קודם כל הקנקן: כריכה קשה (איפה יש עוד ספרים בכריכה קשה היום?) וציורים (איפה יש עוד ציורים בספרים שאינם לילדים, ועוד בצבע?), 100 עמודים בדיוק, כולל עמודי הציורים, שזה יותר נובלה מרומן.

והתוכן, הו התוכן – שפתיים יישק.

 המספר – נער החי בכפר גרמני אחד, מספר, כביכול דרך סיפור חייו בתקופה מסוימת את סיפורו של מר זומר:

".. יותר ויותר קשה שלא לסטות מנושא מסוים ולנסח את מחשבותי בקיצור ולעניין, וכשאני מספר סיפור כמו הסיפור הזה עלי להיזהר כהוגן שלא יאבד לי החוט, שאם לא כן אגלוש מדבר לדבר עד שבסוף שוב לא אדע במה התחלתי בעצם." (עמ' 10 – 11)

 מר זומר הוא איש מוזר, שכל ימיו נראה מהלך בין הכפרים לחופו של האגם, ואף לעיר הגדולה, הולך, חוזר, פוסע בצעדים גדולים, נעזר במקל ארוך במיוחד. הולך.

 ".. הלא אני רוצה לספר משהו אחר לגמרי, את סיפור של מר זומֶר אני רוצה לספר – במידה שאפשר לספרו בכלל, כי בעצם לא היה כל סיפור של ממש, היה רק האיש המשונה הזה, שדרך חייו – ואולי ראוי שאומר: דרך-טיוליו? – הצטלבה כמה פעמים בדרכי. ..

..ובכן, באזור הזה.. גר איש אחד ושמו 'מר זומר'. אף אחד לא ידע מה שמו הפרטי של מר זומר… הכירו אותו אך ורק בשם 'מר זומר'. איש גם לא ידע אם הוא עובד באיזו עבודה, אם יש לו מקצוע בכלל, אם היה לו מקצוע אי-פעם.

…

אף-על-פי שלא היה ידוע אפוא כמעט שום דבר על הזומרים, בעיקר לא על מר זומר, אף-על-פי-כן אפשר לקבוע בוודאות שמר זומר היה באותם ימים האיש הידוע ביותר בכל המחוז." (עמ' 13 – 14 – 15)

 איש מוזר, מר זומר, אי אפשר לעצור אותו, אי אפשר להבין אותו, אי אפשר להבין מדוע הוא הולך כך ממקום למקום, ללא מנוחה, מדוע אינו מוצא מנוח לנפשו, לגופו.

 ואף על פי שהוא חלק מן הנוף כמעט, ואין אתה מדבר אל הנוף כלל, נזכר המספר בשלושה מפגשים שהיו לו עם מר זומר, ובין שלושת המפגשים הללו מתנהל הסיפור כולו.

 ואם כבר נוף, אפשר ממש לראות את התמונות המצטיירות מן הכתוב, כמו כאן – בסערה הגדולה הנוראה והאיומה, או בפתחה, בעצם, שבסיומה מגיע המפגש הראשון עם מר זומר:

"…כי פתאום היו העננים קרובים כל כך שהם הסתירו את כל האופק כבמסך והטילו צללים קודרים על האדמה. אחר כך נשבו מראשי הגבעות כמה משבי-רוח עזים ותלמו לתמים רחבים בשדות החיטה, השדות נִדמו כאילו מסרק עובר בהם, והשיחים והחורָשים נחרדו." (עמ' 26)

 ואף מעט הומור דק מן הדק יש בו, בספר הזה, דרך מחשבתו הנפלתלת מעט של המספר, עולים עניינים שונים ומשונים, בכתיבה משעשעת מעט:

"אלא שלא מצאתי עניין מיוחד ברכיבה על אופניים. צורת ההתקדמות המתנדנדת הזאת שכל משענה הם שני גלגלים דקים, נראתה בעיני מאד לא-יציבה, ואפילו חשודה, שכן איש לא יכול להסביר לי איך זה אופניים, שכשהם עומדים הם נופלים מיד אם אין תומכים אותם ברגלית, משעינים אותם או מחזיקים אותם, אמורים לא ליפול כשאדם שמשקלו שלושים ושניים קילוגרם רוכב עליהם ונוסע בלי תמיכה או משענת." (עמ' 52)

 הזמנים עוברים, המודרנה מתקרבת, וכבר יש בכל בית כמעט טלוויזיה, ומכוניות לרוב האנשים, או לפחות אוטובוסים העוברים כמה פעמים ביום, ומר זומר ממשיך ללכת. אם כי הוא נראה פחות ופחות, ולעתים לא נראה כלל במשך ימים. ולא תמיד רואים תיכף שמשהו חסר מן הנוף:

"..האנשים היו להם עכשיו דאגות אחרות. דעתם היתה נתונה למכוניותיהם, למכונות-הכביסה שלהם, לממטרות הדשאים, ולא לשאלה היכן תמהוני זקן מניח את ראשו לישון. הם דיברו על מה ששמעו אתמול ברדיו או ראו בטלוויזיה, או על השירות העצמי בחנותה החשה של גברת הירט – מה היה להם לדבר על מר זומר! מר זומר, אף שנראה לעין מזמן לזמן, בתודעתם של האנשים לא היה קיים עוד." (עמ' 83)

ספר קטן ויפה ביותר. מומלץ עד מאד.

פעם, במלאת לי יובל שנים , לפני ארבע שנים בדיוק, התבקשו חברי הפורום הנכבד להמליץ לי על ספרים שכדאי שאקרא, כל אחד על ספר אחד, לא על רשימה, כדי שאספיק עוד בימי חיי הנותרים לקרוא את כולם. לאור השקיעה המליץ על הספר הזה, ואני מודה לו על הקסם.

 סיפורו של מר זומר – פטריק זיסקינד. תרגום (ככה בדיוק צריך לתרגם): אילנה המרמן. הוצאת: עם עובד-פרוזה אחרת.  (100 עמודים)

 (פורסם ב – 29 ביוני, 2013 בפורום הספרים של YNET)

(Die Geschichte von Hernn Sommer – Patrick Zuskind)