ארכיון תגיות: עליית הגג

לבד בתאטרון המוות – טֶרי הֵייז

לבד בתיאטרון המוותאת הספר הזה קבלתי בהשאלה ולקריאה מקולגה לעבודה, חובב ספרי מתח, שהתלונן על כך שכמעט תמיד הגיבורים בספרים הללו הם אנשים בודדים, שהיתה להם פעם משפחה, או שאף פעם לא היתה, וזה קורע את לבו. והנה, ממש בתחילת הספר הזה ישנו הסבר ברור למה תמיד, או כמעט תמיד, הסוכנים החשאיים והבלשים הפרטיים או המשטרתיים, הם אנשים בודדים:

"..הייתי מועמד מושלם לעולם החשאי. הייתי פיקח, הייתי זאב בודד, והייתי הרוס עמוק בתוך הנשמה שלי.

אבא שלי הסתלק עוד לפני שנולדתי.. כמה שנים אחר כך אמא שלי נרצחה…

..

ילדים בלי הורים לומדים לשרוד, הם לומדים בשלב מוקדם להסוות את מה שהם מרגישים אם הכאב בלתי נסבל, הם לומדים לחפור קבר בראש שלהם ולהסתתר בתוכו. ..

כשישבתי בחדר ההוא.. הבנתי שאימוץ זהות אחרת והסוואה תמידית של מי שאתה ומה שאתה מרגיש, הם הכשרה אידאלית לעלם החשאי." (עמ' 32)

הנה כי כן, גם גיבור הספר הזה, כמו גיבוריה הרבים של הסוגה, איש בודד, שאין לו משפחה ואין לו מחוייבויות, ויכול להקדיש את כל כולו למאבק ב"רעים".

והרעים הפעם רעים מאד! בעצם – שני גיבורים לספר הזה: המספר, סוכן חשאי בארגון עלום שם באמריקה, המחליף שמות וזהויות (ועל כן אין שום טעם לקרוא לו בשם כלשהו), מוכשר כשד, בעל יכולות כמעט על-אנושיות, אינטואיציה מבריקה, השכלה מצוינת. בעצם הוא סוג של "בדימוס" כי הארגון בו שרת נסגר, והוא מבלה את ימיו בנסיון לחיות חיים שגרתיים כאלה או אחרים, ואיזשהו אירוע מחזיר אותו לעבודה.

להמשיך לקרוא

Share

עזאזל – בוריס אקונין

azazelבאיחור, לא מבוטל כלל, הגעתי אף אני אל ספרי פנדורין. בעצם, אל הראשון שבהם – עזאזל.

מותחן חדש כמעט לגמרי, שנכתב כולו בסגנונם של גדולי הסופרים הרוסים של המאה ה- 19, כולל שימוש במילות התואר המתאימות ובשפה הגבוהה. תענוג

 הזמן, כאמור, המאה ה-19, קצת אחרי אמצעה.

אראסט פנדורין, פקיד רישום זוטר, נקרא לחקור בפרשה די ברורה של התאבדות צעיר בגן ציבורי בעיר, אלא שמוחו החקרני והעירני מוצא פרטים נוספים וחשודים, ההופכים את ההתאבדות מהתאבדות "סתם" לתעלומה.

 מדוע התאבד הצעיר, שלכאורה היה לו הכל? מה פשר הצוואה המוזרה שהשאיר, ובה כל רכושו, הרב ביותר, יש לציין, מועבר לטובת ארגון המפעיל בתי יתומים, בניהול ליידי אנגליה אחת? מיהו הסטודנט שנראה מנסה להתאבד בשני מקומות שונים ואחרים במהלך אותו יום?

  להמשיך לקרוא

Share

ז'יל וז'ים – אנרי-פייר רושה

jil_vejim

אירופה של לפני ואחרי המלחמה הגדולה, שלימים תיקרא מלחמת העולם הראשונה, דרך חייהם של שני חברים: ז'יל וז'ים, האחד צרפתי, השני אוסטרי, האחד יהודי, השני קתולי.

שניהם נפגשים בפריס, שניהם נהיים חברים "לחיים".

 שניהם מחזרים אחרי אותן נשים, בדרך כלל ז'ים "זוכה" וז'יל זז הצידה.

 עד שמגיעה קאת, מושא אהבתו של ז'יל, ההופכת לאשתו, ולאחר מכן לאהובתו של ז'ים, בהסכמתו ובברכתו של ז'יל.החיים בשלושה, כנגד כל המוסכמות, גם של ימינו! האהבה הבלתי מתפשרת, התשוקה, הקנאה, הכאב.

 ובין השורות מצטייר אורח החיים באירופה של בין המלחמות; אורח חיים שיש בו הנאות קטנות וגדולות, נדודים בין בתי קיץ וחורף, חופשות ארוכות.. אורח חיים שניתן רק להתגעגע אליו בעולם שבו הכל מואץ וזריז, והישגי.

