ארכיון תגיות: ספרים שעניינם ספרים

הקורא ברכבת של 6:27 – ז'אן-פול דידיֶלורֶן

הקורא ברכבת"'..אני אוהב ספרים, גם אם אני מבלה את רוב זמני בהשמדתם. הרכוש היחיד שיש לי זה דג זהב בשם רוז'ה דה ליל, והחברים היחידים שלי הם קטוע-רגליים שמעביר את חייו בחיפוש אחר הרגליים שלו, וחרזן שיודע לדבר רק באלכסנדרינים. ..'" (עמ' 132)

לוּקיון מֶץ (שם מאד לא שגרתי), איש שקוף כמעט. צעיר למדי, אי-שם בשנות השלושים לחייו, שיש לו עבודה איומה ונוראה, שהוא שונא ומתעב: גריסת ספרים. ולא סתם גריסה; שימוש במפלצת רבת להבים, ומתזי מים, ההופכת ספרים לעיסה אפורה. מפלצת שפעם אף גרסה את שתי רגליו של עמיתו לעבודה, משום שהשתחררה כך פתאום, ושתי הרגליים נוספו לעיסה אחת, ממנה יוצרו ספרים מנייר ממוחזר, ואותו חבר, ג'וזפה, עוסק מאז בנסיון למצוא את כל העותקים שנשארו מן הספר הזה, כמו למצוא את רגליו בחזרה.

יש לו בוס מרושע, ללוקיון מץ, שנהנה הנאה סדיסטית כמעט מגריסת הספרים, ומתיחס אליהם רק כאל חומר גלם בסחורה שהוא אמרו לספק. ויש עוד מתלמד צעיר, אף הוא מרושע לא פחות, המחכה ליום שיוּתַר אף לו ללחוץ על הכפתורים ולהפעיל את המפלצת.

".. לא להשאיר עקבות. זה היה אחד הקיבעונות של פליקס קובַלסקִי. ערב אחר ערב דאג הבוס שזירת הפשע תנוקה ותישאר ללא רבב. פשע שבוצע שוב ושוב, בלי סוף, כל ימות השנה, חוץ מאשר בסופי שבוע וחגים." (עמ' 18)

להמשיך לקרוא

Share

חנות הספרים הקטנה בפריז – נינה גאורגה

חנות הספריםדוח נטישה (אחרי שני שליש כמעט מן הספר שהם 201 עמודים)

טוב, ברור שלא ממש אהבתי את הספר הזה, אחרת הייתי "מושכת" עוד יומיים ומסיימת קריאתו. הוא די חינני, בינינו, אבל חינני זה לא מספיק. אני צריכה יותר מזה.

ספר שכולו כוונות טובות, איש אחד שיש לו חנות ספרים על ספינה העוגנת על הסיין בפריז, והוא מתאים ספרים לקוראים, איכשהו מאבחן אותם ואת צרכיהם ומצליח להתאים להם, למצב רוחם ולמצבם הפיזי ספרים שהם צריכים, ואפילו לא ידעו.

ספר מלא ב"ניים דרופינג" של ספרים אחרים, יחד עם אמירות "מחכימות"/מתוחכמות, כמו:

"הזיכרונות משולים לזאבים. אתה לא יכול לכלוא אותם ולצפות שהם יתעלמו ממך." (עמ' 12)

או

"תאמיני לי, מה שאת קוראת קובע לטווח ארוך יותר מאשר עם מי את מתחתנת, גברתי היקרה." (עמ' 17)

או

"בני היקר, כשאישה מתחתנת היא נכנסת למערכת פיקוח נצחית ובלתי הפיכה. היא משגיחה על הכל – מה שבעלה עושה ומה שלומו. מאוחר יותר, כשהילדים באים, היא משגיחה גם עליהם. היא בו זמנית מפקחת, משרתת ודיפלומטית. וזה לא מסתיים בגלל משהו כל כך בנאלי כמו גירושים. אוה, לא – האהבה אולי חולפת, אבל לא הדאגות, הן נשארות." (עמ' 60)

וכן הלאה, וכן הלאה. יש עוד הרבה מאלה.

