ארכיון תגיות: פנטזיה

עקורה – נעמי נוביק

"הדרקון שלנו לא אוכל את הנערות שהוא לוקח, ולא משנה מה מספרים מחוץ לעמק שלנו. אנחנו שומעים את הסיפורים לפעמים, מפי עוברי אורח. כאילו אנחנו מקריבים קורבנות אדם, והוא דרקון אמיתי. זה לא נכון, כמובן: הוא אולי קוסם ובן אלמוות, אבל בן אדם, והאבות שלנו היו מתאגדים והורגים אותו אילו היה רוצה לאכול אחת מאיתנו כל עשר שנים. הוא מגן עלינו מפני היער, ואנחנו אסירי תודה לו, אבל לא עד כדי כך אסירי תודה.
הוא לא באמת טורף אותן; רק נדמה שזה מה שקורה. הוא לוקח נערה למגדל שלו, וכעברו עשר שנים משחרר אותה, אבל בשלב זה היא כבר מישהי אחרת. הבגדים שלה יפים מדי והיא מדברת כמו אשת חצר וחיה לבדה עם גבר במשך עשר שנים, אז כמובן שהיא מחוללת, למרות שכל הבנות אומרות שהוא לא נגע בהן. מה כבר יוכלו לומר? וזה לא הגרוע ביותר – אחרי הכול, הדרקון נותן להן ארנק מלא מטבעות כסף כנדוניה כשהוא משחרר אותן, אז כל אחד היה שמח לשאת אותן, מחוללות או לא.
אבל הן לא רוצות להינשא לאיש. הן לא רוצות להשאר כלל
. " (*)

אחרי שקראתי ונהניתי ביותר מ"חוט של כסף", לא היה דבר שיעצור בעדי מלהגיע לספר הזה – "עקורה" – שיצא לפניו, וכמו ספרים רבים אחרים, עבר לי לגמרי מתחת לרדאר. ושוב, אני חבה תודה מיוחדת להוצאת "תמיר-סנדיק" שהכירה לי את נוביק, והעשירה את עולמי.

אגניישקה גדלה בכפר נידח למדי, אי שם בפולניה, אחד משרשרת כפרים בעמק המרוחקים כך וכך ימי רכיבה מעיר הבירה, מקום מושבו של המלך, עמק הנטוע על סיפו של היער האפל והמוזר, היער איתו מנהלים האנשים מלחמה עיקשת על טריטוריה; פעם אלה מצליחים לכרות ולברא חלקת יער, פעם היער חוזר וכובש שטח אדמה, ומכסה אותה בעציו. מי שנקלע אל תוך היער בשיטוטיו ובחיפוש אחרי פירות יער, עלול היה שלא לחזור, או לחזור פצוע, או להתנהג מוזר, ועל כן נמנעו האנשים מלהכנס לעומק היער.

להמשיך לקרוא

Share

אגם הצללים – רוני גלבפיש

אגם הצלליםלכתוב ספר פנטזיה זה דבר מסובך; צריך להמציא עולם עם חוקים משלו, שיהיו הגיוניים באותו עולם, ויהיו מתקבלים על דעת הקורא/ת. הסופר/ת צריך/ה להיות עקבי/ת כך שלא ניתַקל בסתירות ובאי-הגיון בתוך ההגיון של עולם הפנטזיה.

לכתוב ספר פנטזיה בעברית ועוד מקומי זה דבר מסובך עוד יותר; כי הרי אנחנו מכירים את המקום והשפה, את עיקולי הכביש, לפחות בכבישים העיקריים, ולפעמים גם בנידחות שבדרכים. גם את הנופים אנחנו מכירים, כמעט בכל מקום, ואת החיות המקומיות והצמחים והציפורים.

לכתוב ספר פנטזיה בעברית, מקומי, ולבני הנעורים, זה כבר בכלל עניין מסובך מאין כמותו. משום שספר לבני הנעורים לא יכול שיכלול כל מיני עניינים ש"רק מבוגרים מבינים", או שצריך שיעברו את הצנזורה ההורית והמחנכת, ויחד עם זאת תחדש משהו לאותם בני ובנות נוער קוראות וקוראים שכבר נפגשו בעולמם של הארי פוטר, והקוסם מארץ ים, המצפן המוזהב, ועוד ועוד. וצריך גם לכתוב בשפה שלא תהיה גבוהה מדי כדי שיבינו (בכל זאת, העברית הולכת ומידלדלת עד כדי כך שספרי ילדים שנכתבו פעם משוכתבים עכשיו ושפתם מתעדכנת) ולא מתיילדת שלא יעלבו, ושגם ההורים יוכלו ליהנות.

