שלוש שניות – אנדרס רוסלנד וביורג הלסטרום

שלוש שניותכמה זמן צריך "לתת" לספר, בעצם – כמה עמודים צריך לקרוא בו, עד שמחליטים לנטוש ולהמשיך הלאה. הרי ספר שיש בו כמעט חמש מאות עמודים, יכול "להרשות לעצמו" להתמהמה, גם אם הקורא/ת חסר/ת סבלנות ומחכה כבר שיעצור הספר הזה את הנשימה. אחרי הכל זה ספר מתח.

ולא סתם ספר מתח – כזה שנכתב בשבדיה, ושבדיה הלא הוציאה מתוכה לא מעט ספרי מתח משובחים בעת האחרונה. ולא סתם ספר מתח, אלא כזה שזכה בפרס האקדמיה בשבדיה למותחן הטוב ביותר של השנה  (כך מצוין על הכריכה הקדמית). ולא סתם ספר מתח, אלא כזה שכתבו שניים שספרם הקודם שקראתי – תא 21 – הדיר ומדיר שינה מעיני; הדיר משום שאי אפשר היה להניחו מן היד, ומדיר משום נושאו.

ספר מתח. ובכל זאת, עד אמצעו בערך שקלתי חזור ושקול האם לא כדאי לי לעזוב ולעבור לספר אחר, מה גם שבפגישה מקרית עם מכר, חבר של חברה, סיפר שאף הוא בדיוק קורא בספר ובדיוק שוקל לעזבו משום ש"הספר לא מתרומם". ושקלתי – מצד אחד ומצד שני, והוספתי וחיפשתי ביקורות על הספר הזה (עניין שאיני נוהגת לעשות בדרך כלל, מפאת חשש לספויילרים) והגעתי לביקורת של גלי , וגלי – תבורך מנשים – הכריעה את הכף. החלטתי שלא לנטוש. ומאותו רגע, שכן לביקורתה הגעתי ברגע מכריע ממש, הפך הספר למה שספר מתח אמור להיות – עוצר נשימה לגמרי.

אבל עד אז, ביליתי זמן ארוך והפכתי דפים בחוסר חשק מופגן, כדי ללמוד איך להבריח סמים וחומרי נפץ לכלא, על שיטות חקירה משטרתיות, יחסי כוחות בתוך המשטרה והגופים מסביבה, דרכי הפעולה של ארגוני הפשע.. וכל הפרטים הטכניים המיגעים הללו, מסתבר, חשובים עד מאד לעלילה המרתקת הנפרסת בחלקו השני של הספר.

פייט הופמן הוא עבריין העובד בשרות המשטרה כמודיע משטרתי. חיים שכאלה יש בהם סכנה גדולה לחייו של המודיע ולחיי משפחתו, שכן האנשים היודעים מיהו מועטים ויכולת ההגנה שלהם עליו מוגבלת (אם כי הם יכולים לחלץ אותו מעניינים משפטיים מעיקים אלה או אחרים), ואם חלילה הארגון, ארגון הפשע שהוא נמצא בשורותיו, "עולה" על מה הוא באמת, הרי שהוא חשוב כמת.

במקביל יש לו להופמן עיסוק מהוגן (יחסית), כבעלים של חברת אבטחה (שכמו רבות אחרות יכולה לשמש כסות לפעילות לא באמת חוקית, או לקשר עם ארגונים לא חוקיים ממדינות אחרות), ויש לו אשה ושני ילדים, ואלה האחרונים הם הדבר החשוב ביותר בחייו. ולהם הוא נאלץ לשקר כל הזמן.

ואז מגיעה משימה חשובה, מכרעת, שלאחריה יוכל אולי לעזוב את חייו אלה, ולעבור, בזהות אחרת, לחיות חיים אחרים, נוחים יותר, שלא על שפת התהום כל הזמן. המשימה הזו כוללת השתלטות על אספקת הסמים לאחד מבתי הכלא השמורים יותר, ומחייבת כניסה שלו לכלא, כעבריין מן השורה. אם יצליח, יצליח למוטט את הארגון, אם ייכשל – ימות.

מכאן מתגלגל הסיפור, לאחר, כאמור, הכנות קפדניות של הקורא/ת לכל מיני תהליכים ושיגרות בעבודת המשטרה ודרכי הפעולה של עבריינים. ועוד כמה פרטים, שבהמשך יתבררו כחשובים ביותר להבנת הסיפור, ולהשתלשלות העניינים.

ומעל הכל מרחף העניין הזה של חקירות וכיסוי על עבריינים, כדי לפענח פשעים גדולים יותר:

"המערכת המחורבנת הזאת.. עבריינים עובדים בשביל המשטרה ואנחנו מכסים על הפשעים שלהם, מתעלמים מהם. אנחנו הופכים עבירה אחת לחוקית כדי לחקור עבירה אחרת. שוטרים משקרים ומונעים משוטרים אחרים לגלות את האמת. לעזאזל.. אנחנו חיים בחברה דמוקרטית." (עמ' 449)

אז, כן, לקרוא! למרות שההתחלה נראית מייגעת, וההמשך מלא בפרטים ובפרטי פרטים. לקרוא, כי רק דרך אותם פרטים ופרטי פרטים אפשר להבין את דרכי העלילה, מבלי לצעוק באמצע ש"לא הגיוני" להבריח חומרי נפץ לתוך בית כלא, למשל. אם תקראו בעיון תבינו שאפשר. הכל.

ההחלטות השרירותיות של ארגוני הבטחון השונים על מה חשוב ממה ולכן אלו עבירות ואלה עבריינים יזכו להעלמת עין או אף למחילה שלמה, מעוררות אנטגוניזם אבל גם מחשבה. מחשבה על מה שקורה או יכול לקרות סביבנו, וכמה אמון מותר לנו לתת בהודעות דוברי הגופים הללו ובגופים עצמם הממונים על בטחוננו, והציניות המקיאוולית המלווה את מקבלי ההחלטות נראית קרובה מתמיד.

מומלץ בהחלט.

שלוש שניות – אנדרס רוסלנד וביורג הלסטרום. תרגום (מאנגלית, וחבל): מעין זיגדון. הוצאת סלע ספרים. 488 עמודים.

(ועוד קצת, ממש מעט, הגהה היתה עושה חסד גדול עם הספר. אבל זה באמת בשוליים)

Tre Sekunder – Anders Roslund ,  Börge Hellström

אלה יווניה קוראת ספרים