ארכיון תגיות: סלמן רושדי

שנתיים, שמונה חודשים ועשרים ושמונה לילות

"…אנחנו, מצדנו, מכנים את עצמנו "אנחנו". "אנחנו" הוא היצור המספר לעצמו סיפורים כדי להבין איזה מין יצור הוא. כשהסיפורים מגיעים אלינו, הם מתנשאים מעל הזמן והמקום, מאבדים את פרטי ראשיתם אך זוכים בטהרת תמציתם. בטהרת היותם פשוט הם עצמם. …" (עמ' 174)

"כך זה הועבר אלינו כעבור אלף שנים, כהיסטוריה רווּיַת אגדות ואולי מוצפת בהן. כך אנו חושבים על זה עכשיו, כמו זיכרון מתעתע או חלום על העבר הרחוק. אם זה לא נכון, או לא נכון חלקית, אם סיפורים מומצאים השתרבבו לרשומות, מאוחר מדי לעשות משהו בנידון. זהו סיפורם של אבותינו כפי שאנו בוחרים לספר אותו, ולכן כמובן זהו גם סיפורנו. …" (עמ' 25)

אלף שנים. אלף שנים לפני כתיבת הספר הזה התחוללה מלחמה גדולה בעולם. מלחמה שנמשכה שנתיים, שמונה חודשים ועשרים ושמונה לילות. אלף לילה ועוד לילה. מלחמה בין כוחות הטוב והרע. מלחמה שבה, פרט לבני האדם, השתתפו גם יצורים מעולם אחר – הג'ינים. שדים, שיש בהם טובים ויש בהם רעים, והמלחמה בעצם היתה על השליטה בעולם, בכל העולמות, בין הג'ינים הנחשבים "טובים" לבין ה"רעים". הרעים הם העִפריתים – ארבעה מהם ביקשו לשלוט על העולם ולחלקו ביניהם (אם כי לא באמת הצליחו להחליט איך בדיוק לחלק. כן, גם בין ג'ינים יש סכסוכים טריטוריאליים).

אבל מהם ומיהם הג'ינים?

להמשיך לקרוא

Share

Grimus – Salman Rushdie

Grimusאיך מתחילים לספר על ספר שכזה, שאי אפשר לסווג אותו תחת שום סוגה מוכרת (לא, "מדע בדיוני" או "מד"ב ופנטסיה" כפי שהוגדר במקומות שונים, אינן הגדרות נכונות). גם "ספר של סלמן רושדי" לא יסווג את הספר הזה נכונה, משום שהוא שונה מכל ספריו האחרים (שקראתי עד כה).

איך מתחילים לספר על ספר כזה שהפרטים היחידים שידעתי עליו טרם התחילי לקרוא אותו הם:

  1. הוא מוזכר בספרו של אופיר טושה גפלה "עולם הסוף"
  2. הוא מספריו הראשונים של רושדי, עוד לפני פרסומו הסוחף
  3. הוא לא תורגם לעברית
  4. קבלתי עליו המלצה (אניגמטית משהו)  – קראי, הוא משהו אחר!.

להמשיך לקרוא

Share

ילדי חצות – סלמן רושדי

ילדי חצותילדי חצות הם אותם הילדים שנולדו בשעה הראשונה ללידתה של אומה – של הודו, אלה שנולדו בין חצות הליל לשעה אחת; אלה שקבלו מכתב ברכה מיוחד מראש הממשלה הראשון של הודו, שתלה בהם, לפחות בכתב, תקוות גדולות עד מאד. אלה, שבדרך מיוחדת במינה (ואולי הכל פרי הדמיון) מסוגלים אכן לבצע נפלאות.

סלים סינאי הוא ילד חצות שכזה – הראשון שבהם, שנולד בדיוק בשעת חצות, יחד עם עוד בן אחד, שייקרא שיווה, על שם האל הזועם, וקורותיהם שניהם שזורים איש ברעהו, והם עתידים להפגש לעתים לא מזומנות אך משמעותיות.

 סלים נולד למשפחה עשירה, מוסלמית, וקורותיו שזורים בקורותיה של הודו, עד כי הוא מאמין (ואולי גם בעקבות מכתבו ההוא של ראש הממשלה) כי מעשיו האישיים והפרטיים משפיעים על גורלות אנשים אחרים, ואף על גורלה של הודו כולה.

