ארכיון תגיות: פיליפ רות'

נמסיס – פיליפ רות

נמסיס"… בגיל עשרים ושלוש הוא היה בשבילנו, הנערים בעל הסמכות המופתי והנערץ ביותר שהכרנו, גבר צעיר בעל אמונות מוצקות, נינוח, לבבי, הגון, נבון, יציב, עדין, נמרץ, שרירי – חבר ומנהיג גם יחד. דמות רבת הוד שאין כדוגמתה באחר הצהריים ההוא, לקראת סוף יוני, לפני שהמגפה של 44' קנתה שביתה של ממש בעיר – מבחינת לא רבים מאיתנו, לפני שגופינו וחיינו השתנו כליל – כשכולנו צעדנו מאחוריו אל מגרש העפר הגדול שמעבר לרחוב, בקצה ירידה קצרה ממגרש המשחקים. …" (עמ' 180)

 קיץ 1944. מלחמת העולם השניה. בחורים צעירים מארצות הברית (ושאר העולם) נשלחו להלחם על אדמת אירופה, ובמזרח הרחוק, כנגד כוחות הציר.

אלה שנשארו מאחור מצאו עצמם במלחמה אחרת לגמרי – המלחמה כנגד נגיף הפוליו. מלחמה שבה אין רואים את האויב, אין יודעים מהיכן הוא מגיח, אין יודעים איך להילחם בו. רק הסירנות של האמבולנסים ברחבי העיר מבשרות על עוד חולה המובהל לבית החולים.

באקי קנטור, מורה לחינוך גופני, נערץ על ידי תלמידיו וסביבתו בכלל, לא נשלח למלחמה. באקי קנטור סבל מקוצר ראייה חמור ועל-כן לא נמצא ראוי לצאת לשדה הקרב.

להמשיך לקרוא

Share

מַפָּלָה – פיליפ רות'

mapala

"הקסם פג. הדחף נמוג. הוא מעולם לא נכשל בתיאטרון, כל דבר שעשה היה טוב והצליח, ואז קרה הדבר הנורא: הוא לא היה יכול לשחק. העלייה לבמה היתה לעינוי. במקום הידיעה שיהיה נהדר, ידע שייכשל. זה קרה שלוש פעמים ברציפות, ובפעם האחרונה איש לא הפגין עניין, איש לא בא. הוא לא הצליח להגיע אל הקהל. הכישרון שלו מת." (עמ' 7)

 סיימון אקסלר, שחקן מן השורה הראשונה, מוצא עצמו יום אחד בסיוט הגדול ביותר של כל שחקן באשר הוא: הוא אינו מסוגל לשחק. לא זוכר שורות. לא מבין כלל מה הוא עושה על הבמה. לא מסוגל לעטות על עצמו דמות אחרת. לא זוכר תמיד מיהן הנפשות הפועלות במחזה.

 במצבו זה אף אשתו עוזבת אותו והם מתגרשים.

 אקסלר, בייאושו, מתחיל לדמיין התאבדות, ומאשפז עצמו במוסד לפגועי נפש, כדי לנסות להבין איך ולמה ומתי, ומה ניתן לעשות וכו':

להמשיך לקרוא

Share

פסטורלה אמריקנית – פיליפ רות

פסטורלה אמריקנית

ומה קרה אחר כך?

 נתן צוקרמן, הסופר (בן דמותו של רות?) מגיע לכנס המחזור שלו, 45 שנים לאחר שסיימו, הוא וחבריו, את לימודיהם, ופוגש שם את מי שהיה חברו הטוב ביותר – ג'רי לבוב. מעלתו העיקרית של ג'רי היתה אחיו הבכור, המבוגר ממנו בשש או שבע שנים – סימור לבוב, המכונה "השוודי", וזהו בעצם סיפורו.

