ארכיון תגיות: מחברות לספרות

המראה מקאסל רוק – אליס מנרו

המראה מקאסל רוק

ספרה האישי ביותר, עד כה, של אליס מנרו; ובניגוד לקודמיו אין הוא סיפורים קצרים, שחלקם קשורים זה לזה, ולכולם אותו רקע – אמריקה הכפרית ביותר, אלא – סיפורים קצרים שכולם קשורים זה לזה, וכולם עוסקים באליס מנרו ובמשפחתה. הרקע, אגב, משתנה בהתאם לזמנים.

 חלקו הראשון של הספר עוסק בהסטוריה המשפחתית, שמנרו חקרה והרכיבה את עץ המשפחה שלה, ולאנשים האלה, שהם אבותיה ואמותיה כמה וכמה דורות קודם, הוסיפה סיפורים והעניקה לשמות ולמועדי הלידה והמוות גם תוכן ו"צבע" והפכה אותם אנושיים הרבה מעבר לפרטים היבשים.

בחלק הזה – "חסר יתרונות" – מתוודע/ת הקורא/ת יחד עם הסופרת אל האנשים שחיו בסקוטלנד ונדדו ובחרו להגר לאמריקה; על משמעות ההגירה, הפרידה ממחוז הילדות המוכר, מארץ מוכרת, משפה מוכרת, על מקומן של נשים במשפחה, על מקומם של גברים, ושל ילדים. על ההתישבות בארץ חדשה, הסתגלות, יחסים בתוך משפחה, דיני ירושה (הפלא ופלא – לנשים חלק שווה בירושה כמו לגברים, ועוד בשלהי המאה ה- 19 – עניין שכלל אינו מובן מאליו).

בסופו של הספר תשוב מנרו בקצרה אל האנשים והנשים הללו, הבסיס למשפחתה.

להמשיך לקרוא

Share

מבחר יצירותיו של טי אס ספיווט – רייף לארסן

מבחר יצירותיו של טי.אס. ספיווט

טי אס ספיווט הוא קרטוגרף ומאייר. הוא משרטט מפות גאוגרפיות, מבני פרחים, גופי חרקים,  תנועות של אנשים, מחשבות של אנשים.

טי אס ספיווט הוא גם מעין מדען הוליסטי האוסף אל תוכו מידע מכל התחומים.

ספיווט הוא צאצאה של האשה הראשונה שהגיעה לאקדמיה למדעים בארצות הברית, סבתא רבתא רבתא שלו.

טי אס ספיווט זכה בפרס ביירד מטעם הסמיתסוניאן בוושינגטון, ומתבקש להגיע לטקס קבלת הפרס כדי לשאת דברים.

טי אס ספיווט מתגורר בחווה די מבודדת על קו פרשת המים במונטנה.

הספר הזה הוא ספר מסעו של טי אס ספיווט מן החווה במונטנה במערב ארצות הברית אל וושינגטון הבירה, לקבלת הפרס.

במהלך המסע כותב ספיווט יומן מסע מאוייר ומואר בהערות שוליים – והיומן הזה, הוא הוא הספר המוגש לקורא.

 ספיווט יוצא, כמו הנוודים של פעם, ברכבת הנוסעת מערבה, ובדרך ייפגש עם פניה הרבות של ארצות הברית של אמריקה: בנווד אחר, בחסר בית אדוק בדתו, בנהג משאית עם לב זהב, באגודות מסתוריות.

להמשיך לקרוא

Share

יותר מדי אושר – אליס מנרו

יותר מדי אושר

הסיפור האחרון – זה הנושא את שם הספר – "יותר מדי אושר" – קרוב יותר לנובלה מאשר לסיפור קצר. מעבר לכך – הסיפור עצמו הוא הפתעה אמיתית; אחרי סיפורי קנדה מן המאה העשרים, מופיע פתאום סיפורם של הגולים הרוסיים בפאריז במאה ה- 19, דרך עיניהן של דמויות אמיתיות מן העבר.

אבל תיכף נגיע לזה גם.

 ספר שמופיעה בו פיסקה כמו זו: "בכל שנה, כשאתה ילד, אתה נעשה אדם אחר. בדרך כלל זה קורה בסתיו, כשאתה נכנס שוב לבית הספר, מתיישב במקומך בכיתה הגבוהה יותר, זונח מאחוריך את הערבוביה הנרפית של חופשת הקיץ. ברגעים אלה אתה חש בשינוי במלוא חדותו. אחרי כן כבר אינך בטוח בחודש או בשנה, אך השינויים נמשכים למרות זאת. במשך תקופה ארוכה העבר נושל ממך בקלות וזה נראה תהליך אוטומטי, תקין. ההתרחשויות בו אינן נעלמות דווקא אלא מאבדות את חשיבותן. ואז יש סיבוב חד אחורנית, וכל מה שתם ונשלם צץ שוב במלוא חיותו, תובע תשומת לב, אפילו רצה שתעשה משהו בקשר אליו, אם כי ברור לגמרי שאין בכל העולם הזה אפילו דבר אחד שאפשר לעשות." פיסקה כזו, כל כך מדויקת, שאינה אלה הקדמה לסיפור (ילדות משחקות), כל כך יפה, המתחברת לכל נים בנפשו של כל מי שאי פעם היה ילד, פיסקה כזו אינה יכולה להופיע אלא בספר נפלא בהחלט.

