ספרי חמד

האישה ששבה לחיים – בת' מילר

אשה אחת, לא צעירה במיוחד, שחיה חיים שקטים ומבודדים  עם בעלה, המגונן עליה בכל דרך שהיא, בבית פרטי בתוך יער פרטי,  במקום שנקרא סווראק לה שאטו (גיגלתי ומצאתי מקום מדהים אי שם  בדרום צרפת), מקבלת יום אחד שיחת טלפון מאחיה הבכור (יש גם אח צעיר) המספר לה שאביהם מת, ושעליה להגיע להלווייתו, משום שיש משהו […]

גמביט המלכה – וולטר טוויס

לאליזבת' הרמון לא היה סיכוי; לא באמת. יתומה מאב התייתמה גם מאמה שנהרגה בתאונת דרכים. אליזבת' היתה אז בת שמונה. כיתומים אחרים הועברה לבית יתומים, מתואן שמו, במאונט סטרלינג, קנטקי, והיחס אליה היה כאל שאר הילדות והילדים במקום, ששוכנו, כיאה למוסד נוצרי הגון, באגפים נפרדים לגמרי. כמו כל הילדים התיצבה לארוחות במועדן, למדה בכיתת בית […]

חקירתו של סרן ארז – ישי שריד

עורך דין צעיר אחד, לא כל כך מצליח, שעזב משרה מבטיחה במשרד עורכי דין נוצץ ויוקרתי משום שרצה לעמוד על שתי רגליו בעצמו, מוצא עצמו יום אחד כחוקר מצ"ח במילואים בחקירת אונס שהיה או לא היה, כמה חודשים לפני כן, בבסיס צבאי אחד בדרום הארץ. המתלוננת – אשה צעירה מעיירה בדרום. ישראל השניה או השלישית, […]

נשבעת – שרה פינבורו

הכל התחיל כשדפדתי לי בקטלוג של גטבוקס, בז'אנר קינדל (שזכה לסיווג בפני עצמו, למרות שאז צריך לדפדף בכל מיני סוגות מסוגות שונות – מתח, ילדים, רומנטיקה וכו', כאילו שאם יש לך קינדל, די בכך, ואת נידונה לדפדוף אינסופי), ומצאתי שתי כריכות דומות להפליא; שני ספרים של אותה סופרת, עם צילום כמעט זהה על הכריכה (שוב […]

צעדים קטנים של אהבה – קתרין סנטר

יש ספרים שמונחים אצלי בגזרת ה"גילטי פלז'ר"; הם נמצאים שם לעיתות "מצוקה". אחרי שקראתי איזה ספר שנגע לנפשי בדרך זו או אחרת, לקח אותי למחוזות קשים או אפלים, או היה כרוך באיזשהו מאמץ, או, לחילופין, אחרי שניסיתי לקרוא איזה ספר ונסיונותי כשלו, ונטשתי, עם תחושה מסוימת של בזבוז זמן. ספרי הגזרה הזו מהווים ממתק לרגע, […]

אחותי הרוצחת הסדרתית – אוינקן ברייתווייט

מצד אחד, הספר נקרא מכריכה לכריכה בשטף וברצף; מצד שני, בעוד יומיים לא ייזכר ממנו דבר (ואז אשוב ואקרא את הביקורת הזו, כדי להזכר). אני לא כל כך זוכרת היכן קראתי איזושהי ביקורת די נלהבת על הספר הזה, ועל כן, באחד הימים הורדתי אותו לקינדלי, כדי שיהיה לי ליום של "להעביר את הזמן עם משהו […]

להשביע את הדרקון – מאשה צור גלוזמן

למען האמת, חלק האקספוזיציה היה ארוך מדי; עד עמוד 60, לערך, נע הספר בין ההווה, שתיכף יקח אותנו לעבר, למאה ה- 13, (כך על-פי הטקסט על גב העטיפה), לבין העבר הלא רחוק, תקופת היכרותם של עידית וחלימי (שם משפחה, אבל כולם קוראים לו כך), והסיבות שהובילו למעברם מההדוניזם התל-אביבי לעתלית, בית מול הים, עם כל […]

אלה יווניה קוראת ספרים