במפגש המחזור מתגלות לצוקרמן עובדות על השוודי, עובדות שלא היה לו כל מושג על עצם קיומן; והלא הוא נפגש עם השוודי לפני שנים מספר והשוודי ביקש שיספר את סיפור חיי אביו. צוקרמן היה בטוח כי הוא יודע את רוב דרכי חייו של לו לבוב, האב, משום שגדל בשכנות לו והלך לבית הספר עם בנו הצעיר.

אלא שהעובדות שמספר לו ג'רי, כלאחר יד, כאילו ברור וידוע לכל כל מהלך חייו של השוודי – סימור לבוב מניוארק.. אבל לא.

 וצוקרמן יוצר את סיפור חייו (המשוער) של השוודי, מתוך אותן עובדות מעטות שג'רי סיפר לו.

להמשיך לקרוא

Share

זעם – פיליפ רות

זעם

"… אביו חסר ההשכלה ניסה בכל כוחו ללמוד אותו מלכתחילה: האופן הנורא, הבלתי נתפס שבו הבחירות הנדושות ביותר, הפעוטות ביותר ואפילו המבדחות של אדם מביאות לתוצאות שלא עומדות בשום יחס מתקבל על הדעת אליהן עצמן." (עמ' 158)

 מרקוס מסנר, סטודנט שנה שניה בקולג' ווינסברג, לאחר ששנה ראשונה עשה בקולג' הסמוך לביתו, אולם בחר להתרחק ככל שניתן מבית הוריו.

מרקוס מסנר, יהודי, בן יחיד לאביו הקצב (הכשר) השומר על צעדיו ככל שיכול וקצת מעבר, משום שהבן הזה הוא כל מה שיש לו, כל שאפשר לתלות בו תקוות, ולאמו – אשה הטורחת ועמלה, רק שלא לחשוב:

"עבודה – אנשים מסוימים כמהים לעבודה, כל עבודה, מעיקה או בלתי נעימה ככל שתהיה, כדי לנקז את המועקה מן החיים ולהדוף ממוחם מחשבות ממיתות." (עמ' 116)

 והשנה הזו, בקולג' הזה, פיסת חיים. יהודי מן היהודים הבודדים בקולג' הוואספי הזה, שחלק מתכנית הלימודים מחייבת שעת תפילה פעם בשבוע, ויש בה שיעורי ספורט (הכרחיים), וכדאי ורצוי להתקבל לנבחרת (איזושהי נבחרת)..

  להמשיך לקרוא

Share

התחתנתי עם קומוניסט – פיליפ רות'

hitchtnti eim komonist_big

ארצות הברית של שנות החמישים של המאה הקודמת לא היתה מעוז הדמוקרטיה – "אם כל הדמוקרטיות", כפי שאוהבים לכנותה, אלא ארץ רדופת אויבים (אמיתיים או מדומיינים, אין זה ממש משנה) המתבצרת בוועדות הגנה מפני הקומוניזם והקומוניסטים, פאראנואידית ומפוחדת.

הפטריוטים האמיתיים היו אלה שהגנו בצדקנות רבה (פעם היו אלה הפוריטנים) מפני השד הקומוניסטי המאיים, אפילו אם השד הזה נמצא בתוך המשפחה.

 זו האווירה. זהו סיפורו של איירה רינגולד, הידוע גם בשם איירון רין, שחקן רדיו מפורסם, נשוי לשחקנית מפורסמת אחרת; הסיפור כפי שסופר לנתן צוקרמן (האלטר אגו, במידה מסוימת, של פיליפ רות') על ידי אחיו הבכור של איירה – מורי רינגולד.

מורי – מורהו האגדי לספרות של צוקרמן, שאמר לו פעם – "'בחברה האנושית,' כך הורה לנו מר רינגולד, ' החשיבה היא הפרת החוק הגדולה מכולן.'" (עמ' 10).

 מורי, שכל שרצה בימיו היה לשמור ולקדם את מעמד המורה, אלא שאף הוא נכלל ברשימות השחורות  – "ב- 1955, כמעט ארבע שנים אחרי שאיירה נכלל ברשימה השחורה והושעה מעבודתו ברדיו בגלל היותו קומוניסט, פוטר מוּרִי ממשרת ההוראה שלו על ידי ועדת החינוך, משום שסירב לשתף פעולה עם ועדת הקונגרס לפעולות בלתי אמריקניות כשזו ביקרה בניוארק לארבעה ימי שימוע. משרתו הוחזרה לו, אבל רק אחרי מאבק משפטי בן שש שנים, אשר הסתיים בהכרעת חמישה לעומת ארבעה שופטים של בית-המשפט העליון של המדינה, הוחזרה לו עם השכר שהגיע לו, פחות סכום הכסף שהשתכר כשפירנס את משפחתו בשש השנים הללו במכירת שואבי אבק." (עמ' 11)

להמשיך לקרוא

Share

הקנוניה נגד אמריקה – פיליפ רות'

250px-הקנוניה_נגד_אמריקהמה היה קורה אילו…?

לא פעם ולא פעמיים אני תוהה כך ביני לביני – מה היה קורה אילו דבר אחד ספציפי בעבר (הפרטי שלי / הקיבוצי של כולנו) היה שונה ? לו ההסטוריה היתה פונה בנקודה מסוימת למקום אחד ולא לאחר – איך היו נראים חייו של מישהו מאיתנו?

 מייקל שייבון, בספרו "איגוד השוטרים היידים", לקח את מדינת היהודים לסיטקה שבאלסקה, לתקופה זמנית של 60 שנה, לאחר שמדינת ישראל התקיימה 3 חדשים בלבד ב- 1948 והובסה על-ידי צבאות ערב. שייבון יצר מציאות חדשה לגמרי בספרו זה.

פיליפ רות' – בספרו "הקנוניה נגד אמריקה" שינה את ההיסטוריה רק במעט, ורק לפרק זמן קצר יחסית של שנתיים פחות או יותר:

 ב- 1940 נבחר צ'רלס לינדברג לנשיאות ארצות הברית! לינדברג – טייס מהולל, הראשון שצלח את האוקיינוס, מי שלשמו נקשרה טרגדיה נוראית של חטיפה ורציחת בנו הפעוט, מי שהיה לגבור אמריקאי, מי שדגל בבדלנות, מי שקיבל ב- 1938 אות כבוד מן המשטר הנאצי,  ניצח בבחירות את הנשיא המכהן – רוזוולט.

להמשיך לקרוא

Share

הכתם האנושי – פיליפ רות

הכתם האנושיפרופ' קולמן סילק היה דיקן מוערך באוניברסיטת אתנה, עד שיום אחד, כאשר נמאס לו ששני אנשים ששמותיהם נקראים בעת הקראת רשימת הנוכחות בבוקר, נעדרים שוב – כפי שנעדרו מאז תחילת שנת הלימודים, ומעולם לא פגש אותם. בהערת אגב שואל פרופ' סילק האם הם אנשים בשר ודם או שמא "שדים שחורים" – ומכאן מתחיל מחול שדים אמיתי.

סילק נחשד בגזענות כלפי שחורים (אפריקאים אמריקאים בלשון ה – פוליטיקלי קורקט) ומכאן הדרך להתפטרותו קצרה ביותר.. והוא מסתגר בביתו ובכעסו בפני כמעט כל העולם.

נתן צוקרמן, הסופר יציר בדיונו של פיליפ רות', נקרא לכתוב את סיפורו של סילק ומכאן, ביד אמונה, מתגלגל סיפור מרתק העוסק בזהויות אמיתיות ומומצאות, במעמדות בחברה האמריקנית ובחברה בכלל, בגילוייו המטרידים של הפוליטיקלי קורקט (כיצד ניתן ללמד את הקלאסיקנים היווניים, שהיו "נגועים", לדברי אחת הסטודנטיות, בשנאת נשים?). להמשיך לקרוא

Share