"אנחנו קוראים כדי לדעת שאנחנו לא לבד. אנחנו קוראים כי אנחנו לבד. אנחנו קוראים, ואז אנחנו לא לבד. אנחנו לא לבד." (עמ' 241)

בידוע הוא שספרים שעיסוקם ספרים, או אוהבי ספר, או משהו כזה, חביבים עלי ביותר; ספריו של ג'ספר פורד, למשל – פרשת ג'יין אייר  או לשקוע בספר טוב, הסיפור השלושה עשר, צילה של הרוח, הקוראת המלכותית, הם רק חלק מן הספרים שכה אהבתי, ולו רק משום שעסקו בספרים (אבל בהחלט לא "רק""). והנה מגיע מר פיקרי (בפא רפויה) שיש לו חנות ספרים, עצמאית!, באי אליס, והוא יודע ספר ואוהב ספר, ויש לו טעם לגמרי מובחן בספרים, כזה שאי אפשר לטעות בו כלל, ויש לו דעה נחרצת על ספרים וספרות בכלל.

"'אוהב,' הוא חוזר על המילה בסלידה. 'אולי אני אספר לך מה אני לא אוהב? אני לא אוהב פוסט-מודרניזם, זירות התרחשות פוסט-אפוקליפטיות, מסַפְּרים פוסט-מורטם, או ריאליזם מאגי. לעתים נדירות אני מתרשם מכל מיני אמצעים ספרותיים צורניים, מתוחכמים לכאורה, מספרים שמודפסים בגופנים מרובים, מתמונות שנמצאות במקומות לא נחוצים – בקיצור, מגימיקים מכל הסוגים. אני סולד מסיפורת על השואה או על כל טרגדיה עולמית אחרת – ספרי עיון בלבד, בבקשה. אני לא אוהב שעטנז ז'אנרים אל-לה רומן הבלשים הספרותי או פנטזיה ספרותית. ספרות צריכה להיות ספרות, וז'אנר צריך להיות ז'אנר, וההכלאות ביניהם לא מולידות בדרך כלל שום דבר משביע רצון. אני לא אוהב ספרים על ילדים, בעיקר לא על יתומים, ואני מעדיף לא להעמיס על המדפים שלי ספרות לנוער. אני לא אוהב שום ספר שיש בו יותר מארבע מאות עמודים או פחות ממאה וחמישים עמודים. אני נגעל מרומנים שחיברו סופרי צללים למען כוכבי תוכניות ריאליטי, מספרי ילדים של ידוענים, מִמֶמוּארים של ספורטאים, ממהדורות לרגל יציאת הסרט-המבוסס-על, מהצעצועים שנלווים אליהן וגם – ואני מתאר לעצמי שמותר לציין – מערפדים. אני ממעט להחזיק ספרי ביכורים, ספרות נשים קלילה, שירה או תרגומים משפות זרות. הייתי מעדיף לא להחזיק סדרות אבל פנקס החשבונות מחייב אותי. .." (עמ' 20 – 21)

איי-ג'יי פיקרי מתגורר באי אליס, מנהל את חנות הספרים האחת והיחידה באי, אלמן מאשתו האהובה לגמרי, מתרועע לעתים עם השוטר המקומי – למביאסי, נמצא בקשר חברי עם גיסתו, אחות אשתו המנוחה, ועם גיסו, סופר של ספר אחד מצליח מאד, וספרים אחרים קצת פחות מצליחים. ויום אחד נגנב מביתו שמעל החנות עותק נדיר של איזה ספר של אדגר אלן פו, ומעט אחר כך הוא מוצא בחנות תינוקת שהושארה שם לטיפולו, וחייו משתנים ללא הכר.

מאיה יודעת שאמא שלה השאירה אותה בחנות הספרים. אבל אולי זה מה שקורה לכל הילדים כשהם מגיעים לגיל מסוים. יש ילדים שמשאירים אותם בחנויות נעליים. יש ילדים שמשאירים אותם בחנויות צעצועים. יש ילדים שמשאירים אותם בדוכני סנדוויצ'ים. והחנות שבה השאירו אותך קובעת לך את כל החיים. היא לא רוצה לחיות בדוכן סנדוויצ'ים." (עמ' 88)

משום שצריך למצוא לתינוקת – מאיה – משפחה, ומשום שאיכשהו מצאה חן בעיני מר פיקרי, מה גם שהוא מוצא סיוע ותמיכה מן הסביבה הקרובה, הוחלט כי הילדה תאומץ על ידו, והיא גדלה מוקפת ספרים, כל הזמן.

בין לבין מכין לה איי-ג'יי רשימות קריאה וכותב לה כמה מלים על כל ספר; בין לבין מאיה גדלה; בין לבין איי-ג'יי מתאהב; בין לבין החיים קורים לכולם.

ספר קטן, מעלה חיוך, מלא חמלה ונחמה, (מן הסוג של מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים) כזה שכיף לקראו, ותענוג לסיימו, עם השמחה ועם העצב. חיים, אתם יודעים.

ועוד כמה אמירות שאספתי לי מתוך הספר החביב הזה, שכדאי לכם בהחלט לקרוא גם כן.

"'אני שונא השקות ספרים,' אומר איי-ג'יי.

'אבל אתה הבעלים של חנות הספרים,' אומר למביאסי.

'זו בעיה', מודה איי-ג'יי." (עמ' 78)

"אנשים משקרים שקרים משעממים על פוליטיקה, על אלוהים ועל האהבה. כל מה שאתה צריך לדעת על אדם כלשהו יתגלה לך אם רק תשאל אותו שאלה אחת ויחידה: איזה ספר אתה הכי אוהב?" (עמ' 91) (שזאת שאלה ששאלתי כל מיני אנשים שפגשתי בחיי. ולי, אגב, אין ספר שאני "הכי" אוהבת; יש לא מעט)

"'למה אני חייב? מה כל כך טוב ברוח הזמן?' איי-ג'יי חשב לעצמו לא פעם שטיפין-טיפין, כל הדברים הטובים בעולם נחתכים ומושלכים, כשומן מבשר. ראשונות נעלמו חנויות התקליטים, ואחריהן ספריות הווידיאו, ואז העיתונים והמגזינים, ועכשיו, אפילו רשתות הספרים הגדולות נעלמות בכל פינה. מנקודת ההשקפה שלו, יש רק דבר אחד גרוע יותר מעולם שיש בו רשתות ספרים גדולות, והוא עולם שאין בו כלל רשתות ספרים גדולות." (עמ' 210) (דבריו של איי-ג'יי פיקרי על הקוראים האלקטרוניים. לא לדאוג, אחר כך הוא מתחיל בכל זאת לאהוב את האפשרות לקרוא בקורא).

"… אבל אין בעולם כמו אנשי ענף הספרים. זה עסק לג'נטלמנים ולג'נטלמניות.

.. חנויות ספרים מושכות אנשים מהסוג הנכון.  .. ואני אוהב לדבר על ספרים עם אנשים שאוהבים לדבר על ספרים. .." (עמ' 246)

מומלץ לימים שצריך בהם נחמה, וגם לשאר הימים.

סיפורי חייו של מר פִיקְרִי – גבריאל זווין. תרגום יעל סלע-שפירו. הוצאת כתר. (249 עמודים)

The Collected Works of A.J. Fikry – Gabrielle Zevin

לרכישה