן. אחותה מתה מצריכת סמים. נותרו רק האם והבת. והאם עוטפת, ככל יכולתה, את בתה בצמר גפן. מרחיקה אותה מכל צרות ופגעים ואסונות, אמיתיים או מדומים. חיה במושב קטן ומבודד, לא רחוק מקיבוץ אחד שאליס גרה בו פעם, ועכשיו כבר לא, ולבה מלא על הקיבוצים והקיבוצניקים (על אדמות המריבה בין המושבים לקיבוצים, על ההרחקה, על החינוך; דהן קרליבך לא תחסוך מן הקורא/ת את דעתה בנדון, ואת הצד שהיא לוקחת).

מרחיקה אותה מכל מה שיכול לאיים. מכל מה שיכול להפריד ביניהן. מצאה תירוצים לצבא, כדי שלא תגויס, מנעה ממנה ללכת לאוניברסיטה, למרות מלגה שקבלה. סדרה לה עבודה בבית. ממש בבית – סוכנות הדואר המקומית. זו הפוגשת את הדואר-נע (באוטו האדום) ומקבלת מכתבים ומוסרת מכתבים.

מרחיקה אותה ממחזרים, כי גברים זה מסוכן, הם יכולים לגרום לכל מיני צרות ומכאובים. וצריך להזהר.

להמשיך לקרוא

Share

כשתגיע אלַי – רבקה סְטֶד

מירנדה היא ילדה ניו יורקית רגילה, בת לאם יחידנית, לומדת בבית הספר, וחוזרת כל יום עם סאל, שכן ובן לאם יחידנית אחרת. שתי האמהות חברות, שני הילדים חברים. טוב, בערך, לא לגמרי. סאל מתרחק קצת בזמן האחרון.

יום אחד כשמירנדה חזרה מבית הספר, מצאה את הבית פתוח. דבר לא נגנב אבל בזמן שאמה התרוצצה לבדוק שאכן לא נגנב דבר, ולהחליף מנעול, היא מוצאת פתק מוזר, ראשון בסדרת הפתקים המוזרים עוד יותר, שיגיעו בהמשך.

 

 

 

מ,

זה קשה. יותר קשה ממה שציפיתי, אפילו עם העזרה שלך. אבל התאמנתי וההכנות שלי מתקדמות יפה. אני מגיע להציל את החיים של החבר שלך אות החיים שלי.

אני מבקש שתי טובות:

הראשונה, את חייבת לכתוב לי מכתב.

השנייה, תזכרי בבקשה לציין את המקום של מפתח הבית שלך.

המסע קשה. אני לא אהיה עצמי כשאגיע אלייך.

(עמ' 67 – 68)

 

להמשיך לקרוא

Share

מועדון הקריאה של ג'יין אוסטן – קארן ג'וי פאולר

%d7%9e%d7%95%d7%a2%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%94כל מי שאי פעם הי(ת)ה חבר/ה במועדון קריאה מכיר/ה את הרוטינה: קובעים מה יהיה הספר הבא, רוכשים אותו, אם צריך, וקוראים. אחד או אחת המשתתפות מכין/ה הצגה ראשונית של הספר, ואחר כך דנים בו. כך הייתי חברה גאה במועדון הקריאה בקיבוץ, בימי נעורי, בת הנעורים היחידה בין אנשים מבוגרים, וכך הכרתי את "ענוג הוא הלילה" ו"מסע הנדידה אל הצפון" ואפילו "המוקיון", שנדדו אתי מדירה לדירה, מבית לבית, מן הקבוץ אל העיר, אל הכפר וחזרה. אף פעם לא חזרתי שוב למועדוני קריאה מן הסוג הזה. עד שחשבתי שנשכחו, או שהוירטואליה החליפה אותם.

אלמלא חברתי ר', כנראה לא הייתי מגיעה לקרוא את הספר הזה, שאיכשהו חמק מרוב המבקרים, ובארץ עמוסת ספרים כמו שלנו (עם הספר, אחרי הכל) אם אין מביאים דבר קיומם של ספרים לידיעתן של קוראות, הסיכוי שאדע על קיומו של הספר הזה הולך וקטן ככל שמתרבים הספרים היוצאים לאור. מה גם שפורום הספרים שהיה פעם ב-YNET, נסגר וממליצי נפוצו לכל עבר (וזה הזמן לקרוא לכם ולכן להרבות המלצות וסקירות בפורום ספרים וספרות שבפייסבוק), כך שעלי להסתפק בהודעות יח"צ הנשלחות אלי תדיר, אלא אם כן מוסף הספרים של "הארץ" המליץ, או שאיזו חברה או איזה חבר אמרו שצריך. ר' אמרה שצריך והגדילה עשות ו"דחפה" לי את הספר ליד; שאקרא לכשיזדמן לי.

אבל, היי, ג'יין אוסטן היא מחביבותי, למרות שאת ספריה, אלה שקראתי, קראתי בתרגום מיוחד במינו, זה של אהרון אמיר (שזכה בקרב המתרגמים ששפתו תיקרא "אהרון אמירית") שהוא יפה ומיוחד, גם אם לא ממש מדויק.. וקארן ג'יי פאולר, שכה התאהבתי בה ב"כולנו יוצאים מגדרנו" המצוין. והרי שתי סיבות לזמן לי זמן לקרוא את הספר הזה, לפני עשרות הספרים האחרים המונחים על "מדף הספרים שליד המטה", הוא המדף בספריה המוקצה לכל הספרים שטרם קראתי. ועל הדרך הוספתי לי את כל כתבי אוסטן, שהורדתים מיד לקינדל, ולכשיזדמן, אקרא גם את אלה שכבר קראתי וגם את אלה שלא, והפעם בשפת המקור (מה גם שאמזון מאפשרים הורדת הספרים האלה לקינדל ללא תשלום).

