ארכיון תגיות: סייד קשוע

עקוב אחר שינויים – סייד קשוע

לסייד קשוע היה, עד לאחרונה, טור קבוע במוסף השבועי של עיתון "הארץ"; רק לפני שבוע וחצי כתב את טור הפרידה שלו (בינתיים): " אני יוצא לחופשה לא בשל התהיות האלה, שלטעמי היו חלק מהותי מהטור הזה, אלא בשל חוסר הוודאות והמרחק הפיזי והנפשי. הטור הזה נכתב בעברית על ידי ערבי פלסטיני אזרח מדינת ישראל שקיווה (השפעת השוט? אף שאני נשבע שזו ההרגשה הכי כנה שלי), ועדיין מקווה, שישראל/פלסטין תהפוך יום אחד למקום שוויוני ללא הבדלי גזע, דת, לאום והגדרה מינית. אז שלום בינתיים." (הארץ, 16.11.2017)

 סייד קשוע נסע לפני מספר שנים, לסוג של שנת שבתון, שבינתיים התארכה לעוד שנה ועוד שנה, וכלל לא בטוח מתי ישוב, אבל כל מי שקרא/ה את טוריו ב"הארץ" יכול/ה להכיר חלק משגרת חייו בשמפיין שליד שיקגו. (למען האמת, בביקורי בשיקגו לפני מספר שנים, ממש קיוויתי להתקל בו, כך סתם ברחוב, ולהגיד לו שאני קוראת ושאני יודעת; אבל לא הצליח לי). אותה שגרת חיים הינה גם שגרת החיים של גיבור הספר "עקוב אחר שינויים".

 גם השמות דומים, גם המצב המשפחתי דומה, גם עיר המוצא בארץ, גם הסיבה להקדמת הנסיעה לארצות הברית:

"שרפות רבות בערו מסביב לעיר באותו קיץ. עשן היתמר מיער ירושלים מדי יום והסתיר את השמים, ורעש המסוקים, קולות מכוניות ההצלה, מכבי האש והמשטרה, הידהדו ללא הפסקה. איכשהו היו אלה השרפות שהפריעו לי יותר מכל דבר אחר. פחדתי שהאש תאחז בבתי השכונה ותכלה אותם כליל, ושלא יהיה לאן לברוח וכיצד להתגונן מפני הלהבות.  ..

באותו קיץ שנפתח עם חטיפה של שלושה נערים מתנחלים.. בקיץ ההוא הבנתי בפעם הראשונה שרציתי לעזוב אפילו יותר מפלסטין.  … להמשיך לקרוא

Share

גוף שני יחיד – סייד קשוע

גוף שני יחידלכאורה סיפורם של הערבים הישראלים והשתלבותם (או אי השתלבותם) בחברה היהודית; רק לכאורה.

עורך הדין, שאין לו שם, הוא ערבי ישראלי מצליח מאד, המתגורר עם אשתו ושני ילדיו בירושלים, בעל משרד מצליח מאד שהעשיר אותו למדי; חברי המשפחה כולם ערבים משכילים בעלי מקצועות חפשיים, כולם מתגוררים בסמוך, כולם עשירים למדי, כולם יצאו מן הכפרים ועברו לעיר.

אבל משהו חסר; תמיד משהו חסר. עוד בתקופת הלימודים, גילה כי הרקע התרבותי-מערבי של רוב חבריו ללימודים חסר לו, לעורך הדין, ועתה הוא מנסה להשלים.

אבל כמובן שאי אפשר להחליף ילדות ונעורים, עם כל המטען הנלווה אליהם.

 אבל חוץ מזה הוא מנהל אורח חיים בורגני ונעים, בדומה לרבים אחרים, ואלמלא שכונת מגוריו, והמבטא, קשה היה לנחש מאין בא. אפילו השוטרים כבר לא עוצרים אותו וגם לא המאבטחים.

 וישנו הבחור השני – הגיבור המקביל, החלש, המוחלש, אף הוא ערבי מאחד הכפרים, שהצליח להתקבל לאוניברסיטה ללימודי עבודה סוציאלית, תמיד נדחק אחור, אף פעם לא נדחף, מהווה מושא ללעגם של עמיתיו לעבודה, שתמיד "משפיטים" אותו, ושולחים אותו בשליחויות שונות.

להמשיך לקרוא

Share