ארכיון תגיות: ספרי נוער

החוף הרחוק ביותר – אורסולה ק' לה-גווין

החוף הרחוק ביותר

החלק השלישי בטרילוגיה; האפל מכולם, הקשה מכולם, הפחות ברור מכולם – ואף על פי כן – זה הנושא בחובו את הבשורה הטמונה בכל הספרים הללו גם יחד.

 החוף הרחוק ביותר נמצא בסופו של המסע, מסעם של גֵד הרב-מג, הקוסם הגדול מכולם בתקופה הזו, ושל אָרֵן, נסיך צעיר שאין בו כוחות קסם כלל, ואף על פי כן נחן ברוח עזה, בתום, בטוהר ובעוז רוח, שיאפשרו לו להילוות אל הקוסם הגדול בדרכו הקשה החדשה.

 רוח רעה מנשבת מעל ממלכת ארץ-ים, רוח הלוקחת עמה את כוחם של עושי הלהטים ומאחזי העיניים, אבל גם של המכשפים והקוסמים בעלי הכוחות. הרוע, או שמא החולשה, טרם הגיעו אל בית הספר / בית המדרש לקוסמים ומכשפים, שהוא מרכז העולם של ארץ-ים, אבל ההדים והשמועות מגיעים גם מגיעים, עם שליחים, ושמועות…

 אָרֵן, הנסיך הצעיר, מגיע אף הוא כשליח אל בית הספר, כדי להביא את בשורת הרוח הרעה ולטכס עצה.

במהלך קונסיליום של כל המכשפים הגדולים, מודיע הרב-מג – גֵד – כי הוא מתכוון לצאת לחפש את מקור הרעה, על מנת להשיב את הסדר על כנו, את האיזון הקוסמי שבין העולמות, אף אם ימות במהלך מסעו זה.

להמשיך לקרוא

Share

הקברים של אטואן – אורוסולה ק' לה-גווין

הקברים של אטואן

אם הספר הראשון בטרילוגיה – הקוסם מארץ ים – הזכיר את הקוסם הצעיר ממנו בשנים רבות – הארי פוטר, הרי שהקברים של אטואן לוקח את הקורא/ת לעולם מוכר לא פחות, וישן בהחלט גם הוא – עולמם של מלכים וגמדים, כוחות אופל, וטבעת אחת – העולם המוכר לנו כל כך מטולקין. מוכר? בקווים כלליים בלבד; אין זו חזרה על עלילות שר הטבעות, אבל המיתוסים נשמעים מוכרים. העולם האפל, הרונות, כוחות השחור, קברים, מערות, מבוכים תת-קרקעיים, אוצר חבוי.

וטבעת. טבעת עתיקה ובעלת כוחות: "…מהי הטבעת של אֵרֶת'-אַקבֶּה? … שום אדם אינו יודע בעבור מי נוצרה. אֶלפָרָן הנאה ענדה אותה פעם… זוהי פיסת מתכת עשויה כסף קשה, שנקובים בה תשעה חורים. מבחוץ חרותה דוגמה של מעין גלים, ומבפנים – תשע רונות של כוח סתרים. … שמונה הנותרות ידועות למגים, ואלה הן: פּיר – המגינה מפני שיגעון, רוח ואש; גָס המעניקה כוח סבל… " (עמ' 141)

 ולי זה הזכיר, ביותר מדרך אחת את:

"שלוש טבעות למלכי בני לילית במרומם,
שבע לנסיכי גמדים בטירות אבן צל,
תשע לבני התמותה, ילידי האדם,
אחת לשר אופל על כיסאו האפל
בממלכת מורדור בה הצל לא נרדם.
טבעת למשול בם ולאתרם,
טבעת למשוך בם ולקשרם,
בממלכת מורדור בה הצל לא נרדם."

