לאורך רוב רובו של הספר תהיתי איפה היתה העורכת (או העורך). למה לא לקצץ קצת? בכל זאת – ספר מתח. צריך ללפות בקוראת מהחל עד כלה. אבל לא אצל רולינג. לה יש קצב משלה (חוץ מזה, כנראה שהגיעה לאותו מעמד שבו הסופר/ת מפסיק/ה להתחשב בעורכים.) ובקצב שלה אפשר לעצור, לספר סיפור צדדי, להרחיב בפרטים המוסיפים […]
בתקופה האחרונה ישנה איזו מגמה מעניינת למדי בעולם ספרות המתח: ספרי מתח "בהמשכים", כשההמשכים נוגעים אך ורק לעלילותיהם ולחייהם הפרטיים של גיבורי הספר – הבלשים / השוטרים / החוקרות; תמיד היו גיבורים ש"עברו" מספר לספר, אולם חייהם הפרטיים כמעט ולא נכנסו לספרים עצמם, אלא רק באזכורים רחוקים. המגמה העכשווית הופכת את חייהם של הגיבורים והגיבורות […]
הכל התחיל בימים האחרונים של חודש ינואר השנה, עת עברתי על יד החנות בוק שוק ברמת אביב, חנות חביבה עלי במיוחד, משום שהצלחתי למצוא שם לא פעם ספרים-שאי-אפשר-למצוא-בשום-פנים-ואופן, ומשום שבעל החנות הוא איש מאד חביב ומאיר פנים, ובעיקר אוהב ספר מן הזן ההולך ונכחד.. והבטחתי לעצמי שבשום-פנים-ואופן אני לא קונה לי אף ספר, משום שיש […]
מה מותר ספר מתח טוב מסתם ספר מתח? בספר מתח יש סיפור טוב, מהודק, חשוד מיידי (בעיני הקורא/ת) וחשוד מיידי (בעיני המשטרה) – שניהם מתבררים כלא נכונים, משום שיש טוויסט בסוף הספר, שאז הקורא/ת משפשף עיניו בתדהמה – איך זה שלא ראיתי את כל אלה? וכמובן – מרתק עד כדי חוסר יכולת להרדם או לעסוק […]
“The dead could only speak through the mouths of those left behind, and through the signs they left scattered behind them.” (pp. 280) קורמרן סטרייק, בנו הבלתי חוקי של כוכב הרוק ג'וני רוקבי, שנזרק על ידי ארוסתו אחרי חמש עשרה שנים יחד, והוא נאלץ, בינתיים, לגור במשרדו, מתבקש לחקור את מותה של לולה לאנדרי, שקפצה […]