להמשיך לקרוא

Share

The Silkworm – Robert Galbraith \ J.K. Rowling

Silkworm JK-Rowling-The-Silkwormמה מותר ספר מתח טוב מסתם ספר מתח? בספר מתח יש סיפור טוב, מהודק, חשוד מיידי (בעיני הקורא/ת) וחשוד מיידי (בעיני המשטרה) – שניהם מתבררים כלא נכונים, משום שיש טוויסט בסוף הספר, שאז הקורא/ת משפשף עיניו בתדהמה – איך זה שלא ראיתי את כל אלה? וכמובן – מרתק עד כדי חוסר יכולת להרדם או לעסוק בכל עיסוק אחר, אפילו אלה החיים עצמם (שכמובן, אין ברירה אלא לעסוק בהם).

בספר מתח טוב יש את כל אלה ויש עוד – העלילה אינה נשמעת מופרכת בשום אופן (הגיבור פונה למשטרה אם צריך, ולא מנסה לפתור לבדו תעלומות. לא קורים לו שום ניסים וצרופי מקרים בדרך), לגיבור/ה יש חיים, עבר, הווה, עתיד (אולי, אם יצא בחיים מהסיפור הזה), ויש סיפורים צדדיים, מהודקים גם הם כמובן, המאירים את חייהם של הגיבורים וגיבורי המשנה. וכמובן – כתיבה טובה, שאותה קצת קשה להגדיר במלים מדוייקות, ובכל זאת: שימוש נכון בשפה, אפיון המשתתפים על-פי שפתם (באנגלית זה נשמע עוד יותר טוב מאשר בעברית), יכולת תיאור המציירת תמונות ריאליסטיות בעיני הקורא/ת מבלי להזדקק לעזרים ויזואליים נוספים.

להמשיך לקרוא

Share

הסיפור שאינו נגמר – מיכאל אנדה

הסיפור שאינו נגמר"תשוקתו של בסטיאן בַּלְתָזָר בּוּקְס היתה ספרים

מי שלא ישב מעודו עם ספר במשך כל שעות אחר הצהריים, עם אוזניים יוקדות ושיער פרוע, וקרא, וקרא, ושכח שסביבו קיים עולם שלם, ולא שם לב לכך שנעשה רעב או שהוא קופא מקור –

מי שלא קרא מעודו בחשאי, לאורו של פנס כיס במיטה מתחת לשמיכה, כי אביו או אמו או אדם מודאג אחר כיבו לו את האור בחדר בטענה שכוונתה טובה כי הגיעה השעה לישון, שהרי צריך לקום מוקדם בבוקר-

מי שלא הזיל מעודו דמעות מרות, בגלוי או בסתר, מפני שהסתיים סיפור נפלא, והוא נאלץ להיפרד מהדמויות שהתפעל מהן והעריץ, דמויות שחרד להן וקיווה למענן ושבלעדיהן נדמו חייו ריקים וחסרי כל משמעות –

מי שלא מכיר את כל אלה מתוך נסיונו האישי, ובכן, יש לשער שלא יוכל להבין את מה שבסטיאן עשה עכשיו." (עמ' 14)

להמשיך לקרוא

Share

סיפורי חייו של מר פִיקְרִי – גבּריאל זֶווין

סיפורי חייו של מר פיקרי"אנחנו קוראים כדי לדעת שאנחנו לא לבד. אנחנו קוראים כי אנחנו לבד. אנחנו קוראים, ואז אנחנו לא לבד. אנחנו לא לבד." (עמ' 241)

בידוע הוא שספרים שעיסוקם ספרים, או אוהבי ספר, או משהו כזה, חביבים עלי ביותר; ספריו של ג'ספר פורד, למשל – פרשת ג'יין אייר  או לשקוע בספר טוב, הסיפור השלושה עשר, צילה של הרוח, הקוראת המלכותית, הם רק חלק מן הספרים שכה אהבתי, ולו רק משום שעסקו בספרים (אבל בהחלט לא "רק""). והנה מגיע מר פיקרי (בפא רפויה) שיש לו חנות ספרים, עצמאית!, באי אליס, והוא יודע ספר ואוהב ספר, ויש לו טעם לגמרי מובחן בספרים, כזה שאי אפשר לטעות בו כלל, ויש לו דעה נחרצת על ספרים וספרות בכלל.

"'אוהב,' הוא חוזר על המילה בסלידה. 'אולי אני אספר לך מה אני לא אוהב? אני לא אוהב פוסט-מודרניזם, זירות התרחשות פוסט-אפוקליפטיות, מסַפְּרים פוסט-מורטם, או ריאליזם מאגי. לעתים נדירות אני מתרשם מכל מיני אמצעים ספרותיים צורניים, מתוחכמים לכאורה, מספרים שמודפסים בגופנים מרובים, מתמונות שנמצאות במקומות לא נחוצים – בקיצור, מגימיקים מכל הסוגים. אני סולד מסיפורת על השואה או על כל טרגדיה עולמית אחרת – ספרי עיון בלבד, בבקשה. אני לא אוהב שעטנז ז'אנרים אל-לה רומן הבלשים הספרותי או פנטזיה ספרותית. ספרות צריכה להיות ספרות, וז'אנר צריך להיות ז'אנר, וההכלאות ביניהם לא מולידות בדרך כלל שום דבר משביע רצון. אני לא אוהב ספרים על ילדים, בעיקר לא על יתומים, ואני מעדיף לא להעמיס על המדפים שלי ספרות לנוער. אני לא אוהב שום ספר שיש בו יותר מארבע מאות עמודים או פחות ממאה וחמישים עמודים. אני נגעל מרומנים שחיברו סופרי צללים למען כוכבי תוכניות ריאליטי, מספרי ילדים של ידוענים, מִמֶמוּארים של ספורטאים, ממהדורות לרגל יציאת הסרט-המבוסס-על, מהצעצועים שנלווים אליהן וגם – ואני מתאר לעצמי שמותר לציין – מערפדים. אני ממעט להחזיק ספרי ביכורים, ספרות נשים קלילה, שירה או תרגומים משפות זרות. הייתי מעדיף לא להחזיק סדרות אבל פנקס החשבונות מחייב אותי. .." (עמ' 20 – 21)

להמשיך לקרוא

Share

אסכולה ישנה – טוביאס וולף

אסכולה_ישנה

ספר חניכה / התבגרות אמריקאי, או שמא – עוד ספר חניכה / התבגרות אמריקאי?

והרי היו לנו לא מעט כאלה.

אז זהו שלא! זאת אומרת – בהחלט ספר התבגרות או ספר חניכה ואפילו אמריקאי, אבל אחר, מרתק, שובה לב. מינורי, קטן מידות (פחות מ- 200 עמודים) ובכל זאת מכיל סיפור שלם, כשבין השורות, בין העניינים עולה הסיפור הנסתר.

 המספר – נער בגיל ההתבגרות שהתקבל לקולג' למרות מצבו הכלכלי הבלתי מזהיר, בעזרת מילגה. בית הספר (לבנים), כמו בתי הספר של פעם, מייחס חשיבות רבה למדעי הרוח ובעיקר לספרות. סופרים מפורסמים מתארחים בו אחת לתקופה, ותלמיד אחד, שכתב סיפור יוצא דופן, או שיר מיוחד, יזכו לפגישה אישית עם האורח המכובד.

 כבכל קולג' יוקרתי שכזה, תלמידים מצטיינים במיוחד מקבלים חדרי לימוד פרטיים. כבכל קולג' יוקרתי שכזה, ישנו סגל מורים (ונשותיהם) וחייהם כמעט גלויים לכל הבאים בשער בית הספר.

 מכמירי לב נסיונותיהם של תלמידים שמוצאם "נמוך" יותר להסתיר מוצא זה; אלה שמצבם הכלכלי לא גבוה במיוחד אמנם לא יופלו בבית הספר עקב מעמדם, אבל איכשהו ינסו לסגל לעצמם "גינונים של עשירים". יהודים או יהודים למחצה יעלימו ככל האפשר את מוצאם, ויזהרו מאד בפליטות הפה שלהם.

