חוש השלג של העלמה סמילה – פטר הוג

HushHasheleg

אל תנסו להשיג את הספר הזה; בהוצאה אזל מזמן ואפילו לשבוע הספר לא הוציאו. גם בחנויות הספרים, אפילו המשומשים לא נמצא (עברתי אותן, את החנויות ברחוב אלנבי, אחת אחת). אין. פשוט אין. אולי בספריה.

אולי משום שזהו מסוג הספרים ששומרים לקריאה חוזרת, מעמיקה קצת יותר. אולי משום שהוא יפה כל כך, וכל כך חבל לוותר עליו..

 סמילה יספרסן, אשה צעירה, חציה גרינלנדית (מצד האם) חציה דנית (מצד האב) מתגוררת בדיור מסובסד ממשלתי בקופנהגן, כזה המיועד לנידחי החברה. ובעצמה היא סוג של נידחת. כמי שגדלה בגרינלנד, והובאה, בעל כרחה משהו, לדנמרק בנעוריה; נאלצה להתמודד עם הדעות הקדומות וההתנשאות על הגרינלנדים.. סמילה זו היא גיבורת הספר והמספרת שלו.

בן השכנה, אסיאס, ילד גרינלנדי אף הוא, מסוגר, אולי בעל לקות מסוימת, נופל מן הגג. "תאונה" היא הגירסה הרשמית, אבל סמילה לא מקבלת אותה ומתחילה לבדוק ולחקור, כי לא ייתכן שנפל, כך סתם מן הגג.

 הדרך המקובלת לבדיקה שכזו, היא להגיש תלונה, ואז המשטרה מחויבת לחקור. אלא שסמילה, מבלי משים פתחה כאן תיבת פנדורה, ומתוכה עולים עוד ועוד שדים וצרות, תעלומות, סיפורי מסעות לשדות הקרח האינסופיים, משלחות, כסף, כבוד, מוות מסתורי ועוד ועוד.

 תלונתה של סמילה גם מפנה כלפיה כמה זרקורים מן הסוג שהיתה מוותרת עליהם, כאלה ההופכים אותה ל"מבוקשת לחקירה" מצד אחד ולמטרה למתנקשים מן הצד האחר.

 בין לבין מתוודע/ת הקורא/ת לחלק מסוגי השלג (שכן, ידוע הוא כי לאינואיטים, המכונים בפינו: אסקימואים, יש כ- 80 שמות לשלג) וכן לסוגי הרוחות, הערפל, תופעות הטבע המיוחדות לים הצפוני ולאזור הקרחונים; סמילה היא מומחית גדולה לכל אלה, הן מנסיון חייה, והן מהשכלתה.

כזו שבשבילה – "לקרוא את השלג זה כמו להקשיב למוסיקה. לתאר את מה שקוראים פירושו להסביר את המוסיקה בכתב." (עמ' 38)

 כמו בספרו האחר – הילדה השקטה – גם כאן יש מי שניחן בשמיעה מיוחדת במינה, גם כאן יש מקום נרחב למוסיקה, ובעיקר –  אהבה ואהדה גדולה לילדים, למיסתורין המלווה אותם: "לפי התפיסה המקובלת, ילדים הם גלויים, האמת על טבעם הפנימי כאילו נוטפת מהם. זה לא נכון. אין אנשים סודיים יותר מילדים ולאיש אין צורך גדול יותר להיות כזה. זאת תגובה לעולם שכל הזמן מתקיף אותם עם פותחן קופסאות כדי לראות מה יש להם בפנים, לבדוק אם כדאי להחליף את התוכן בשימורים שקל יותר לשווקם." (עמ' 45)

וגם ".. העולם מלא בסיפורי מעשיות על תוכיים אבודים וחתולים פרסיים ובולדוגים צרפתיים שבאורח נס מצאו את דרכם חזרה הביתה לאמא ואבא בסמטת פרִידֶנהוֹלְם. אבל זה כלום לעומת הקילומטרים שילדים גומאים בחיפושים אחרי חיים מסודרים." (עמ' 55)

 מותחן מרתק, רחב יריעה, המפגיש את הקורא/ת עם עולם הזר להם, בדרך כלל (אלא אם כן גדלתם בדנמרק, או לכל הפחות באחת ממדינות סקנדינביה). ועוד יש בו אמירות חכמות ואירוניה דקה מן הדק (אחרי הכל – אשה היא המספרת, גם הם הספר נכתב על ידי גבר).

מומלץ מאד (ונשמר לקריאה חוזרת)

חוש השלג של העלמה סמילה – פטר הוג. תרגום (משובח, עם הארות שוליים): דנה כספי. הוצאת "שוקן"  (401 עמודים)

(אולי מישהו שם יקרא את הסקירה הזו, ויוציא מהדורה נוספת של הספר המשובח הזה).

(פורסם ב– 4 באוקטובר, 2011 בפורום הספרים של YNET)

(Frøken Smillas Fornemmelse for sne – Peter Høeg)

 

וכמה משפטים שנצרתי לי מן הספר הזה:

 "לעולם לא יהיה לי קל לראות גברים בוכים. אולי משום שאני יודעת עד כמה הבכי הוא אסון לכבודם העצמי. אולי משום שכל-כך אין הם רגילים לבכות עד שהבכי מחזירם תמיד אל ילדותם." (עמ' 12)

 "זה מין יום שכזה, שבו מבקש אדם לדעת מה משמעות החיים, ומקבל תשובה האומרת, שאין להם כל משמעות." …

".. הילד במדרגות מביט בי ישירות במבט שחודר מיד לדבר המשותף לו ולי. זהו המבט שניתן לראות אצל תינוקות בני יומם. לאחר מכן נעלם המבט, ורק מדי פעם הוא שב ומופיע אצל אנשים זקנים מאד." (עמ' 14)

 "יש משהו מיוחד בשעה חמש בבוקר. זה הזמן שבו השינה כאילו נוגעת בקרקעית. עקומת מחזורי האר-אי-אם פונה ומתחילה להעלות את הישנים לעבר ההכרה שכך זה לא יכול להימשך. ברגעים האלה נעשים האנשים פגיעים כתינוקות. בזמן הזה צדות חיות הטרף הגדולות ובשעה זו באה המשטרה לגבות קנסות חניה מהמשתמטים מתשלום." (עמ' 50)

 ".. אנשים מאוהבים סוגדים לצילום. הם כורעים ברך לפני ממחטת בד. הם יוצאים למסע כדי להביט בקיר של בית. כל דבר שיכול להפיח חיים בגחלים, שהם מתחממים בהם ונכווים מהם בעת ובעונה אחת." (עמ' 95)

 "אדם חסר בית יחפש תמיד אחר קשרים, נקודות דמיון, ריחות וצבעים ומגעים קטנים שעשויים להזכיר לו מקום שבו הרגיש בבית, מקום שבו הרגיש פעם בנוח." (עמ' 268)

 "את החשיכה יש לכבד. הלילה הוא הזמן שבו חלל העולם רוחש רוע וסכנה. אפשר לקרוא לזה אמונה תפלה. אפשר לקרוא לזה פחד מהחושך. אבל להעמיד פנים שהלילה הוא בדיוק כמו היום, רק ללא אור, זו טפשות. בלילה צריך להתכרבל יחדיו בתוך הבית, אלא אם כן את במקרה לבד או יש לך התחייבויות אחרות." (עמ' 326)

 ".. כל התאהבות היא תהליך הפשטה. כמו מתמטיקה. לראותו בבירור פירושו להתפכח, לנפץ את האשליה על הגיבור ולחזור למציאות." (עמ' 364)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *