ארכיון תגיות: תמיר סנדיק

הצרה עם עזים וכבשים – ג'ואנה קאנון

הצרה עם עזים וכבשיםכשגמרתי לקרוא את "המחסל" של חגי ליניק, והתלבטתי מה לקרוא אחריו (כשכלל האצבע אומר: אחרי ספר מקור כדאי לקרוא ספר מתורגם ולהיפך, כדי שניתן יהיה "לקחת מרחק" מן האחד ולהטמיע אותו, מבלי שעלילתו או אווירתו תתערבב עם האחר), ומה שהכריע את הכף, בסופו של יום היה פוסט שפרסם שי סנדיק בפייסבוק, מבעלי תמיר-סנדיק ספרים, הוצאה קטנה וחביבה, המוציאה ספרים טובים בדרך כלל, פוסט שדיבר על אהבה ומהי בדיוק. סנדיק הביא ציטוט חביב מן הספר, כך נראית אהבה:

"בעודו מתווה את מסלולה ברחובות, נהג לדבר כאילו היא הולכת לצדו. לפני שנעלמה, מעולם לא אמר לה אני אוהב אותך. המילים המהוססות תמיד נלכדו ונבוכו ומיאנו לצאת. במקום לומר אני אוהב אותך, הוא אמר תשמרי על עצמך, ומתי תחזרי? במקום לומר אני אוהב אותך, הוא הניח את המטרייה שלה ליד המדרגות, כדי שלא תשכח אותה, ובחורף הניח את הכפפות שלה על הכיסא הסמוך לדלת, כדי שתזכור לעטות אותן על ידיה לפני שתצא. עד שנעלמה, זו הייתה הדרך היחידה שהכיר, אבל מאז שנעלמה, הוא גילה שהמילים השתחררו מכבליהן. הן בקעו מפיו בדממה, נחרצות ובטוחות בעצמן. הן נקשו מתחת לגשר בתעלה ומעדו על שביל גרירת הסירות. הן ריקדו סביב במת התזמורת ורצו לאורך המדרכות בזמן שצעד. הוא חשב שאם יאמר את המילים לעתים קרובות, היא ודאי תשמע אותן, ואם ימשיך לצעוד, ודאי ייפגשו בסוף. סטטיסטית, חייב להיות גבול למספר הצעדים שצריך לעשות לפני שמוצאים מישהו פעם נוספת." *

גרייס וטילי, שתי ילדות בנות עשר, קיץ חם, חם מאד. עיירה קטנה באנגליה, בה כולם מכירים את כולם, והשדרה בה מתגוררת גרייס היא עולם קטן בזעיר-אנפין, עולם המכיל הכל, וכולם, כאמור, מכירים את כולם.

להמשיך לקרוא

Share

כל מה שלא סיפרתי – סלסט אינג

כל-מה-שלא-סיפרתי-כריכה-קדמית"לידיה מתה. אבל הם עדיין לא יודעים זאת. 1977, שלושה במאי, שש וחצי בבוקר, ואף אחד עדיין לא יודע כלום, מלבד העובדה הפשוטה הזאת: לידיה מאחרת לארוחת הבוקר." *

כך זה נפתח. לידיה מתה. לידיה, בתם של מרילין וג'יימס לי, ההבטחה הגדולה להגשמת כל השאיפות של אמה, כל מה שלא הספיקה, כי החברה, כי הסביבה, כי החיים.. לידיה מתה.

בהתחלה יבררו, יחפשו, יזעיקו את המשטרה. אחר כך ימצאו את גופתה בקרקעית האגם שבעיירה. האגם בו ניסה אביה ללמדה לשחות, כדי שתהיה קצת כמוהו.. אבל היא היתה עסוקה בלהגשים חלומות של אמה, ולא היה בה עוד מקום לחלומות של מישהו אחר.

אחר כך ינסו להבין מה קרה, ואיך קרה, ודרך חייהם תנסה הקוראת, וינסה הקורא להבין – איך זה שנערה, רק בת שש עשרה, נעלמת כך פתאום. מתה כך פתאום.

מרילין וג'יימס נפגשו באוניברסיטה. היא הגיעה לשם מלאת תקוות. תלמידה מצטיינת במדעים מדוייקים, עם שאיפה ללמוד רפואה. ג'יימס, יליד ארה"ב ממוצא סיני, רצה תמיד להשתלב, להיות אמריקאי יותר מכל האמריקאים, למד ולימד הסטוריה אמריקאית.

