נתב"ג – יואב כ"ץ

natbag

זהו, נמצא ספר הקיץ האולטימטיבי; כזה שיחזיק אתכם קצרי נשימה, כזה שלא תרצו להניח מן היד עד תומו, כזה שכל מי שיפריע לכם (הבוס נגיד) באמצע הקריאה יזכה למבטים זועמים מכם. מותח, מרתק, מקורי, רענן.

 וזה הולך ככה –  זוהר נרקיס, קצין משטרה בכיר, מפקד מרחב נתב"ג נוסע לתל-אביב כדי להיות נוכח במשפטו של האיש שדרס למוות את בנו היחיד. בדרכו לשם הוא מוזעק בחזרה עקב מצב חירום בשדה :  מתוך אחד ממסועי המזוודות הגיחו "חייל וחיילת" נושאי נשק. לא ברור איך הגיעו לשם, לא ברור איך עברו את כל מעגלי האבטחה של שדה התעופה המאובטח ביותר בעולם, לא ברור מי יקבל קרדיט על התגובה המהירה שהביאה לעצירתם.

בהמשך מתגלים עוד ועוד אנשים, צעירים יותר או פחות, ילדים, מבוגרים, יהודים, ערבים, שכולם -כולם עברו בדרך לא ידועה את מעגל האבטחה, כולם נעצרו.

צוותי טלוויזיה מוזעקים לשדה, הצפיפות בדרך לראיונות מול המצלמה הולכת וגוברת – המאבק בין היחידות השונות – משטרה, שב"כ,  על הקרדיט הולך ומתעצם.

השר הממונה מגיע.

ועוד אנשים עוקפים את מעגלי האבטחה וצצים במקומות שונים בטרמינל.

טיסות מעוכבות, מבוטלות. השדה נסגר!

עוד אנשים מופיעים, למרות הגברת מעגל האבטחה מסביב.

זוהר נרקיס, קצין משטרה בכיר, קצת אלים בתוקף תפקידו, הרבה שבור לב, עקב מותו של בנו היחיד, הוא-הוא המנהל את כל האירוע.

זוהר נרקיס, איש עם אבחנה חדה למדי, הוא-הוא המספר את קורות היממה המוזרה הזו בנתב"ג.

זוהר נרקיס, האבל על מות בנו יחידו בתאונת דרכים טפשית ומיותרת, מצליח, בין לבין, לתאר את מדרג המתים במדינה –  "בישראל יש דירוג לא רשמי, אבל מקובל על כולם, איזה מתים שווים יותר, איזה מוות משמעותי יותר, ומהדירוג הזה גם משתמע למי יותר כואב ועצוב, וזה משפיע בעיקר על הקרובים שנותרו בחיים. בראש הסולם ניצבים חללי המלחמות. משפחותיהם זוכות לחיבוק חם מהעם ומהממסד, בעיקר ביום ההזיכרון והעצמאות, הן קדושות מעונות; אחריהם באים קורבנות פיגועי טרור, מזכירים לנו שכולנו עלולים לעלות על מזבח החיים בארץ הזו; מתחתם, בכירים שנפטרו ממחלות קשות וקרוביהם מספקים למוספי סופשבוע סיפור מרגש ורב משמעות על ההיאחזות בחיים בכל מחיר; אי שם למטה נמצאים הרוגי תאונות דרכים, שסתם אכלו אותה בגלל חוסר זהירות של עצמם או של נהג אידיוט, אז מה כבר יש לומר על זה; ובתחתית של התחתית – מתאבדים. מי שבוחר לסיים את חייו, כי הוא לא יכול יותר, לא מגיע לו כלום, כי הוא הלך והשאיר אותנו עם כל הצרות." (עמ' 184)

כן, סתם מוות מיותר, מה כבר יש לומר על זה. ילד אחד שמותו קורע את ליבו של זוהר נרקיס ומקשיח אותו בו זמנית.

 אט-אט מתפענחת תעלומת הכניסה של האנשים הללו לנתב"ג, פתרון מקורי ומעניין, וגם ומשנפתרה התעלומה, עדיין ממשיך הספר לרתק עד עמודו האחרון (314, לכל המעוניינים).

מצחיק-מריר, מרתק (כבר אמרתי) מקורי (גם אמרתי)

מומלץ לחלוטין.

ואזהרה אחת – אל תקראו את הכריכה האחורית. חבל שיתקלקל לכם.

נתב"ג – יואב כ"ץ. הוצאת עם עובד (314 עמודים)

(פורסם ב– 12 ביולי, 2011 בפורום הספרים של YNET)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *