רפסודת האבן – ז'וזה סאראמאגו

רפסודת האבן

על צירופי מקרים או שמא לא היו אלה צירופי מקרים כלל וכלל, על אהבה, על ארעיות וזמניות על כל אלה מספר סאראמאגו ברפסודת האבן שלו.

אשה אחת, פורטוגזית, מוצאת ענף בוקיצה וחורצת חריץ באדמה, חריץ שאין אפשרות למחות אותו, כך מסתבר, ובאותו הרגע, או בסמוך לו, נבקעים הפירנאים בחריץ חד ומתחילה היפרדות חצי האי האיברי מן היבשת האירופית.

צירוף מקרים?

איש אחד, פורטוגזי, שנוטה לשוטט ביחידות על החוף, לאסוף צדפים ואבנים שנפלטו ולהשיבם לים, ואף להקפיץ אבנים על פני המים, מוצא מין אבן כבדה בהחלט, כזו שבדרך כלל קשה לו להרימה, ולמרות הכל הוא מצליח להשליכה למים, והאבן אפילו "מקפצת" מספר פעמים עד ששוקעת.  , ובאותו הזמן בערך, או בסמוך לו, נבקעים הפירנאים בחריץ חד ומתחילה היפרדות חצי האי האיברי מן היבשת האירופית.

צירוף מקרים?

איש אחר, כבר לא כל כך צעיר, בספרד, מניח רגלו בכבדות על האדמה, והוא חש אותה רועדת, למרות שאף אחד אחר לא מרגיש זאת… , ובאותו הרגע, או בסמוך לו, נבקעים הפירנאים בחריץ חד ומתחילה היפרדות חצי האי האיברי מן היבשת האירופית.

צירוף מקרים?

(בספר אחר נאמר: "אוון מיני האמין שהמושג 'צירוף מקרים' הוא מפלט שטחי ואווילי שמחפשים להם אנשים שטחיים ואוויליים שאינם יכולים להשלים עם העובדה שחייהם נשלטים בכוחו של תכנון נשגב ונורא – רב עוצמה ואדיר תנופה… ", אבל זה, כאמור, בספר אחר ובעניין אחר)

ועוד איש אחד, שוב בפורטוגל, מורה בבית הספר, שעדת זרזירים מתחילה ללוותו בכל אשר ילך, בערך באותו זמן שנבקעו הפירנאים… ואשה אחרת שמצאה גרב צמר ישן כחול, והחלה, ככל הנשים המעשיות, לפרום אותו, פרמה ופרמה, ודומה שהגרב הזה לא נגמר…

והאיש עם הזרזירים נפגש עם האיש שזרק את האבן ויחד יצאו לספרד לפגוש את האיש שהאדמה רועדת תחת רגליו

ובינתיים נפרד חצי האי האיברי מאירופה והחל במסעו מערבה, לכיוון האיים האזוריים.

והחל כאוס מדיני מסוים, בספרד ופורטוגל.. "… ומסובך היה רק המקרה של אנדורה, שכמעט שכחנו אותה, מעשה שאין לו כפרה, זה גורלן של כל הארצות הקטנות, למה שלא יגדלו קצת." (עמ' 26) ואף בשאר מדינות העולם, שכן קשרים דיפלומטיים נפרמו ונקשרו מחדש.

"את הידיעה שחצי-האי אץ במהירות של שני קילומטרים לשעה לעבר האיים האזוריים ניצלה ממשלת פורטוגל להגשת התפטרותה, ונתלתה לשם כך במצב העניינים החמור ובסכנה המאיימת על הכלל, דבר המעלה על הדעת את האפשרות שגדול כוחן של ממשלות לפעול ביעילות רק ברגעים שבהם אין סיבות טובות לתבוע את מיטב כוחן ויעילותן. … לפיכך הציע נשיא הרפובליקה להרכיב ממשלת הצלה לאומית בהשתתפות כל הכוחות הפוליטיים, עם או בלי יצוג פרלמנטרי, בהתחשב בכך שתמיד יימצא מקום של תת-מזכיר-מישנה לאיה מזכיר-מישנה של איזה סגן-שר, שאפשר להציע לסיעות שבימים כתיקונם אין מזמינים אותן אפילו כדי לפתוח דלת." (עמ' 161)

ובינתיים השלושה, זה שזרק אבן, זה שזרזירים עוקבים אחריו, וזה שהאדמה רועדת תחת רגליו, נפגשו עם האשה שחרצה באדמה, חריץ שאין לכסותו בעזרת ענף בוקיצה, ואנשים צעירים הנפגשים כך פתאום, ועוד כשהעולם כולו מתהפך עליהם, ואנשים הופכים פליטים מפחד ההתנגשות הצפויה באיים האזוריים, כשאנשים צעירים נפגשים, אך טבעי שתפרח לה האהבה.

אשה מעשית שכזאת, שידעה לבוא ולחפשם, תדע גם להצהיר על הקשר הנרקם, גם אם לא לפי כל הכללים (והרי העולם מתהפך)  …"העולם באמת אבוד אם הנשים נוטלות לעצמן יוזמות חשובות כל-כך, בעבר היו כללים, התחילו תמיד מן ההתחלה, כמה מבטים יוקדים ומפתים מצד הגבר, ההשפלה הרכה של עפעפי האשה המרמזת על חץ המבט השלוח מבין הריסים, ואחר כך, עד למגע הראשון של הידיים, נידונו העניינים בשיחות רבות, היו מכתבים, מריבות, התפייסויות, ניפנופי ממחטה, השקת כוסיות דיפלומטית, מובן שהתוצאה הסופית היתה אותה תוצאה, יעלת-החן על הגב במיטה , האביר עליה, עם חתונה או בלעדיה…." (עמ' 129)

ועוד צפויה פגישה עם האשה ההיא פרמה גרב צמר, ועוד סיפור אהבה… ומוות וכאוס ונסים או כמעט נסים.. והכל בשפתו המיוחדת של סאראמאגו ובכשרונו הנפלא לתאר דברים שלא יאמנו, כאילו קרו או יכולים היו לקרות; ".. שני תנאים נחוצים כדי שהדברים יתקיימו, שהאדם יראה אותם ושיתן להם שם." (עמ' 53) וסאראמאגו נותן להם שם.

מומלץ

ומומלצת גם אחרית הדבר של מנחם פרי, שהפעם נמנע מספוילרים על העטיפה האחורית ושמר את כולם לסופו של הספר.

רפסודת האבן – זו'זה סאראמאגו. תרגום (מצוין ביותר): מרים טבעון. הוצאת הספריה החדשה. (256 עמודים)

 (פורסם ב– 9 אפריל, 2011 בפורום הספרים של YENT)

(A Jangada de Pedra – José Saramago)

אלה יווניה קוראת ספרים