להמשיך לקרוא

Share

לשקוע בספר טוב – ג'ספר פורד

לשקוע בספר טוב______________________

דירוג ספרים של גוליית

ספר זה מסווג בדרגת מ"ל (מתאים לכל)

_______________________________

תוכן: סיפורת / מותחן / סוריאליזם / קומי

אלימות: רק כלפי מי שמגיע לו.

ניבולי פה: בודדים, מתונים.

עירום ותוכן מיני: רק ברמיזה.

מילים מומצאות: 44

דרגת הנאה בקריאה: 7.62 GBI (משוקלל)

__________________________________

מידע זה נאסף על ידי תאגיד גוליית,

 משרד עניני ציבור הקוראים, מידע ורישוי.

קריאת ספרים אסורים היא עבירה על החוק.

גוליית. כל מה שתקרא אי-פעם

_______________________________

המידע החשוב שלעיל מקדם את פני הקורא/ת בתחילת הספר השני המתאר את קורותיה של ת'רזדיי נקסט, בלשית ספרותית ב"מבצעים מיוחדים" ספרים.

להמשיך לקרוא

Share

פרשת ג'יין אייר – ג'ספר פורד

פרשת ג'יין איירגאונים האנגלים האלה! ממציאים עולמות מדומיינים, שנראים ונשמעים כל כך אמיתיים, משום שהם נשענים על סיפורים, על מיתוסים שכולנו מכירים.

 ראו למשל את ג'יי קיי רולינג, שהמציאה עולם שלם של קוסמים המקביל ומשיק לעולם שאנחנו מכירים, תיבלה באגדות ומיתוסים קיימים, כך שלא נלך לאיבוד בעולם החדש שבראה, והנה סיפור אגדה דמיוני וחי עד מאד.

 גם ג'ספר פורד לוקח אותנו לטיול בעולמות מוכרים, ועם זאת שונים לגמרי מן העולם שלנו.

וזה הרקע – אנגליה בשנות השמונים של המאה העשרים; לא אנגליה המוכרת לנו, הממלכה המאוחדת, אלא כזו המחולקת לישויות נפרדות הנמצאות ביחסי איבה מתמידים.

 אנגליה נמצאת גם במלחמה מתמדת – מלחמת 130 השנה בזמן כתיבת הספר – עם רוסיה, על חצי האי קרים, ששתיהן טוענות לבעלות עליו (נשמע דומה לפוקלנד? כנראה שלא במקרה).

חיילים נשלחים לשם וכן או לא חוזרים, יש המפגינים בעד, יש המפגינים נגד.

ישנו תאגיד כל-יכול "גוליית" הניזון מן המלחמה ומפרנס אותה, וניזון מעוד ועוד כח וכסף, והוא בעצם השליט האמיתי.

להמשיך לקרוא

Share

הקוראת המלכותית – אלן בנט

 הקוראת המלכותיתמלכת אנגליה, אליזבת השניה, במהלך אחד משיטוטיה בגן נתקלת בספריה ניידת, נכנסת לתוכה, פוגשת את אחד מנערי המטבח, לוקחת עמה ספר ו… מגלה את עולם הקריאה.

 בהחזירה את הספר, בשבוע שלאחר מכן, היא נתקלת שוב באותו נער מטבח, ומכאן קצרה הדרך למינויו לתפקיד הממליץ ובוחר ספרי קריאה למלכה.

 זו המסגרת לספרו של אלן בנט ("טירופו של המלך ג'ורג' השלישי" – מי שטרם ראה את הסרט, כדאי לו לקחתו בדי.וי.די., או להמתין לאחת ההקרנות באחד מערוצי הסרטים ) מסגרת לאמירות קולעות ומשעשעות הן על הספרות והן על מוסד המלוכה:

".. מעולם לא גילתה עניין רב בקריאה. היא קראה, כמובן, כמו כולם, אבל את אהבת הספרים הותירה לאחרים. מדובר בתחביב, והאופי של תפקידה לא מתיר לה להיות בעלת תחביבים. .. תחביבים מחייבים העדפות ומהעדפות יש להימנע; העדפות מרחיקות אנשים… וחוץ מזה, בקריאה אין כל עשייה."

  להמשיך לקרוא

Share