ארכיון תגיות: סמי מיכאל

יהלום מן הישימון – סמי מיכאל

יהלום מן הישימוןההתחלה מבטיחה, הסיום מפתיע; ובאמצע? הכרות בלתי אמצעית כמעט עם החיים בעירק של שנות השלושים.

אל הסיפור הזה התוודעתי אי-אז בראש השנה תשע"ה, עת פורסם ב"הארץ" פרק מתוך רומן בכתובים, של סמי מיכאל. איך, איך שאני אוהבת את הטיזרים הללו, אלה הגורמים לי לכסוס ציפורניים (מטאפורית, כמובן, אין זה יאה לגברת לכסוס ציפורניים) בציפייה לספר הזה שאת הפרק הראשון שלו קראתי כבר. כך הכרתי את ארבעה בתים וגעגוע (וכמובן את אשכול נבו), כך קראתי את יונים בטרפלגר (אף הוא של סמי מיכאל), כך קראתי לא מעט ספרים שפרקים מהם הופיעו בקטלוגים של כנרת-זמורה-ביתן לסופרי ביכורים (ומפאת ה"מצב" בשוק הספרים, חדלו להוותנו מהופיע). אז גם את הסיפור הזה, כאמור, הכרתי כבר מן הפרק הראשון שלו.

אלמאסה – יהלום – זה השם שניתן לשמחה, בתה של האשה הענייה מראס-אל-צ'ול, כדי שתהיה משרתת בביתם של רג'ינה ומשה איראני, שיש להם בן אחד – כמאל, משום שרחמה של רג'ינה נסתתם לאחר לידה אחת, למגינת ליבה וליבו של משה. והם זקוקים למשרתת לקראת מעבר אל ביתם החדש בשכונת העשירים.

להמשיך לקרוא

Share

חצוצרה בואדי – סמי מיכאל

חצוצרה בואדי

"כבר קשרתי את גורלי ביהודי, אבל פחדי היו פחדיה של ערביה. אפילו לא העזתי לגשת ולשאול את האנשים המודאגים שעל המדרכה. נדמה היה לי שכולם רואים על פני. הרגשתי שאני מהלכת כערביה, מסתכלת כערביה, חושבת כערביה. הגברים והנשים שעל המדרכות ליוו במבט יהודי בנים ואחים ובעלים ואבות שמובלים למלחמה יהודית. הזרות התעצמה בי עם כל פסיעה. … ופתאום פרח הכל, ואני מהלכת כמו בלי פרצוף-פנים, לא יהודיה ולא ערביה, ברחוב שכולו פרצוף מוצק אחד של חרדה ולדאגה ושנאה וזעם. ברחוב הנוהר למלחמה אולי ישתפו אותי היהודים בצחוקם אבל לא ביגונם, ואילו הערבים יגרשו אותי מצחוקם וידרשו ממני לשבת בתוך יגונם." (עמ' 230)

 על מקומו של מיעוט בחברה, על מקומו של מיעוט בתוך חברה עוינת בהגדרה, על מקומו של מיעוט בתוך מיעוט, על מקומו של מיעוט בתוך מיעוט בתוך מיעוט; אשה, ערביה, נוצריה, בעיר שרובה יהודי, בארץ שרובה יהודי, בתוך מיעוט שרובו מוסלמי. אשה בעולם פטריארכלי.

 ואולי נתחיל מן הפרטי – אשה צעירה בעולם משתנה, מורדת מעט, לא מספיק כדי שתנודה ממשפחתה, לא מספיק כדי שתחיה את חייה כרצונה. לכודה בתוך נסיבות הגדולות ממנה בהרבה, ויש לה רק מעט מרחב שבו היא יכולה לנוע מבלי להפגע.

להמשיך לקרוא

Share

מעוף הברבורים – סמי מיכאל

מעוף הברבוריםאפשר להתחיל ולסיים את הביקורת על הספר בשתי מלים : סמי מיכאל.

כי, באמת, די לי בכך שסמי מיכאל כתב ספר, כדי שארצה לקראו; אבל הרי בכך לא די, לפחות חלק מן האנשים ירצו נימוקים קצת יותר מפורטים…

ובכן – אתחיל מחדש:

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה". משפט זה הפותח את אנה קרנינה לטולסטוי "התנגן" באוזני לאורך כל הספר.

