דיסטופיה

הלבבות האבודים שלנו – סלסט אינג

זה מתחיל בדרך כלל במשבר כלכלי, שאז הממשלה צריכה לנקוט צעדים כלשהם כדי לסייע לאזרחים לעבור את הזמן הזה, אחרת יפרצו מהומות ותגבר הפשיעה, והממשלה תאבד חלק מן האחיזה שיש לה באזרחים. אפשר להכין תוכניות כלכליות ארוכות טווח, לייצר מקומות תעסוקה, להקפיא מחירים, לסבסד מוצרים ושירותים יסודיים. ואפשר גם להאשים את האחר, ולחוקק חוקים המגבילים […]

אהבה קטלנית 977 – קובי ניב

הזמן – לא ידוע; המקום – לא ידוע; התפאורה – דירה ובה חלל משותף וארבעה חדרי שינה, מקלחת ושירותים; המשתתפים – ארבעה, שלושה גברים ואשה אחת; אין להם שמות, רק כינויים, אין להם דלת לצאת ממנה, אין להם מקום ללכת אליו. יש להם רק האחד את השני, ויש מערכת חוקים שעליהם לציית לה בכל עת, […]

תחנה אחת עשרה – אמילי סנט ג'ון מנדל

..אבל כולם יודעים מה קרה, שפתאום התפשט זן חדש של שפעת חזירים, הגיעו טיסות ממוסקבה והמטוסים היו מלאים נשאים." (*) ממש כשהתחילה המגפה להתפשט כאן בארץ, עוד לפני שבאמת הבנו מה קורה, ולאן זה הולך (ולא שעכשיו אנחנו ממש מבינות) התפרסמה, באחד מפורומי הספרים, רשימה של כל מיני ספרי מגפה; ביניהם גם הספר הזה. הורדתי […]

בלדה לנחשים וציפורי שיר – סוזן קולינס

בראשית היו "משחקי הרעב" ששילבו ריאליטי ("השרדות"?) יחד עם דיסטופיה: קץ העולם כמו שאנחנו מכירים אותו; ארצות הברית של פעם הפכה למדינה אחת המחולקת למחוזות, אלה שפעם התמרדו כנגד הקפיטול, והפכו למחוזות הנתונים תחת המגף הדורסני של השליטים, כאשר כל אחד מן המחוזות ממונה על משאב מסוים לטובת הקפיטול. אנשי המחוזות חיו תחת מחסור תמידי, […]

J – Howard Jacobson

כל המשפחות המאושרות  דומות זו לזו, אך האומללות, אומללות כל אחת בדרכה. וכך גם האוטופיות והדיסטופיות;  כל האוטופיות דומות זו לזו, וכל הדיסטופיות שונות, כל אחד בפני עצמה, כמו גן עדן אחד מול  שבעה מדורי גיהינום. J הוא מין דיסטופיה שכזו, שונה מאלה שהכרנו, אם כי נוכל למצוא בה היבטים דומים, מופעים מוכרים מדיסטפיות אחרות. […]

The Testaments – Margaret Atwood

הספר "סיפורה של שפחה" יצא לאור לראשונה בשנת 1985. הספר נחשב אייקוני בזמנו, אבל איכשהו, עם השנים, נשאר חקוק בעיקר בלבם וזכרונם של אוהדי אטווד האדוקים. ב-1990 נעשה סרט על פי הספר, שלא זכה להצלחה גדולה, או לשבחים מרובים, ועל כן נשכח מלב. (ראיתי את הסרט, פעם, והוא בהחלט מומלץ.) ואז, בשנת 2016, שלושים שנים […]

בַּסּוֹף כּוּלָם נָמוּתוּ – קובי ניב

"…'הדחקתי כמעט הכול. שכחתי. מחקתי מהמוח כמו שמוחקים קבצים במחשב. ככה אנחנו בעצם חיים. מתכחשים לכל זכר של מוות. תראה באיזה מהירות מסלקים את המכוניות ההרוסות מהכבישים אחרי תאונות ושוטפים את הדם, ותוך שעה שעתיים אין כבר שום זכר לזה שלפני רגע מתו פה שלושה אנשים, שהיו להם הורים ואחים וילדים וכל זה. אנחנו מוחקים […]

אלה יווניה קוראת ספרים