להמשיך לקרוא

Share

אוקטובר שלי – קלייר הולדן רוטמן

אוקטובר שלי"בסופו של דבר המציאות אינה אלא הסיפור שאדם מספר. לכולם יש סיפור. ואיש אינו יכול לתבוע לעצמו את הזכות לומר את המלה האחרונה." *

מה אנחנו יודעים על קנדה? באמת מה אנחנו יודעים? שזו ארץ רחבת ידיים בצפונה של יבשת אמריקה, הגובלת בארצות הברית, שיש בה מפלים נפלאים – הניאגרה, שהשפה המדוברת בה היא אנגלית, אבל יש בה גם דוברי צרפתית (למה? שאלנו את עצמנו פעם?). שיש לה נשיא חתיך, בנו של נשיא חתיך קודם, שדעותיו מתקדמות ומעוררות קנאה.. אבל מה באמת אנחנו יודעות?

אלה ספרים "קנדיים" קראנו?

כשהיינו ממש צעירות קראנו את "האסופית", שרק כשבגרתי התברר לי שהוא שייך לקנדה; זה באמת לא היה ענין חשוב בספר, הלאום של אן שרלי והסובבים אותה.

אחר כך קראנו ספרים של מרגרט אטווד ואליס מנרו, שתיהן קנדיות, אבל איני זוכרת בספריהן משהו שהוא תלוי מקום או תרבות או הסטוריה דווקא קנדית; אם נחליף תפאורה ושמות, עדיין ישארו הסיפורים כפי שהם (ממש כפי שעשה אלמודובר בסרטו חולייטה – מומלץ, אגב, מאד – שסרטו מבוסס על שלושה סיפורים מתוך "בריחה", של אליס מנרו).

להמשיך לקרוא

Share

שיר לאיזי בראדלי – קריס בריי

izzy_bradleyמה עושים עם ילדה שמתה? מה עושים עם הכאב הקורע הזה, שלא מרפה לרגע, שלא עוזב, שלא נותן לנשום, שלא נותן לישון?

מה עושים עם ילדה שמתה, ועם צידוק הדין הנילווה לאבל? צידוק הדין המצווה לקבל את המוות והכאב והאובדן ואפילו לשמוח בהם, כי המת נקרא אל אלוהים, וכשזו ילדה קטנה (או ילד קטן) הריהי מלאך כל כך טהור וטוב שנקרא מוקדם ככל האפשר.

מה עושים עם ילדה מתה? ילדה מתה במשפחה שדרך חייה ואמונתה אינן מאפשרות אבל "רגיל", כזה המוכר לנו, כאילו שאבל יכול להיות "רגיל" באיזשהו אופן.

"איזי מתה – המילה הזו מכאיבה לה בכל פעם שהיא חושבת עליה, ואימא מתחרפנת. קורים דברים שלא היו קורים אם איזי הייתה בחיים. החיים סוטים מהמסלול הנכון שלהם, כמו בסיפור שמספרים בכנסייה שבו טעות קטנה, שולית, טעות בחישוב של מעלה אחת, יכולה להטות אונייה אלפי קילומטרים ממסלולה." (פרק 16)

איזי, איזבל, היא הילדה הקטנה במשפחת "מסיונרים" מורמונית, שנשלחה לאנגליה כדי להפיץ את הבשורה. האב – איאן – בישוף בכנסיה המורמונית. האם – קלייר – שקבלה עליה את האמונה כדי שתוכל להנשא לאיאן, שנדמה לה פעם כאי של יציבות, והרי הנישואין אצל המורמונים הם נישואין לנצח, ואיאן אף פעם לא יקום יום אחד ויעזוב את הבית. ציפורה, הבת הגדולה, שייעודה בחיים להינשא, להיות אשת איש, לנצח, ללדת ילדים, להיות עקרת בית. הבן הגדול – אלמה, אל – שבכלל רוצה לשחק כדורגל, ויש לו כל מיני מחשבות כפירה. וג'ייקוב, הבן הצעיר, שבטוח שאם רק יתפלל מספיק, יצליח להחזיר את איזי לחיים, כי הרי לימדו אותו שאם מאמינים חזק, הכל יכול להתגשם.

להמשיך לקרוא

Share