מומלץ

הקיר – מרלן האוסהופר

סיפור אימה אחד, קצר, נקרא כך: האיש האחרון בעולם ישב בחדר ולפתע שמע דפיקה בדלת. גם כותבת הממואר הזה נשארה לבדה בעולם, בכל אופן בעולם שהכירה. נשארה לבדה, ואף אחד לא בא להציל אותה (איכשהו זה נשמע לי כל כך מוכר). אשה אחת, לא לגמרי צעירה, אלמנה שעיתותיה בידיה, הוזמנה לכמה ימים לבלות עם  זוג […]

אחותי והים – דונטלה די פייטרנטוניו

בית. משפחה. גם שנים אחרי שעזבו את הבית, עדיין יש חוטים המושכים אותן אליו, ויותר מכך, את האחת לשנייה. שתי אחיות. היה פעם אח אבל הוא מת. ההורים לא מצאו מנוחה לנפשם מאז, והצער ליווה אותם כל הזמן. שתי אחיות. האחת, הבוגרת, מיושבת בדעתה. אחראית. אקדמאית. התחתנה "טוב". עם הגבר הנכון, כך נראה, ממשפחה מכובדת, […]

דברים קטנים כאלה – קלייר קיגן

לפני מספר שנים צפיתי בסרט "פילומנה", שעסק באשה אחת, מאירלנד, שהרתה מחוץ לנישואין, אי-אז בשנות החמישים של המאה הקודמת, ובארץ שמרנית-קתולית כמו אירלנד, צריך היה להסתיר את הבושה. על כן נשלחה למנזר, אליו נשלחו נשים צעירות וחוטאות כמוה, כדי ללדת שם את בנה, וכן לעבוד תמורת מחייתה במשך ארבע שנים,  ויום אחד נלקח בנה לאימוץ […]

הילד של לגיון הזרים – לאה איני

אלוהים (או זאוס) עדי, שחיכיתי לספר הזה לא מעט זמן, כמו שאני מחכה לכל ספר של לאה איני, שכל אחד ואחד מהם קראתי בשקיקה, מהחל עד כלה. והוא אכן הגיע. אלא שאז השתנו הימים והשתנו הזמנים; יכולת הקריאה שהיתה לי הצטמצמה פלאים, ושוב לא יכולתי לטקסטים מורכבים, לקפיצות בזמנים, לעלילות מורכבות. שלא לדבר על זמן […]

Take a Look at the Five and Ten – Connie Willis

הנובלות, הסיפורים והספרים הקצרים של קוני וויליס, כמו חלק מן הרומנים שלה  יהיו בהם תמיד רוח טובה, אהבה, הומור, ובכלל תחושה נעימה וקריאה מהנה ביותר. גם Take a Look at the Five and Ten עונה בדיוק על כל ההגדרות שלעיל. קריא, חכם, מהפך דפים ומענג. גם בספר הזה חוזרת וויליס אל חג המולד, שנראה שהיא […]

הרואה – יובל אטיאס

המשך יבוא. צמד המלים שאני ממש, אבל ממש לא מחבבת בספרים. בעיקר ספרים שמשאירים את הקוראת בלי פתרון. ישנה, למשל, אפשרות לכתוב סוף סגור לספר, תוך השארת קצוות משניים פרומים, ואז, אם הספר הראשון (והיחיד לעת הזאת) מוצלח דיו (וגם נמכר ונקרא, בל נשכח את המימד הכלכלי, הפחות מדובר) כי אז אפשר לכתוב המשכים. למשל […]

העלמה מקזאן – מאיה ערד

עידית רווקה תל אביבית, בת שלושים ומשהו. קטנה, נמוכה, רזה. מורה לאנגלית ולספרות אנגלית. אין לה משפחה גדולה, אין לה חבר, אין לה חברים כמעט כלל. טבעוני בדרך כלל.  מעצבנת. עידית היא גיבורת הספר הזה, ולמרות הנטייה הכמעט אוטומטית להזדהות עם גיבורים וגיבורות של עלילות, היא מצליחה לעצבן.  לא תיכף, בהתחלה. להיפך. בהתחלה ליבך יוצא […]

אלה יווניה קוראת ספרים