".. עד כמה שאני יודע, אתה הסופר היחיד שלא נותן שום תקווה למין האנושי. .." (עמ' 286)

בשביס-זינגר. מכירים. כולם מכירים. אם לא קראנו לפחות ספר אחד שלו, אזי ראינו איזה סרט שנעשה על-פי ספר אחר. וכמובן ששמענו שמעו ביותר מהזדמנות אחת. אולי אפילו למדנו משהו משלו בבית הספר.

ולכן – משמח עד מאד שיוצא ספר חדש משלו, להוסיף שמחה לאוהביו.

והספר – ספר סיפורים. סיפורים שסופרו מסביב לאח, סיפורים שסופרו בין נשים, סיפורים שסופרו בין גברים, סיפורים שסופרו עת נחו רגע הנשים מעמלן, או בערוב ימיהן, והיה להן יותר זמן לספר בקורות איש או אשה זה או אחרת; או גברים היושבים בבית המדרש בשעת לילה מאוחרת, ביניהם כאלה שהם אורחים נטו ללון. ואפילו סיפורים בין גברים היושבים בתא אחד בבית האסורים.

סיפורים ששמע עת היה נער צעיר, סיפורים שסופרו סביבו ולו, סיפורים ששמע עת בגר והיה לסופר מפורסם.

סיפורים על רב זה, ואלמנה זו, גבר זה שהתאלמן ונישא שנית; פריץ אכזר, ופריץ נדיב. חכמים נסתרים וגלויים. חסידים,  מתנגדים, ליטאים. שדים, רוחות, קבליסטים, מחשבי קיצים. כולם כולם ועוד נקבצו אל בין דפי הספר הזה הצנום, הצנוע, ובו ימצא הקורא, ותמצא הקוראת עולמות רחוקים-קרובים או קרובים-רחוקים..

ועל כולם ומעל כולם, העולם ההוא שנעלם ואיננו עוד; עולמה של מזרח אירופה, הכפרים הקטנים החוסים בצל אחוזות הגויים, הקור, השלג, הקרח, הכפור. האנשים המכירים כולם את כולם וכולן את כולן, ואלה הנודדים בין עיירות לערים. אלה שעשו להם רב זה, ואלה שמאסו ברב אחר. ההקדש – מקום הלינה של היהודים העניים, בית המדרש – בו נאספו הגברים, אם ללימוד, אם לחברה, אם להתחמם בימים הקרים. נוודים המוצאים פינה חמה בבתים או בבתי המדרש.

ובכל מקום שמתכנסים בו יהודים, או יהודיות, עולים סיפורים וצצים, רכילויות של העולם הזה, הקרוב, ומעשיות מן העולם האחר.

ואת כולם אסף וטווה לסיפורים הללו, המובאים כאן, בשביס-זינגר.

ורק עניין אחד מקלקל מעט את ההנאה, וזהו התרגום. היידיש היא שפה שיותר משהיא מדוברת, יש בה צלילים ונגינות (ואפילו המהומים). התרגום הזה, מיידיש לעברית, אבד בו כל הקסם היידישאי, הניגוני (כזה שאפשר לפגוש בספר היברו פאבלישינג קומפני, למשל, שנכתב בכלל בעברית). ונשארו הסיפורים, משעשעים, מופלאים, מבהילים, מצחיקים.. אבל השפה… מה חבל.

ועוד כמה משפטים מתוך הספר הזה:

"ברגע שהאין-סוף צמצם את עצמו כדי להשאיר מקום פנוי לעולמות, התעוררה רוח רעה. הקליפה היא רוע. אפילו המלאכים קצת מטורללים. עולם העשייה הוא בית משוגעים." (מעשיות מאחורי התנור, עמ' 145)

"יש מאורות שצריכים להישאר בסתר, כי אחרת תחדל הבחירה להתקיים. יש זיווגים שלא צריכים להיווצר לעולם. יש אמתות שככל שהן מתבהרות, כך רואים אותן פחות. אמת האמתות היא: העולם כולו שִמחה. בשמים שורר חג בכל ימות השנה. מרה שחורה היא השקר החמור מכל השקרים…" (אנדרוגינוס, עמ' 177)

תשמעו סיפור! – יצחק בשביס זינגר. תרגום: בלהה רובינשטיין. הוצאת: עם עובד. (297 עמודים)

דערציילונגען – יצחק באַשעוויס- זינגער.

לרכישה