 הספר הוא מעין אוטוביוגרפיה של מחברו – רושה, בן דמותו של ז'יל,  יחד עם הסופר היהודי פרנץ הסל – בן דמותו של ז'ים.

עכשיו לא נותר לי אלא להשיג את הסרט, בבימויו של טריפו, ולצפות אף בו (עוד פריט ברשימת ה"בושה").

אפשר

 ז'יל וז'ים – אנרי-פייר רושה. תרגום (מצוין) ואחרית דבר: מנחם כרמי.

הוצאת: ספרי עליית הגג. ידיעות אחרונות. ספרי חמד. (254 עמודים)

(פורסם ב– 7 מרץ, 2011 בפורום הספרים של YNET)

(Jules et Jim – Henri-Pierre Roché)

 

Share

אני, קלאודיוס – רוברט גרייבס

אני קלאודיוס

הרודן מת, נרצח; האם עתה תורה של הרפובליקה?

 נדמה כאילו חדשות הימים האלה נכנסו לתוך הספר הזה, או יצאו ממנו – הרודן מודח על ידי אלה שמאסו בשלטונו המושחת, ועתה יש ציפיות לדמוקרטיזציה או דמוקרטיה… אבל מנגד נשמעים קולות הטוענים כי היציבות תושג רק עם המשכיות, אחרת אנו צפויים לכאוס.

 קליגולה הוא הקיסר שנרצח ובמקומו מונה קלאודיוס, המספר, דודו – אחי אביו של קליגולה. קלאודיוס הנכה, שנחשב ימים רבים לשוטה, מאוס על אמו, על סבתו, על כולם כמעט, משום מראהו, גמגומו..

קלאודיוס שהאמין באמת ובתמים בקיומה של הרפובליקה, שבחר לבלות את חייו בחיפוש תעודות ובכתיבת ספרי הסטוריה, שדחק עצמו תמיד לפינה כדי שלא יתבלט, שלא יחשדו בו, שלא ירצח או יעונה או יאסר.

 כי קליגולה, וטיבריוס לפניו חשדו בכל, חשו כי הכל זוממים כנגדם, פחדו מתככים וממזימות סתרים; גם מסמכים מזויפים נשלחו ונעשה בהם שימוש, שלא לדבר על מינויים בכירים בצבא… אופס, שוב נדמה כי עניינים עכשוויים לגמרי עשו דרכם לתוך ספר בן כשמונים שנה.

 ולעם מספקים לחם ושעשועים, לחם ושעשועים; שלא ידע, שלא ישים לב לעניינים האמיתיים הקורים "מעליו". "קליגולה היה בן עשרים וחמש כשנעשה קיסר. רק מעט פעמים, אם בכלל, בתולדות העולם, היה נסיך ששבחו נישא בהתלהבות רבה יותר בעלותו לשלטון, או שהיתה לו קלה יותר המשימה לרצות את משאלותיו הצנועות של עמו – רק שלום ובטחון".

להמשיך לקרוא

Share

מלכוד 22 – ג'וזף הלר

מילכוד 22בשנת 1961 יצא לאור ספרו של הלר מלכוד 22, שהוא כולו כתב אישום חריף נגד המלחמה, כל מלחמה באשר היא; על אי ההגיון הצרוף שבה והצרוב בה, על "סוחרי הדם"  המתפרנסים ממנה, על רודפי הכבוד ("'המלחמה היא גיהנום,' הוא היה מכריז לעיתים קרובות… והוא באמת התכוון לזה, גם אם הדבר לא מנע ממנו להתפרנס ממנה היטב…"), ובעיקר על אי- ההגיון שבה, זה שבגינו אנשים צעירים (וצעירים קצת פחות) מסוגלים לצאת אל מותם הכמעט ודאי (או לכל הפחות פגיעה בהם) בלי כל פחד ואפילו במין שמחה שכזו, ואיך אנשים כאלה הופכים רדופים  ופגועים (אם לא מתים לחלוטין) במהלכה.

 את הספר הזה קראתי בעבר, בתרגומו הקודם, וכמובן צפיתי בסרט שנעשה על-פיו לא מעט פעמים, ואף על פי כן החזרה אליו היתה כמעט כקריאתו מחדש.

 יוסריאן – גיבור הספר, צעיר-זקן בן 28; צעיר משום שהוא רק בן 28, וזקן ביחס לכוחות החדשים המגיעים לטייסת ומשום שחוויות הכמעט מוות שחווה בכל גיחה, כולל מותם (המיותר) של חבריו הזקינוהו מאד.

יוסריאן רוצה להשתחרר מן הטיסות ומבקש כי יכירו בו כמשוגע – אבל זהו המילכוד, מילכוד 22: מי שמפחד לצאת לגיחות הינו נורמלי לחלוטין, ועל כן אין לשחררו מהן כ"משוגע", ומי ששש לצאת אליהן, הריהו משוגע, אבל לא מקרקעים מי שרוצה לצאת לגיחות…

להמשיך לקרוא

Share