שני אחים – ויליאם ושרגא אלכביר; ויליאם הבכור – היה פעם סופר מבטיח, אלא שקולו נדם ועתה אין הוא אלא סופר צללים (מוכשר ביותר, יש לציין) של סופרים "מבטיחים" אחרים.

שרגא – האח הצעיר- יערן.

שניהם נשואים, ויליאם לשירה, שרגא לרות. לויליאם בן אחד, לשרגא בת אחת. שניהם גרים באותו בית שיכון של פעם, רב כניסות וקומות באחת משכונותיה של חיפה (והקורא/ת מתאווה לפעמים להשוות את דיירי השיכון הזה לדיירי השיכון החיפאי של "בשבילה גיבורים עפים" של גוטפרוינד).

לכאורה, רק לכאורה, יש איזה אושר, או לפחות שלווה בכל אחד מן הזוגות; אבל יש סוד. ויש עוד סוד, ועוד אחד; לא מעט סודות.

להמשיך לקרוא

Share

עאידה – סמי מיכאל

עאידהזכי דאלי יהודי עיראקי בחר להשאר בעיראק ולא להגר עם כל משפחתו.  זכי רוצה להיות "היהודי האחרון שישאר בבגדאד". חברו, ג'לאל (שפעם נקרא שלמה ומסרב להמשיך להקרא בשם זה), שאף הוא החליט שלא לצאת עם כל יהודי עיראק לישראל, אמר פעם: "מה הריצה הזאת לשם? כל המזרח התיכון, כולו, הוא מזבלה גדולה. מה העם להתרוצץ מערמת אשפה אחת לאחרת? כבר חמשת אלפים שנים זורקים אבנים אחד על השני. כולם טורפים את כולם, לא? … אני נשאר פה. חבל לי על המאמצים. זה אידיוטי לחצות גבול של מלחמות. פה נהרגים ושם נטבחים"

זכי, שהמלים הן כלי עבודתו מהלל ומשבח את הארץ שבה הוא חי, ועוצם עיניו לקורה בה באמת. כותב ומגיש תכנית טלויזיה פופולארית, ונהנה ממנעמי השכבה הגבוהה והעשירה; ידיד לאחד מבכירי השרות החשאי, ועל-כן מוגן במידה מסוימת מפני גחמת לבו של השלטון.

 אשה מעונה, כמעט מתה, אילמת, מוטלת על סף ביתו באחד הימים והוא מביאה אל ביתו ומחיה אותה, למרות הסיכון, למרות מבטי השכנים, למרות כעסם.

להמשיך לקרוא

Share

יונים בטרפלגר – סמי מיכאל

יונים בטרפלגרבסוכות צורף ל"הארץ" מוסף ובו פרקים ראשונים (או סתם פרקים) מתוך ספרים העומדים בפני הוצאה לאור.

מטעמי מעבר דירה לא שמרתי את המוסף הזה – אבל זכרתי את הפרק מתוך "יונים בטרפלגר" וידעתי שכשהספר יצא – הוא ימצא מקום על מדפי.

ואמנם – כשעה לאחר שהונח על מדפי החנות – הועבר עותק אחד לגנזך הספרים הפרטי שלי – זה שבו כל ספר זוכה לכך שעיני תשזופנה אותו – רצוי מההתחלה עד הסוף.

כל אלה – בשבוע שלאחר הפרסום במוסף "הארץ", לפיו סמי מיכאל מתעלם מסיפורו של סופר פלסטינאי, והכחשתו של מיכאל בחלק הראשון של העיתון. (וד"א – בתחילת הספר מצוין כי זהו "דיאלוג עם הסופר רסאן כנאפני).

ולספר עצמו : נער יהודי מוצא עצמו יום אחד מול העובדה כי הוא בעצם בנם של פלסטינאים שברחו והותירו אותו מאחור. הדיאלוג שלו עם עצמו, עם משפחתו היהודיה, עם משפחתו הערביה, עם אשתו..

להמשיך לקרוא

Share