 (שר הטבעות – ג'.ר.ר. טולקין)

  להמשיך לקרוא

Share

הקוסם מארץ ים – אורוסלה ק' לה-גווין

הקוסם מארץ ים"רק בדממה – המילה

רק בחשכה – האור

רק במיתה – החיים

כחץ מבהיק עף הנץ

בשמים הריקים"

 את אורסולה לה-גווין הכרתי בנעורי (לא אותה באופן אישי, כמובן) עת קראתי וקראתי וקראתי מכל מין וסוג (כמעט), עת ספרי הפנטסיה התערבבו עם ספרי המד"ב על אותם מדפים בספריה,  וכל הספרים (כמעט) היו שער לעולמות חדשים, אחרים, מופלאים.

 אחר כך באו שנים בהן זמן הקריאה הוגבל והוקטן, וספרי הפנטסיה והמד"ב התרחקו. אחר כך החלו לחזור, מדי פעם. ואז, לא כל כך מזמן, הופיעה הסקירה הזו ב"הארץ ספרים" ומיד הוספה כל הטרילוגיה אל רשימת הספרים שצריך לקרוא.

 וטוב שכך, משום שכשיצאה הטרילוגיה לאור בארץ, כבר בגרתי מספרי הנעורים,  והייתי "מפספסת" את הפנינה הזו, אילולי הביקורת.

להמשיך לקרוא

Share

משחקי הרעב-עורבני חקיין – סוזן קולינס

עורבני חקיין

קודם כל ולפני הכל – אזהרת –ספוילר- !! מי שמבקש לקרוא את שני הספרים הראשונים בסדרה – משחקי הרעב ומשחקי הרעב-התלקחות (ושניהם בהחלט מומלצים) טוב יעשה אם לא יקרא סקירה זו.

קטניס אוורדין, נערה בת 17 מן המחוז ה- 12 בפטנאם; הנערה ששרדה את משחקי הרעב בגיל 15 ועוררה עליה את זעם הקפיטול. משום שעוררה עליה את זעם הקפיטול, שאין להמרות פקודותיו אף פעם, ובמלאת 75 שנים לכינון הממשל בקפיטול, בצעד חסר תקדים נקראה, שוב יש לומר, לקחת חלק במשחקי הרעב, כדי להזכיר לכל מי שחשב להרים ראש כנגד הקפיטול, כי הקפיטול לעולם לא יסלח ולא יאפשר זאת, וכי נקמתו מהירה וכואבת. משתתפי משחקי הרעב בשנת היובל כולם שורדים מאומנים ומיומנים מצליחים, בחלקם, להחלץ מתוך הבועה בה מתנהלים משחקי הרעב, והספר השני מסתיים בבשורת האיוב שמתבשרת קטניס, כי מחוז הבית שלה הוחרב על ידי הקפיטול. למען יראו וייראו כל החושבים להרים ראש כנגד הקפיטול.

 הספר השלישי בסדרה – עורבני חקיין – מספר את סיפורה של קטניס כסמל לכל המורדים באשר הם, בכל המחוזות, המתאמנים בחשאי ליום בו יוכרז המרד כנגד הקפיטול.

להמשיך לקרוא

Share

הילד של המכשפה – מייקל גרובר

הילד של המכשפה

הילד של המכשפה הוא בעצם לא הילד שלה, אלא תינוק מכוער להפליא שהושאר עבורה בסל על ידי לא נדע מי, משום שנראה כמו שדון קטן, ועל כן מתאים למכשפה.

והיא, בניגוד לכל הגיון בריא, במקום להפטר ממנו, או לאכלו, או לחפש לו איזה בית יתומים הגון, פתאום מתעוררים בה רגשות אמהיים והיא מחליטה לאמץ אותו לבן.

כמובן שלמכשפה שכמותה אין באמת הכישורים להיות אם, וגם לא הסבלנות והיכולת.. בינינו, לאיזו אם צעירה יש את כל אלה; שלא לדבר על העיסוקים הרבים שלה, המחייבים המצאותה בכל מיני מקומות חשובים במועדים קבועים מראש, שאינם ניתנים לדחייה (כמו כל אשת קריירה בימינו).

