ארכיון תגיות: סלע ספרים

שלוש דקות – אנדרס רוסלנד וביורג הלסטרום

ספרי מתח ב"המשכים" יכולים להיות דבר מעצבן למדי; הנה סגרת ספר, נפתרה התעלומה, אבל יש איזושהי תעלומה נמשכת, שלא נפתרה, ואז יש צורך לקרוא את הספר הבא בסדרה. או, לחילופין, אם התגלגל לידיך הספר השני או השלישי, ופתאום נדמה לך שמשהו חסר, איזו פיסת אינפורמציה שניתנה בספר הקודם, ולך זה חסר.

ויש גם ספרי מתח ב"המשכים" שאפשר לקרוא כל אחד בפני עצמו, התעלומה נפתרת, יש "סגירה" לסיפור; (ברור שהגיבורים, אלה שנשארו בחיים כמובן, ממשיכים בחייהם, אבל לא צריך להמשיך עם סימני השאלה של "מה קרה אחר כך?"), ואם יש אי אלה איזכורים לעבר, הם לא מחייבים קריאת הספר הקודם בסדרה, כי חשיבותם משנית.

"שלוש דקות" נמנה על הסוג השני. אמנם בספרים הקודמים של המחברים רוסלנד והסלטרום, "שלוש שניות" ו"תא 21" (שהוא מומלץ מאד, בלי שום קשר ל"סדרה), ישנם רמזים מטרימים לספר הזה, אבל אין חובה לקראם לפני הקריאה בו, משום שתרומתם להבנת העלילה והדמויות משנית לגמרי.

הספר הזה "שלוש דקות" עוסק בפייט הופמן, שנחשב בשבדיה עבריין מת, ובעצם  הוא "מודיע" הן של משטרת שבדיה והן של הסוכנות למלחמה בסמים האמריקאית, "שתול" עמוק עמוק בתוככי אחת הקבוצות בקרטל הסמים בקולומביה. במעמדו בקרטל הוא האדם המקורב ביותר לאחד מראשי הקבוצות, ומתלווה אליו לכל מקום. כך הוא עד הן לפעולות הקשורות בסחר וייצוא סמים לארצות המערב, ויכול לדווח עליהן, וכן לכל מה שקורה בין ראש אותה קבוצה, לכפופים לו, ולאלה שיש לו יחסי מסחר אתם.

להמשיך לקרוא

Share

שלוש שניות – אנדרס רוסלנד וביורג הלסטרום

שלוש שניותכמה זמן צריך "לתת" לספר, בעצם – כמה עמודים צריך לקרוא בו, עד שמחליטים לנטוש ולהמשיך הלאה. הרי ספר שיש בו כמעט חמש מאות עמודים, יכול "להרשות לעצמו" להתמהמה, גם אם הקורא/ת חסר/ת סבלנות ומחכה כבר שיעצור הספר הזה את הנשימה. אחרי הכל זה ספר מתח.

ולא סתם ספר מתח – כזה שנכתב בשבדיה, ושבדיה הלא הוציאה מתוכה לא מעט ספרי מתח משובחים בעת האחרונה. ולא סתם ספר מתח, אלא כזה שזכה בפרס האקדמיה בשבדיה למותחן הטוב ביותר של השנה  (כך מצוין על הכריכה הקדמית). ולא סתם ספר מתח, אלא כזה שכתבו שניים שספרם הקודם שקראתי – תא 21 – הדיר ומדיר שינה מעיני; הדיר משום שאי אפשר היה להניחו מן היד, ומדיר משום נושאו.

ספר מתח. ובכל זאת, עד אמצעו בערך שקלתי חזור ושקול האם לא כדאי לי לעזוב ולעבור לספר אחר, מה גם שבפגישה מקרית עם מכר, חבר של חברה, סיפר שאף הוא בדיוק קורא בספר ובדיוק שוקל לעזבו משום ש"הספר לא מתרומם". ושקלתי – מצד אחד ומצד שני, והוספתי וחיפשתי ביקורות על הספר הזה (עניין שאיני נוהגת לעשות בדרך כלל, מפאת חשש לספויילרים) והגעתי לביקורת של גלי , וגלי – תבורך מנשים – הכריעה את הכף. החלטתי שלא לנטוש. ומאותו רגע, שכן לביקורתה הגעתי ברגע מכריע ממש, הפך הספר למה שספר מתח אמור להיות – עוצר נשימה לגמרי.

להמשיך לקרוא

Share

תא 21 – אנדרס רוסלנד, ביורג הלסטורם

תא 21מוסף "ספרים" של עיתון "הארץ" מהווה עבורי, זה שנים, מקור לא אכזב להמלצות על ספרים; למדתי כבר מאלה מבקרים להימנע, מחשש ספויילרים, או סתם כי כתיבתם לא תורמת מבחינתי דבר להכרת הספר (אבל כן להגותם ולמשנתם התיאורטית), ואלה מבקרים דעתם קולעת בדרך כלל לדעתי ועל כן המלצותיהם או ביקורותיהם יכולות לקבוע עבורי אם אקרא ספר זה או אחר.

 לעתים אלה מבקרים מזדמנים, כאלה שבדרך כלל אינם כותבים על ספרים, אולם כתיבתם על ספר זה או אחר מציתה את הדמיון והסקרנות. כך קרה לי עם סקירתן של ורד לי ואלמה את הספר הזה – תא 21.

 את כתיבתה של ורד לי ואת פעילותה אני מכירה ומוקירה מזה זמן לא קצת; יש לה בלוג מצוין באתר "הארץ", ומומלץ לכל אחד ואחת לעיין בו, מדי פעם.

אבל נחזור אל הספר – תא 21 – גם הנושא שבו הוא עוסק בוער בעצמותי; והנושא הוא סחר בבני אדם, ליתר דיוק – סחר בנשים, ובדיוק מוחלט – סחר בנשים לתעשיית המין. רובנו נוטות ונוטים להביט אל הצד האחר כאשר מדובר בנשים בזנות; הספר הזה פותח חלון, קטן אמנם, למתרחש באמת בתעשייה הזו, החובקת עולם ומגלגלת מיליארדים.

  להמשיך לקרוא

Share