החוף הרחוק ביותר – אורסולה ק' לה-גווין

החוף הרחוק ביותר

החלק השלישי בטרילוגיה; האפל מכולם, הקשה מכולם, הפחות ברור מכולם – ואף על פי כן – זה הנושא בחובו את הבשורה הטמונה בכל הספרים הללו גם יחד.

 החוף הרחוק ביותר נמצא בסופו של המסע, מסעם של גֵד הרב-מג, הקוסם הגדול מכולם בתקופה הזו, ושל אָרֵן, נסיך צעיר שאין בו כוחות קסם כלל, ואף על פי כן נחן ברוח עזה, בתום, בטוהר ובעוז רוח, שיאפשרו לו להילוות אל הקוסם הגדול בדרכו הקשה החדשה.

 רוח רעה מנשבת מעל ממלכת ארץ-ים, רוח הלוקחת עמה את כוחם של עושי הלהטים ומאחזי העיניים, אבל גם של המכשפים והקוסמים בעלי הכוחות. הרוע, או שמא החולשה, טרם הגיעו אל בית הספר / בית המדרש לקוסמים ומכשפים, שהוא מרכז העולם של ארץ-ים, אבל ההדים והשמועות מגיעים גם מגיעים, עם שליחים, ושמועות…

 אָרֵן, הנסיך הצעיר, מגיע אף הוא כשליח אל בית הספר, כדי להביא את בשורת הרוח הרעה ולטכס עצה.

במהלך קונסיליום של כל המכשפים הגדולים, מודיע הרב-מג – גֵד – כי הוא מתכוון לצאת לחפש את מקור הרעה, על מנת להשיב את הסדר על כנו, את האיזון הקוסמי שבין העולמות, אף אם ימות במהלך מסעו זה.

כשותף למסע בוחר גֵד את הנסיך הצעיר, שאף כי אינו מכשף, הרי ניחן בתכונות טרומיות שיאפשרו אולי את קיומו והצלחתו של המסע.

 ושוב, כמו בספרים הקודמים, מהדהדים ספרים ומיתוסים אחרים. כך ישנה חרב שאינה נשלפת אלא למטרות מסוימות (האין היא מזכירה את האקסקליבר?):

"חרב זו מעולם לא הונחה או נאצרה, אלא נחגרה. ואף על פי כן לא התבלתה ממאות השנים ולא נחלשה – משום שנוצקה בכוחו של קסם אדיר. בסיפור תולדותיה נאמר כי מעולם לא נשלפה, או לא ניתן היה לשולפה, אלא כדי לשרת את החיים. לשום מטרה הכרוכה בתאוות דם או נקם או אהבת בצע, לשום מלחמה להשגת רווחים – לא הניחה החרב לעצמה להישלף." (עמ' 45)

 במסעם יפגשו השניים עמים שונים, החיים באיים, ואף על רפסודות במים, יתקלו בסוחרי אדם, בנשמות אבודות, באנשים שוויתרו על כל שהיה להם תמורת הבטחה לחיי נצח (מכרו נשמתם לשטן?)

 ובסופו של המסע – הארץ האפלה מכולם, שגם השמש והירח והכוכבים אינם מאירים אותה, שהיא כולה צל או חושך צלמות והיא נקראת צַלְמָוֶת, בקצה נתיב הדרקונים, בה נמצא החוף הרחוק ביותר. שם עליהם להתמודד עם מקור הרע.

 כמו המאבק בין הארי פוטר לוולדמורט, כמו מאבקם של פרודו באגינס וגאנדלף בסאורון, אולי כמו המאבק בין אלוהים לשטן, כך נאבקים גֵד ואָרֵן עם הרוע.

 "..'האם אתה מבין, אָרֵן, איך מעשה איננו – כפי שאנשים צעירים חושבים – כמו אבן שמרימים ומשליכים, והיא פוגעת או מחטיאה, ובזה סוף העניין? כאשר אותה אבן מורמת, נעשית הארץ קלה יותר, והיד שנושאת אותה – כבדה יותר. כאשר היא מושלכת, מעגלים של כוכבים מגיבים, ובמקום שהיא פוגעת או נופלת – היקום משתנה. האיזון בין כל הדברים תלוי בכל מעשה. הרוחות והימים, כוחות המים, הארץ והאור – כל מה שהללו עושים, וכל מה שעושים בעלי החיים והצמחים – נעשה היטב ונעשה כיאות. כל אלה פועלים במסגרת שיווי המשקל. מסערת ההוריקן ומקולו של הלוויתן ועד נשירתו של עלה יבש ומעוף היבחוש – כל מה שנעשה, נעשה במסגרת האיזון שבין כל הדברים. ואולם אנו – כל עוד מצוי בידינו הכוח לשלוט בעולם וזה בזה – אנו חייבים ללמוד לעשות מה שהעלה, הלוויתן והרוח עושים בדרכם הטבעית. אנו חייבים ללמוד לשמור על האיזון. אם יש בנו תבונה, אסור לנו לפעול מתוך בורות. אם בידינו הבחירה, אל לנו לבחור ללא אחריות.

… ' עשה רק מה שאתה מוכרח לעשות ואת מה שאינך יכול לעשות בשום דרך אחרת." (עמ' 88 – 89).

 רבות נכתב על האיזון בין טוב לרע, על כוחו של האדם לשמור או להפר את האיזון הזה. דומה כי הספר הזה מצליח לזקק ולתמצת את חשיבותם של אלה.

החוף הרחוק ביותר – אורסולה ק' לה-גווין. תרגום (משובח): תמי כץ-מושיוב. הוצאת זמורה ביתן (238 עמודים)

(פורסם ב– 9 ביולי 2012 בפורום הספרים של YNET)

(The Farthest Shore – Ursula K. Le Guin)

 

והערה לסיום: ניתן לקרוא כל ספר בנפרד, כל אחד עומד בפני עצמו.

ועוד הערה: למרות שהספרים מיועדים לבני הנעורים (בהגדרה) ואף זכו להמלצת משרד החינוך, מומלץ בהחלט לקראם גם בגיל מבוגר יותר, עם ההבנה הנרכשת עם הגיל, עם הפרספקטיבה ובכלל.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *