ארכיון תגיות: שטפן צוויג

קלריסה – שטפן צוויג

%d7%a7%d7%9c%d7%a8%d7%99%d7%a1%d7%94. "..הנוטש את הרגליו אינו אלא שב ומוצא את עצמו." (עמ' 50)

ספרון צנום, לא שלם כי מעולם לא הושלם, אך מכיל עולם ומלואו.

יש בו מניפסט חריף כנגד המלחמה, כל מלחמה, המלחמה ככלי ליישוב סכסוכים, המלחמה ככלי להאדרת מלכים ורוזנים וקציני צבא בכירים וגנרלים כמובן, המלחמה ככלי במשחקי כבוד, המלחמה ההופכת חייהם של האנשים והנשים ה"פשוטים" והאלמונים על פיהם, ומשנה סדרי עולמם (בהנחה שיישארו בחיים בסופה).

"..ארץ אינה נמדדת לפי מתיה הגדולים. לפי החיים בה היא נמדדת. אבל ודאי וּודאי שלא לפי אישיה הבכירים והעליונים – באלמונים שבה היא ממשיכה לחיות. .." (עמ' 73)

ועוד יש בו בספר ביקורת נוקבת על מעמדן של נשים בחברה והחוקים הפטריארכליים המטופשים ששררו ושוררים בחלקם עד ימינו, המכתיבים דרכי חיים, ומונעים, בעיקר מנשים, את היכולת לחיות את חייהן ללא שיפוט וללא הכתבה.

ויש גם ביקורת על החלוקה המעמדית.

וכמובן – יש סיפור. סיפור שלא נגמר, משום שצוויג מעולם לא השלים את כתיבתו. וחבל שכך, כי איך נדע? וטוב שכך, כי כך נוכל לבחור לעצמנו את המשך הסיפור ואת סופו, ורק יחסרו לנו שפתו הנפלאה ותאוריו החיים של צוויג.

להמשיך לקרוא

Share

הנערה מהדואר – שטפן צוויג

הנערה מהדואר"סניפי הדואר הכפריים באוסטריה אינם שונים הרבה זה מזה: ראית אחד, ראית את כולם. … כולם מותירים אותו רושם נרגן של זעפנות ממלכתית… חלוקת החלל זהה בכולם… היעדרם של מקומות ישיבה ושל כל אביזר נוח אחר מבהיר באופן גלוי לעין כי המדינה אינה מייחסת חשיבות רבה לשהייתם הממושכת של אזרחיה בתחום הפתוח לציבור… כשם שהנוחות אינה חשובה לקופת המדינה החסכונית, גם היופי אינו חשוב לה.." (עמ' 5)

"…דבר אינו כלה במרחב הממלכתי הזה, דבר אינו מיתוסף, זוהי ממשלתם של חיים נעדרי שינוי, שאינם קמלים ואינם מלבלבים, או ליתר דיוק ממשלתו של מוות נעדר שינוי, מתמשך. רק קצב ההתבלות וההתחדשות שונה מחפץ לחפץ, לא גורלם. עיפרון ראוי לשימוש במשך שבוע, אחר כך הוא נגמר ומוחלף באחר, זהה לו. עלון הדואר ראוי לשימוש במשך חודש, נורה – שלושה חודשים, לוח שנה – שנה. לכיסא הקש קצובות שלוש שנים בטרם יוחלף, לאדם שיכלה את ימי חייו בישיבה עליו – שלושים או שלושים וחמש שנות תעסוקה, אחר כך יושיבו אדם חדש על הכיסא. עולם כמנהגו נוהג." (עמ' 8)

כּריסטינֶה הופלֶהנֶר, פקידת דואר בכפר קטן ונידח באוסטריה, כזה שכולם מכירים בו את כולם, רווקה בת עשרים ושמונה, מטופלת באם חולנית. אוסטריה של אחרי המלחמה הגדולה. המלחמה שלקחה את אחיה ואת השמחה מהוריה, עד שהפכו לבית אבלים תמידי; המלחמה שלקחה את מעט הרכוש שעוד היה והותירה אותם חסרי כל כמעט, ללא יכולת פרנסה, עת נאלצו להיפרד מכל דבר ערך כדי להתקיים. כריסטינה שנשארה עם האם לאחר שאחותה עזבה את הבית, ונמצאה לה משרה כזו שאין בו עבר ואין בה עתיד, רק הווה מתמשך ומשמים וחיים מיום ליום, משבוע לשבוע, ואין רואים איזשהו שינוי אפשרי, משהו, מישהו.

להמשיך לקרוא

Share