להמשיך לקרוא

Share

היביסקוס סגול – צ'יממנדה אדיצ'ה

היביסקוס סגולספר קטן, כמעט נובלה; סיפורה של קמבילי, בתו של איש עשיר וחשוב בניגריה. בעל עיתון שדעותיו אינן עולות תמיד בקנה אחד עם דעות המשטר (ויש לזה מחיר), איש נדיב ידוע, לוחם לזכויות האדם, נוצרי טוב, מוכר בעולמו הקרוב ובעולם הרחב… ואב משפחה איום ונורא.

כי בבית שוררים סדר ומשטר, ואין להמרות את פי האב או הבעל, ומי שממרה נענש בחומרה. האם מוכה ומפילה את עובריה פעם אחר פעם, האח הבכור – ג'ג'ה וגיבורת הספר – קמבילי.

חייהם מנוהלים על פי מערכת שעות, הכוללת לא רק את בית הספר אלא גם את שעות אחרי בית הספר: כמה זמן יוקדש לשיעורי הבית, כמה זמן לתפילות, כמה זמן לארוחות.

דבר לא נשאר ליד המקרה.

 ויש לו אחות לאב, מרצה באוניברסיטה, אלמנה ולה שלושה ילדים. פרנסתה דלה, ואף על פי כן היא פותחת דלת לבני אחיה, ופותחת בפניהם עולם שלם.

  להמשיך לקרוא

Share

המדריך למצית בתי כותבים בניו אינגלנד – ברוק קלארק

המדריך למצית בתי כותביםספרים על ספרים יש בהם קסם מסוים; כך אהבתי את "הסיפור השלושה עשר", את "צילה של הרוח" ועוד ועוד.

המדריך למצית בתי כותבים בניו אינגלנד התכוון גם הוא להיות ספר שכזה.

 סם פלסיפר שרף בטעות (כך הוא אומר) את ביתה של אמילי דיקנסון, ובאותה הזדמנות מצאו את מותם גם שני אנשים שהיו באותו זמן בבית. סם נשפט ונדון לעשר שנים בכלא, השתחרר, נישא לאשה אחת והקים משפחה כל-אמריקנית בפרברים הכל-אמריקנים, ונראה שנטש ודחק את עברו.

 אלא שהעבר – חזר והתדפק בדלתן "מרגע שהעבר חוזר פעם אחת הוא ממשיך לחזור ולחזור, לא רק חלק מסוים מהעבר, אלא כולו, כל ההמון הנשכח של חייך פורץ מהגלריה ומסתער עליך, ואין טעם להסתתר מההמון, הוא ימצא אותך בסופו של דבר. זה ההמון שלך ורק אותך הוא מחפש." (עמ' 38)

 ומרגע שהעבר חוזר, מוצתים שוב בתיהם של סופרים, וסם הוא שוב החשוד המיידי בהצתה.

 המדריך למצית בתי כותבים בניו אינגלנד אמור להיות ספר זכרונות, משום שבמהלך המאורעות המתוארים בספר הזה – שיטוטיו של סם בין עיירות ובתי כותבים בניו-אינגלנד, כאשר הוא מגיע לאיזו חנות ספרים "התברר שמחלקת ספרי הזכרונות היא המחלקה הגדול ביותר בחנות, ובדרכה היתה בית המועצות של הספרות לאחר שבלעה כמעט בשלמותן את המדינות הקטנות והמיושנות יותר של הבדיון והשירה." (עמ' 91)

להמשיך לקרוא

Share

מהו המה – דייב אגרס

מהו המה"בכל אשר אעשה, בכל דרך חיים שאבחר, אספר את הסיפורים האלה. .. ואני מדבר אליכם מפני שזה חזק ממני. אני שואב כוח.. מהידיעה שאתם שם. … כמה בורכנו שיש לנו זה את זה? אני בחיים ואתם בחיים, ועל כן עלינו למלא את האוויר במילותינו. .. אני אספר סיפורים לאנשים שיקשיבו ולאנשים שאינם רוצים להקשיב. … איך אוכל להעמיד פנים שאינכם קיימים? הרי זה בלתי אפשרי כמעט כמו נסיונכם שלכם להעמיד פנים שאני איני קיים."

