משחקי הרעב-עורבני חקיין – סוזן קולינס

עורבני חקיין

קודם כל ולפני הכל – אזהרת –ספוילר- !! מי שמבקש לקרוא את שני הספרים הראשונים בסדרה – משחקי הרעב ומשחקי הרעב-התלקחות (ושניהם בהחלט מומלצים) טוב יעשה אם לא יקרא סקירה זו.

קטניס אוורדין, נערה בת 17 מן המחוז ה- 12 בפטנאם; הנערה ששרדה את משחקי הרעב בגיל 15 ועוררה עליה את זעם הקפיטול. משום שעוררה עליה את זעם הקפיטול, שאין להמרות פקודותיו אף פעם, ובמלאת 75 שנים לכינון הממשל בקפיטול, בצעד חסר תקדים נקראה, שוב יש לומר, לקחת חלק במשחקי הרעב, כדי להזכיר לכל מי שחשב להרים ראש כנגד הקפיטול, כי הקפיטול לעולם לא יסלח ולא יאפשר זאת, וכי נקמתו מהירה וכואבת. משתתפי משחקי הרעב בשנת היובל כולם שורדים מאומנים ומיומנים מצליחים, בחלקם, להחלץ מתוך הבועה בה מתנהלים משחקי הרעב, והספר השני מסתיים בבשורת האיוב שמתבשרת קטניס, כי מחוז הבית שלה הוחרב על ידי הקפיטול. למען יראו וייראו כל החושבים להרים ראש כנגד הקפיטול.

 הספר השלישי בסדרה – עורבני חקיין – מספר את סיפורה של קטניס כסמל לכל המורדים באשר הם, בכל המחוזות, המתאמנים בחשאי ליום בו יוכרז המרד כנגד הקפיטול.

קטניס מוצאת עצמה במחוז ה- 13, המחוז שבעבר נחשב למחוז שהושמד כולו, למען יראו וייראו, משום שממנו באו המורדים של פעם, לפני 75 שנים.

 מתברר כי המחוז ה- 13 לא באמת הושמד, והוא מתנהל כעין ספרטה מודרנית, ומתהווה בו הנהגה חליפית העתידה בבוא היום, לכשייתפסו כל המחוזות והקפיטול גם כן, לתפוס את מקום ההנהגה הקיימת.

 על תלאותיה של קטניס, על הצורך המתמיד לשמש סמל, על הרצון לקחת חלק "אמיתי" במרד כנגד הקפיטול (אבל מה יותר "אמיתי" מלהיות סמל המאבק?). על הכאב, על האובדן, על המשחק הציני באמונותיהם של בני עשרה (לא לחינם מגייסים לצבא בני שמונה עשרה). על הפחד, על הסיוטים החוזרים, על היכולת לקום וללכת הלאה. על טיפשותם של בני אדם, על הרשעות, על החמדנות.

"לא נותר בי שום רגש נאמנות כלפי המפלצות הללו שנקראות בני אדם, ואני בזה לעצמי על שאני אחת מהן. … יש משהו שגוי מהיסוד ביצור שמוכן להקריב את חיי ילדיו כדרך לפתרון מחלוקות." (עמ' 339)

 על מקומם של לחם ושעשועים המסיחים את הדעת מן הבעיות הבוערות באמת. על יצירת המחסור, כדרך לשלוט בבני אדם אחרים (מישהו אמר "צדק חברתי"?). וגם רמז לריאליטי אחר, "הגון" יותר, נקי יותר (כוכב נולד,אולי):  "… ואז הוא שואל אותי אם ארצה להשתתף בתוכנית שירה חדשה שהוא משיק בעוד כמה שבועות." (עמ' 340)

 ועל היכולת לשרוד, למרות העבר הנורא; היכולת לקום מחדש ולהמשיך:

 "מה שאני צריכה הוא שן הארי באביב. .. ההבטחה שהחיים יכולים להימשך, ולא חשוב כמה נוראות האבדות שלנו. שהם יכולים להיות טובים שוב." (עמ' 348)

"..בבקרים גרועים נדמה שבלתי אפשרי ליהנות משום דבר כי אני מפחדת שזה עשוי להילקח ממני. ברגעים כאלה אני עורכת בראש שלי רשימה של כל מעשה של חסד שראיתי אדם עושה אי-פעם. זה כמו משחק. משהו שחוזר על עצמו. … אבל יש משחקים גרועים בהרבה." (עמ' 350)

 ואפשר למצוא בספרים הללו לא מעט אלגוריות לחיים, לקראם לא רק כספרי הרפתקאות לבני הנעורים, אלא כמשהו שמעבר לזה.

מומלץ בהחלט ביותר ולגמרי

משחקי הרעב-עורבני חקיין – סוזן קולינס. תרגום: יעל אכמון. הוצאת כנרת. (352 עמודים)

 (פורסם ב – 18 ינואר, 2012 בפורום הספרים של YNET)

(Mockingjay – Suzanne Collins)

אלה יווניה קוראת ספרים