הביקור – הילה בלום

הביקור

ספר הנישא כולו על זרם התודעה של נילי, גיבורת הספר.

נילי ונתי, זוג שלהם ילדה אחת משותפת – אסיה, ועוד ילדה, בתו של נתי מנישואיו הראשונים, דידה (שזה קיצור של ידידה). נילי ונתי נותרו לכמה ימים לבדם, בלי דידה שנסעה להולנד, לאמה, בלי אסיה שנסעה לאילת עם אחותה הקטנה של נילי – אומה (ראומה).

 ואז מגיע הטלפון. איש אחד, שפעם פגשו בנסיבות מיוחדות בפריז, כשהיו רק בתחילת דרכם המשותפת, איש אחד שהם "חייבים" לו משהו (משהו שיתברר רק בהמשך) נמצא בירושלים ומבקש לפגוש אותם לארוחת ערב. שיחת הטלפון הזו מטילה אותם, ובעיקר את נילי, למערבולת רגשית; היא לא ממש רוצה לפגוש את האיש הזה, גם נתי לא ממש שש לפגישה. אבל אין ברירה, לא באמת. פעם הוא עזר להם, והם חייבים לו.

 מחשבותיה של נילי נושאות אותה לאותם ימים קסומים בפריז, וגם לימים שאחריהם, לחיי נישואיה, לאהבה שבערה פעם, ועכשיו קצת פחות: "האהבה היתה, כמו רוב הזמן, צורה בינונית של זיכרון, משהו שלומדים עליו מדפדוף באלבום ישן." (עמ' 299), לגעגועיה לבתה, לאימהוּת: "המשימה העיקרית של אימהוׁת היא לשטר את התנועה: לכוון ילדים לאורך מדרכות, לכוון חטיפים מתוך שקיות, לכוון בקבוקים לתוך פיות." (עמ' 190), ליחסיה עם אחותה הצעירה, עם אמה הדמנטית, עם המעסיק שלה, שפעם עסקה אצלו בתרגום תכתובת עסקית, ועכשיו היא מתרגמת עבורו ספרים, במעין מיזם חדש שלו, הוצאה לאור של ספרים של סופרת אחת, למרות ההצפה של סופרים חדשים וספרים רבים כל כך, שהלא: "… בעידן הנוכחי אין שוב צורך בנסיבות מיוחדות. הזמינות הבלתי נסבלת של הכתיבה הופכת אותה לכדורגל של האמנויות. מספיקות שתי אבנים גדולות כדי לסמן שער ביקום; מפיות ובדל עיפרון הם כל שתצטרך כדי להזניק לדרך את רב המכר הבא. ואם יש ברשותך מעבד תמלילים – פסקאות נחתכות ברגע, מתעופפות מעל מיליארדים של תאי זיכרון מלאכותי, נוחתות בלחיצת מקש בכל מקום שתבחר. הקלות יוצרת ריבוי. והריבוי, מה הוא יוצר?" (עמ' 126 – 127)

 ועוד עוברים בראשה קשרים שהיו לה בעבר עם גברים אחרים, לפני נתי, וקשריו של נתי עם מִיפּ, גרושתו ההולנדית, שאיזה זמן גידלה את דידה בעצמה, ואחר כך העבירה אותה לנתי וחזרה להולנד, שהרי "אם שניים מושכים,… כל אחד מצד אחר, העטיפה נקרעת והילד נופל מתוכה." (עמ' 167)

 אט-אט נפרשים בפני הקורא(ת) עוד ועוד סודות וזכרונות מחייה של נילי, מילדותה, מילדותן של הבנות, מתחילת הכרותה עם נתי, מדברים ששמעה, מאפיזודות קטנות בהיותה אם, כאלה המוכרות לכל הורה באשר הוא או היא. אין בה הרבה שמחה, בנילי, רק הרבה דאגה, וחובות, והתחייבויות. האהבה שפעם היתה כל כך גדולה עכשיו כבר פרוטה לכל הפרוטות של חיי היום-יום, ואולי יש עוד ניצוץ, ואולי כבר אין. אבל יש שגרה, ברוכה יותר או פחות, אבל שגרה.

 ואת השגרה הזו מנפצת שיחת הטלפון מן האיש שפעם פגשו בפריז, שפעם סייע להם במשהו, ועכשיו – מה? מה הוא רוצה מהם? מה פתאום עכשיו? ומה הדברים שנאמרו שם, אז?

ברקע הסיפור המשפחתי החדשות מלאות בהעדרו של ילד אחד שנעלם, ואביו ואמו מתראיינים במהדורות הבוקר והערב, והמשטרה מדווחת. ילד יפה אחד שנעלם פתאום. עניין המעלה את מפלס החרדה של נילי לבתה הנמצאת עם אחותה באילת, כי פעם קרה משהו לאסיה, ויש איזה זכרון מודחק הקשור לאוּמה, ולילדותן של שתיהן, נילי ואומה…

ספר נפלא ומומלץ, שקשה להניחו מן היד (ורק טרדות היום-יום מכריחות, לפעמים להתפנות אליהן).

 ספר המעלה, כמו כה הרבה אחרים, את אמירתו המפורסמת של טולסטוי בדבר כל המשפחות המאושרות.. ובעצם, אין אף משפחה מאושרת באמת, כך נראה.

 הספר הזה הופיע במקום טוב וגבוה ב"ועדת המדרוג" באחד ממוספי השבת האחרונים של עיתון "הארץ", ומשום כך אצתי רצתי לקראו, וטוב שכך.

הביקור – הילה בלום.  הוצאת זמורה ביתן. (414 עמודים)

(פורסם ב – 22 בדצמבר, 2011 בפורום הספרים של YNET)

ועוד תהייה משעשעת משהו שהופיעה בספר:

 ".. איך זה שיש כל כך הרבה ילדים יפים וכל כך הרבה מבוגרים מכוערים?"  (עמ' 189)

אלה יווניה קוראת ספרים