לכתוב ספר פנטזיה בעברית, שסביבתו מקומית, וקהל היעד הוא בני הנוער, זה עניין מסובך ביותר.

רוני גלבפיש עומדת באתגר הזה בכבוד, וכתבה ספר שהוא כולו מחמדים וממתקים – מרתק, מותח, מאלף, מחנך (קצת, כי יש לה גם אג'נדה, אבל אין היא פוגמת בסיפור כלל וכלל). ספר ששיאו בסצנת הסיום, שאז אי אפשר להניחו מן היד, אף אם השעה מאוחרת ושמורות העיניים כבדות. אי אפשר להפסיק. עד תומו.

יערה בת השלוש עשרהף יושבת בשיעור ושומעת בתוך ראשה את קולה של תאומתה, תמר – "אני עפה". והרי אסור להם לעוף. אסור להם לכשף. אסור להם ללחוש לחשים. לא בגיל שלוש עשרה.

"גב זקוף, סנטר מורם, כנפיים מגולגלות, מהודקות לגב. ילדה טובה לא פורשת כנפיים. לא לוחשת. לא מעזה לסטות לרגע מהדרך שהורו לה. ילדה טובה ומושלמת..." (עמ' 131)

להמשיך לקרוא

Share

משחקי הכס – ג'ורג' מרטין

A_Game_of_Thronesדו"ח נטישה

סאגה מופלאה למדי, עולם שלם ברא לו ג'ורג' מרטין ובו שושלות מלכים ונסיכים ורוזנים, ונסיכות ואצילות, בריתות, שבועות, הגנות, הפרת בריתות. עולם ימי-ביניימי מושלם, ובתוספת פנטזיה – מתים מהלכים, דרקונים, כוחות אופל, מכשפים ומכשפות.

כדי להכיר את כל הגיבורים וכל השושלות, מי שייך למי, מי נולד למי וכו', ישנו מפתח שלם בסופו של הספר עב הכרס הזה (766 עמודים, וזה רק החלק הראשון), לעזרת אלה כמוני שאינם מצליחים לזכור גיבורים רבים כל כך..

טכניקת כתיבה – כל פרק מתחלף הגיבור/ה –  המרתקת את הקורא/ת לדפים ואינה מניחה, עד שנעצמות העפעפיים.

אז – למה לנטוש?

כי הספר כולו הועבר לסדרת טלוויזיה מרהיבה באמת, ומי שרא(ת)ה את הסדרה כולה תתקשה למצוא חידושים, תוספות, הארות בספר הזה; נראה כאילו יוצרי הסדרה הטלוויזיונית עשו מלאכה נאמנה ביותר למקור, ולא נשאר כמעט דבר המופיע בספר שאינו מופיע בסדרה.

להמשיך לקרוא

Share

המעון של מיס פרגרין לילדים משונים – רנסום ריגס

המעון של מיס פרגרין

אלמלא הופיע הספר הזה במקום גבוה וטוב ב"ועדת המדרוג" שבמוסף "הארץ" ואלמלא החלו מבצעי סוף השנה (הידועים בשם: ארבע במאה), כי אז קרוב לוודאי שלא הייתי שמה לב לספר הזה; מצד שני – שם שכזה לא יכול שלא למשוך תשומת לב, אז בהחלט היתה התלבטות אף לפני פרוץ המבצעים וכו'.

 אז יש לו שם משונה, אך מושך תשומת לב, וזכה למקום גבוה בעיתון לאנשים חושבים, ומבצעים (כבר אמרתי), אז לקחתי וקראתי (ואף הקדמתי קריאתו על פני ספרים אחרים).. ונהניתי. במידה כמובן. לא יצאתי מגדרי, אבל נהניתי.

 לג'ייקוב, המספר, נער אמריקני כבן שש עשרה שנים, יש, מצד אביו סב מוזר קצת. סב שברח "משם" מאירופה, באיזה קינדער טרנספורט, ונקלע במשך שנות המלחמה לבית נערים ונערות כמותו, פליטים. אחר כך יצא להלחם, אחר כך הגיע לאמריקה, מצא אשה, הוליד ילדים, ואת נכדו ג'ייקוב (יקוב, הוא קורא לו) הוא אוהב אהבת נפש.

 הוא מספר לו, לעתים, סיפורים מעניינים במיוחד, דמיוניים במידה מסוימת על בית הילדים ההוא, על הילדים המופלאים שהיו בו – האחת שידעה לרחף, וזוג האחים שכוחם היה כה רב שיכולים היו להרים סלעים כאילו היו פיסות נייר, או הילד שהיו לו דבורים בבטן, ושאר נסים ונפלאות. אפילו תמונות היו לו, של הילדים הללו, לתמוך בסיפורים.

  להמשיך לקרוא

Share