 בשלב מסוים נאלצת משפחת סינאי להגר לפקיסטן הידידותית יותר למוסלמים, משום שהודו שאמורה היתה להיות מדינה של כולם, נשארת בעצם כמו שהיתה לפני היווסדה כמדינה, ואף גרוע יותר, ולאחר שנים חוזר להודו, בדרך לא דרך, אלא שהפעם לתחתית הסולם החברתי.

 רושדי, דרך תולדות סלים, מספר את תולדותיה של הודו ומבכה את חוסר יכולתה להיות כפי שנתכוונה להיות; ציניות ניכרת בתיאורו את הפוליטיקה שמאחורי המלחמות והמאבקים הכה מיותרים, וכאב רב את תיאורם הפרטי של המאורעות:

להמשיך לקרוא

Share

הקוסמת מפירנצה – סלמאן רושדי

הקוסמת מפירנצה"בשביל כישוף לא צריך שיקויים, רוחות רפאים או שרביטי קסמים. שפה המתגלגלת על לשון מוכספת יש בה קסם די והותר"

ואכן, לשונו של רושדי מכשפת ומכושפת, מלאת קסם, והקסם הזה שורה על הספר "הקוסמת מפירנצה".

 הקוסמת, ספק אשה שהיתה, ספק אגדה, מסופרת וקורמת עור וגידים מבעד לסיפורו של הזר המגיע לחצרו של המלך הגדול – מלך מלכי המלכים, כך הוא מכונה בפי נתיניו – המלך במזרח, צאצאו, אולי, של ג'ינג'יס חאן. המלך שבנה עיר באמצע שומקום ובה בריכה מופלאה שמימיה מוזהבים בשקיעה, עד שנדמתה בעיני המתבונן לזהב מותך.

הקוסמת – בת המזרח שנפלה בשבי המערביים הכופרים והגיעה לפירנצה ויצאה בחזרה, עם מנהגיה המשונים שרכשה אצל הנוכרים במערב. ולכל מקום אליו היא מגיעה, היא מפילה את כולם בקסמיה, ומשרה שלווה מוזרה על הכל.

בת בלי גיל, יפה יותר מכל אשה אחרת שאי פעם שזפה עין אנוש, נוסעת עם אהבתה על פני ימים ויבשות.

 בדרכה שלה קוראת תיגר על שלטונם של הגברים על עולמן של הנשים, במזרח ובמערב גם יחד. אשה חופשייה בדרכה, מבלי שאיש ירגיש מאוים על ידה.

להמשיך לקרוא

Share

שאלימר הליצן – סלמאן רושדי

שאלימר הליצןשאלימר הליצן הוא סיפור אהבה וגעגועים לקשמיר שהיתה לפני החלוקה ולפני שנכבשה כמעט כולה על ידי הודו. קשמיר שאוכלוסיה נמנו הן על ההינדים, הן על הבודהיסטים והן על המוסלמים, והחלוקה הזו – הצורך להחליט, הצורך לשייך ולהשתייך גזר את גורלה לשבט ולא לחסד; לשנאה גדולה, מלחמות עקובות מדם, וסדר חדש שבו החזק הוא השולט והמיעוט משווע לעצמאות ונרמס ומוגלה מאדמתו.

 צבא הודו הכובש עצר בנקודה מסוימת, בקו מסוים שהוא קו ההפרדה, אלא שהקשמירים עוברים מצד לצד והגבול הוא מלאכותי בעיניהם :"מדוע עצר הצבא? הוא עצר משום שהחליט לעצור, זו היתה החלטה שהתקבלה בתגובה למצב האמיתי בשטח, ומכך השתמע שזו ההחלטה הנכונה, ההחלטה היחידה, החלטה עם אינטגריטי… ההחלטה היתה ההחלטה הנכונה משום שזו ההחלטה שהתקבלה… "

כך, בכמה מלים על חוסר ההגיון או שמא ההגיון האבסורדי של הצבא הכובש.

 זהו סיפורה של קשמיר דרך סיפורה של אינדיה אופולס, בתו של השגריר (כך הוא מכונה בדרך כלל) שמיד בתחילת הספר נרצח לעיניה על ידי שאלימר זה.

ומשם נלקח הסיפור אל כפרו של שאלימר וימי ילדותו ונעוריו במקום שהיה כמעט גן עדן; שם מצא את אהבתו, שם התנבאו הנביאים המקומיים כי הצרות עומדות בפתח..

שם איבד את אהבתו…

להמשיך לקרוא

Share