 בינינו ובכל הכנות – כמה מאיתנו באמת יודעים מה מתרחש בסודן? מדי פעם אנחנו קוראים על חבל דארפור, אפילו למדנו להגיד ג'אנג'אוויד… אבל מה באמת אנחנו יודעים על שגרת החיים שם, או שמא – אי-שגרת החיים במקומות הללו שכוחי האל, שאין התקשורת מגיעה לשם בהמוניה, אפילו לא טיפין טיפין; מקומות בהם נלחמים אנשים אלה באלה, שבטים אלה באלה, נציגי פלג זה מול פלג אחר – ובתווך, תמיד בתווך, אלה שאינם מעורבים, שלא בקשו להיות מעורבים, שרק ביקשו להם חיים שקטים. ולא ניתן להם.

 דרך עיניו של ולנטינו אצ'אק דנג אנחנו מתוודעים לאט לאט לחיים הללו – של הדינקה בדרום סודן, שאחרים נושאים עיניהם לאדמתם, ולרכושם (שבעינינו, בני המערב, אין שווי לו לרכוש הזה כלל).

להמשיך לקרוא

Share

חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו – ג'ונוט דיאס

חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואוכשקראתי את "חגיגת התיש" של יוסה, הבנתי שאיני מכירה כלל וכלל את ההיסטוריה של הרפובליקה הדומיניקנית. לכן, מיד כשסיימתי לקראו פתחתי כמה לינקים ברשת כדי לדעת קצת יותר.

 החיפוש הזה יכול היה להחסך, לא קראתי קודם את "חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו". לא משום שמדובר כאן בספר הסטוריה, אלא משום הערות השוליים הארוכות והחכמות של ג'ונוט דיאס. וכך הוא כותב באחת הראשונות שבהן:

 "לאלו מביניכם שהחמיצו את הסבר החובה בן שתי שניות על ההיסטוריה הדומיניקנית: טרוחיו, אחד הרודנים הנתעבים ביותר במאה העשרים, שלט ברפובליקה הדומיניקנית בין השנים 1930 – 1961 ועשה זאת בברוטליות חסרת פשרות. … טרוחיו (הידוע גם בשמות El Jefe, גנב הבקר הכושל ופרצוף-זיון) השיג שליטה בכל היבט כמעט בחיים הפוליטיים, התרבותיים, החברתיים והכלכליים של הרפובליקה הדומיניקנית באמצעות תערובת רבת עוצמה (ומוכרת) של אלימות, הפחדה, מעשה טבח, אונס, שוחד וטרור. " (וזו רק ההתחלה של הערת שוליים ארוכה ארוכה וממצה ביותר, המביאה בקליפת אגוז את טיבו של המשטר בימי טרוחיו).

 "חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו" מספר את סיפורו של אוסקר – ילד שמן ביותר ומכוער להפליא ש"פרט לתקופה אחת, בשלב מוקדם בחייו, לבחור מעולם לא היה יותר מדי מזל עם הנקבות (כמה לא דומיניקני מצדו). הוא היה אז בן שבע."

להמשיך לקרוא

Share

אדם נכנס לחדר – ניקול קראוס

אדם נכנס לחדרסמסון גרין נמצא משוטט במדבר מבלי לדעת מיהו ומאין בא. בבית החולים גילו כי יש לו איזה גידול , כנראה שפיר, בראשו,  גידול שמחק חלקים מזכרונו, כולל הידע לגבי זהותו.

 הוצאת הגידול אינה מסייעת, לפחות בכל הקשור לזכרון, כל מה שסמסון ידע מאז גיל 12 נמחק כליל; הוא לא זכר כי האשה היפה והעצובה הזו לידו היא אשתו מזה עשר שנים, הוא לא זכר כי אמו הלכה לעולמה לפני חמש שנים, לאחר מחלה קשה, הוא לא זכר כי הוא מרצה באוניברסיטה, שלא לדבר על כל מה שלמד… ראשו הפך למקום "נקי" שיכול פתאום להכיל מחדש הכל.

 מראות חדשים נקלטים בחדות ובבהירות, ויש מקום לזרם מחשבות מסביבם, עובדות חדשות נלמדות… אבל סמסון גרין הוא איש אחר.

 הרופאים כמובן, אובדי עצות; הם לא בדיוק מכירים מקרים דומים, של אנשים שבמקום זכרון יש להם חלל אחד גדול, שמתמלא בזכרונות חדשים. סמסון גם הופך זר לאשתו, והיא מלכתחילה זרה לו… והם הולכים ומתרחקים זה מזו, בצער ובכאב – אבל מתרחקים.

 לסמסון ניתנת הבחירה – להיות מי שהיה, דהיינו ללמוד את זכרונו מחדש, לאכלס את מוחו בזכרונות שישמע מסביבתו, עד שיהיה, אולי, העתק דהוי של מי שהיה פעם…

או אולי להפוך לאחר; להשתמש באבדן הזכרון הזה שנכפה עליו, ולהיות אדם אחר – מחדש.