היא לוקחת לילד מטפלת.. בעצם, אומנת – דובה גדולה, ואחר כך מורה שהוא שד נורא ואיום, אבל בעל כישורים מעניינים (כן, כמו כל מיני הורים שלוקחים מטפלות, או שולחים את הילדים למעונות, ואחר כך לבית הספר, שם יש מורים מצוינים וגם כאלה שהם לא ממש…).

להמשיך לקרוא

Share

משחקי הרעב – התלקחות – סוזן קולינס

משחקי הרעבלפני הכל – אזהרת ספויילר: הביקורת הזו מתיחסת לספר השני בסדרה, אולם עשויה לכלול ספויילרים הנוגעים לספר הראשון.

טרילוגיה, וזה נכון לכל או רוב הטרילוגיות, מורכבת מספר ראשון שאפשר לקראו בפני עצמו, כזה שיש לו סיום סגור פחות או יותר, ספר שני המתחיל במקום בו הסתיים הספר הראשון והמסתיים בסוף פתוח / המשך יבוא, וכמובן ספר שלישי הסוגר כל אותם קצוות פתוחים שנותרו מן הספר הראשון והספר השני.

משחקי הרעב – התלקחות – מציית לכלל הזה במלואו: הספר הראשון משחקי הרעב  מסתיים בשובה של קטניס לביתה, לאחר משחקי הרעב בהם יצאה מנצחת, אלא שבניגוד לחוקי המשחק, לא צייתה עד הסוף להוראות (שהשתנו, כזכור, במהלך המשחק, כדי להגביר את עניין הצופים), ויחד איתה הוכרז כמנצח גם המשתתף השני מן המחוז – פיטה, שבין שניהם נרקם רומן – האם לצרכי התכנית בלבד? או שמא רומן אמיתי?

ואלה כללי המשחק: "כללי משחקי הרעב פשוטים. כעונש על ההתקוממות, כל אחד משנים-עשר המחוזות מחויב לשלוח בת אחת ובן אחד, המכונים 'מיועדים', להשתתף במשחקים של אותה שנה. עשרים וארבעה המיועדים נכלאים בזירה פתוחה ורחבת ידיים שעשויה להימצא בכל שטח שהוא, ממדבר לוהט ועד ארץ שממה קפואה. במהלך כמה שבועות המתחרים נלחמים זה בזה למוות. המנצח הוא המיועד או המיועדת ששורדים אחרונים."

קטניס הפרה את כללי המשחק; יותר מזה, באקט של התמרדות, בשידור מול פני האומה, "כופפה" את היד לשליטים, והם לא אוהבים שמכופפים להם את היד.

להמשיך לקרוא

Share

טרילוגיית חומריו האפלים – פיליפ פולמן

 המצפן הזהובהסכין המעודן משקפת הענבר

במהלך קריאת הספרים הללו מצאתי עצמי לא פעם ולא פעמיים מחייכת למקרא דברי הכפירה המופיעים כאן, תחילה "בקטן" ובהמשך בטקסטים שלו הגיעו בטעות לותיקן כי אז רעשה הארץ.

אלא שבניגוד ל"צופן דה-וינצ'י" הספרים האלה נותרו בתפוצה מינורית משהו, עם קומץ (יחסית) של משוגעים לדבר, וכך ניתן להמשיך ולהפיץ את דברי הכפירה הללו באין מפריע.

 טרילוגיית "חומריו האפלים" עוסקת ביקומים מקבילים; תחילתה ב"המצפן הזהוב" המתנהל כולו ביקום אחד, מקביל לזה המוכר לנו, ובו התפתחה הכנסיה והפכה לשליטה העיקרית אם לא היחידה. יקום בו מדענים נקראים להגביל את מחקרם לתחומים מסויימים מאד, בו תגליות מדעיות מתועלות לכיוון מסוים, או מוגדרות ככפירה ועל כן אסורות. עולם בו מדענים נחקרים בעינויים במרתפים אפלים, עד שמודים בטעותם (מי אמר אינקוויזיציה?).

להמשיך לקרוא

Share