להמשיך לקרוא

Share

גאולה – יוּסי אדלר אולסן

%d7%92%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%99-%d7%90%d7%93%d7%9c%d7%a8-%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%a1%d7%95%d7%9fספר ש"עושה את העבודה". מהפך דפים, מדיר שינה מהעיניים (עד שהן מסרבות להמשיך אפילו עוד רגע אחד), מרתק עד סופו. והסוף, כנהוג בספרי מתח מן הסוג הזה, מוכרח להיות טוב; גם אם טוב מריר מעט.

בפרולוג לספר שני אחים צעירים כלואים בבקתה, וקר להם. קר מאד. שניהם כבולים, פיותיהם חסומים, ואין להם סיכוי. כלל. שניהם נושאי תפילה שקטה לאלוהיהם, שמים בו מבטחם, אבל יודעים שזה לא בהכרח יעזור. ואז מגיע האיש.

ובקפיצה להווה. קארל מרק, בלש המשטרה העומד בראש מדור Q, המדור למקרים אבודים. תיקי חקירה שלא נסגרו בעבר, אלא הונחו בצד, עד שיגיע איזה מידע ש"יעיר" אותם, זה המוכר לקוראי וקוראות "אישה בכלוב", ו"הציידים", יחד עם עוזרו הסורי הגולה – אסד, והעוזרת המוזרה ביותר שהוקצתה לו – רוז, מתבקשים לחקור איזה מכתב בבקבוק שנח על אדן החלון של איזה חוקר סקוטי, במשך כמה שנים, ולבסוף נשלח אליהם, משום שנדמה שהשפה היא דנית.

אלא שהמכתב, פתק, בעצם, עבר גלגולים רבים, נחשף לשמש, והנייר מתפורר, וקשה לפענח מה בדיוק כתוב שם. אבל ברור שמה שנכתב נכתב בדם. ממש בדם.

להמשיך לקרוא

Share

החיים חלקֵי 7 – הולי גולדברג סלואן

hachaim_helkey_sheva_front2"אם הבנתי משהו בחודשים האחרונים, זה שאפשר למצוא תוויות כדי לקטלג דברים חיים, אבל אי אפשר לארגן אנשים בקבוצות או לפי סדר מסוים.

זה פשוט לא עובד ככה." (עמ' 296)

וילו צ'אנס היא ילדה חריגה במידת מה, שונה. אם מנסים לרדת לפרטי פרטים, הרי שמצד אחד יש בה שונוּת מן הצד של אינטרקציות חברתיות, היא מרוחקת מעט, לא מתחברת לגמרי לילדות אחרות בגילה, גיל שתים עשרה. מעניינים אותה עניינים שונים בהרבה מאלה המעניינים את רוב הילדות בגילה.

אם עוסקים בהגדרות, ניתן אולי להגדיר אותה של "כאחת הנמצאת על הרצף", "תסמונת אספרגר בתפקוד גבוה", "גאונה בתחומים מסויימים", "מתפקדת, אבל.." ועוד ועוד הגדרות, אבל, כפי שכבר נאמר לעיל – אי אפשר לארגן אנשים בקבוצות.

ובכן – וילו צ'אנס היא ילדה כבת שתים עשרה, מאומצת. הוריה ניסו להרות מספר פעמים ואחרי מספר הפלות טבעיות הוחלט על אימוץ.

"..ההגדרה הרפואית של אי-פריון היא שנים-עשר חודשים של מפגשים פיזיים מתוזמנים-היטב ללא תוצאות. " (עמ' 14)

להמשיך לקרוא

Share

הנערה הכי בת-מזל בעולם – ג'סיקה נול

%d7%94%d7%a0%d7%a2%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%99-%d7%91%d7%aa-%d7%9e%d7%96%d7%9c-%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9dבתחילה קראתי את הכתבה / ראיון שפורסם ב"הארץ" עם ג'סיקה נול, הסופרת, וכבר ידעתי שארצה, מתישהו לקרוא את הספר הזה.

אחר-כך, גילית חומסקי פרסמה את המלצתה על הספר הזה, והבנתי שלא רק שאקרא את הספר הזה, אלא שאעשה זאת בהקדם האפשרי.

ובצדק גמור.

הספר הזה מוקדש "לכל הטיפאני פאנליות בעולם. אני יודעת." מין הקדשה סתומה מעט, שתתברר בהמשך, עם קריאת הספר.

טיפאני פאנלי, שעכשיו היא אן-תיכף-האריסון, היא הנערה הכי בת-מזל בעולם. מפרברי פילדלפיה, מאם שמתאמצת, כל הזמן מתאמצת, לעלות במדרג החברתי (עד כדי כך שהיא נוסעת בב-מ-וו בת שבע, מקרטעת, ובלבד שלא תשפיל עצמה לקנות הונדה חדשה), מתיכון שבו נחשבה לאחת מן הבלתי נחשבות / בלתי מקובלות משום מוצאה הלא-מספיק-עשיר, הגיעה למגורים בניו-יורק, אירוסין עם לוק האריסון (כסף, הרבה כסף,  ישן, בית בננטקט, אצולה), משרה נחשקת במגזין נחשק לנשים. סיפור הצלחה.

להמשיך לקרוא

Share