כביסה – סוזן אדם

hkvish

אשה אחת, שמשהו נורא קרה לה, אבל לא כל כך ברור מה ולמה, לפחות עד סוף הספר, יושבת ומספרת לאיש שלה את סיפור חייה.

והוא שתמיד חשב שהוא מכיר אותה ויודע הכל, יושב ושומע ולא מבין מהיכן הגיע הסיפור הזה, כי הוא תמיד ידע והכיר.

ופתאום…

 היא שותקת, בדרך כלל, האשה שלו, והוא שותק, בדרך כלל, בחזרה. הם אוהבים, אבל לא מוכרחים לדבר. בעיקר לא על העבר.

הרי העבר, של אמא שלה,, העבר הזה, אם מסתכלים עליו יכול להפוך את החיים לבלתי נסבלים. אז ממשיכים הלאה, קדימה, לא מסתכלים למה שהיה.

 אלא שאי אפשר באמת לטמון את העבר בעבר,  ולהמשיך כאילו כלום.

כי העבר, גם אם נחבא ומוסתר, בלתי נראה כמעט, בלתי מורגש, העבר הזה יכול יום אחד להתדפק על שערי התודעה ולנפץ את כל החומות שנבנו אט אט סביבו, שקברו אותו שעין לא תשזוף.

העבר הזה יכול גם להתממש פתאום בצבע, או בצליל, או ריח.. ושום הדחקה לא תעזור אז.

האשה שלו יושבת ומספרת, ואט אט מתברר לו, ובאמצעותו גם לאמה ואחותה, כי היא הסתירה מפניהם משהו, משהו מעיק ונורא, כדי שלא לצער אותם, כדי שלא להביט שוב על עברה.

אבל עברה חזר להביט עליה, ומתברר לה כי כל חייה וכל ההגנות שבנתה סביבה, הכל כל כך שביר, כל כך רעוע. הכל יכול להתמוטט.

ואין הגנה.

הספר הזה טורד מנוחה ואין אפשרות להניחו מן היד כמעט בכלל.

הספר הזה מרתק ואינו מרפה.

הספר הזה מדיר שינה.

הספר הזה מומלץ בהחלט.

כביסה – סוזן אדם. הוצאת כתר / ידיעות ספרים (228 עמודים)

(פורסם ב– 3 ביולי 2011 בפורום הספרים של YNET)

אלה יווניה קוראת ספרים