או אולי, לקחת חלק באיזה ניסוי מסתורי, שנעשה במימון המדינה, ועוסק בתפקוד הזכרון.

ספר רגיש, אינטימי כמעט, כתוב ביד אוהבת.

מומלץ

אדם נכנס לחדר – ניקול קראוס. תרגום: ארז אשרוב. הוצאת מחברות לספרות (270 עמודים)

(פורסם ב- 3.1.2009 בפורום הספרים של YNET)

(Man Walks Into a Room – Nicole Krauss)

Share

בריחה – אליס מנרו

בריחהסיפורים קצרים טיבם וטבעם שהם מוכרחים להיות מאד מדויקים, ואי אפשר להתפרס בהם למקומות שונים ולזמנים שונים, כי הכל צריך להיות מתומצת לתוך פחות (הרבה פחות) דפים ומלים.

אליס מנרו מצליחה במיומנות רבה ביותר לתמצת ולזקק כל סיפור וסיפור, ואף לפרוס את הסיפורים על פני זמנים שונים, ו"להריץ" את הקורא(ת) קדימה ואחורה בחיי הדמויות, וכל אלה מבלי לאבד מן הענין שבסיפור ואת ה"טוויסט" שבסופו של כמעט כל סיפור.

 ולא אנשים מיוחדים הם גיבורי סיפוריה, או בעצם: גיבורות, כי מנרו מספרת לנו על נשים. נדמה שכל אחת מגיבורותיה נושאת עמה איזה חלק מחייה, מנשמתה של מנרו. וכולן כולן נשים רגילות, חלקן פשוטות, כולן מעיירות נידחות ושכוחות אל, מפינות שאיש, למעט תושביהן, לא מכיר; ולמרות זאת – לכל אחת מהן סיפור מיוחד משלה, כאילו כדי להוכיח שעם המלים ה"נכונות" כל אחד יכול להיות "סיפור".

 רוב הסיפורים בספר, למעט שלושה, אין ביניהם קשר; שלושה סיפורים הינם סיפורה של ג'ולייט, בנקודות זמן שונות בחייה. אמנם כל סיפור כזה יכול לעמוד בפני עצמו, אולם נדמה שמשהו נפגם בהידוק והתימצות המאפיינים סיפורים קצרים, כי אפשר היה פתאום לפרוס את ההסטוריה הפרטית שלה, כך שבסיפור השלישי לא היה צורך באיזשהו רקע לדמות (אולי היתה צריכה "לפזר" את שלושת הסיפורים בין שאר הסיפורים ולא להביאם האחד אחר השני).

  להמשיך לקרוא

Share

להציל דגים מטביעה – אמי טאן

להציל דגים מטביעהעל הבדיון והמציאות – ואיך נדע להבדיל ביניהם? (ולמה בכלל זה חשוב?)

11 תיירים אמריקנים נעלמו במיאנמר – היא בורמה – במהלך טיול מאורגן; פשוט נעלמו.

ה"סן פרנסיסקו כרוניקל" החל דיווחו כך:

 "מַנדאליי, 31 בדצמבר — בבר הנוצץ והממוזג של מלון "פגודת הזהב" מוצאים תיירים מפונקים מפלט מהלחות בעזרת קוקטיילים במחירים אמריקניים מופקעים. עם זאת איש אינו חוגג את תחילתה של השנה החדשה לנוכח הדיווחים על אחד־עשר אמריקנים, שהגיעו לסיור אמנות בבורמה ונעדרים כמעט שבוע בנסיבות "חשודות". אורחי המלון החרדים מחליפים ביניהם שמועות, החל בהברחת סמים וכלה בחטיפת הנעדרים ובהחזקתם כבני ערובה בידי ה"נאטים" — רוחות מזיקות על פי האמונה הבורמזית שמנוחתן הופרעה."

 על הסיפור הזה מפתחת אמי טאן את סיפורה, המושמע כולו מפיה של מארגנת הטיול, שהספיקה למות (להרצח?) קצת לפני שיצא לדרך, ועל כן מספרת אותו דרך "מדיום". מאחר שמתה, מלווה רוחה של המנוחה את הקבוצה לאורך כל הטיול, כולל יכולת לקרוא את מחשבותיהם של חברי הקבוצה והמלווים והמדריכים, ולהביאם בפנינו.

 והסיפור מרתק למדי – קבוצת אמריקנים עשירים למדי (שהרי לא כל אחד יכול להרשות לעצמו טיול שכזה) בני כל מיני צבעים וגילאים יוצאת לטיול חג המולד לסין ומשם לבורמה.

להמשיך לקרוא

Share