"העובדה שאנחנו נקראים אנשים אינה הופכת אותנו לאנשים. אין יצור עלי אדמות שרשאי לקרוא לעצמו בן אנוש אם אינו מכיר ספר טוב אחד לפחות."

מה הופך ספר לרב-מכר? כזה שמתנוסס בראש רשימת רבי המכר במשך שבועות על שבועות על שבועות, ואינו עוזב אותה? לעתים יורד למקום השני או השלישי או הרביעי, לעתים מטפס חזרה לראש הרשימה, אך מעולם אינו עוזב אותה, החל מן היום בו הגיע אליה. ומה מושך אנשים לקרוא דווקא את הספר הזה המככב בטבלה כל כך הרבה זמן? ואיך זה שעוד נשארו אנשים שלא קראו אותו, חוץ מכמה טהרנים שלעולם, אבל לעולם לא יקראו ספרים שכוולם אוהבים?

טוב, אז סוף סוף הגעתי גם אני אל הספר הקטן והנחמד הזה, הראשון שהוציאה לאור הוצאת זיקית הכה מבורכת, שבוחרת להביא לנו ספרים שאלמלא הם כנראה שלעולם לא היינו מכירים, ספרים בשפות שאיננו מבינים בדרך כלל (לא כולל הספר הזה הנוכחי), או ספרים שעוברים מתחת לרדאר של ההוצאות הגדולות, (או שסתם הצליחו להגיע ראשונים אל זכויות התרגום?).  וכך גם הספר הזה; ספר על ספרים. והלא ידועה חיבתי הרבה לספרים על ספרים.

ספרים על ספרים נחלקים לשניים – אלה שיש בהם התיחסות מיידית לאיזשהו ספר ספציפי, כמו, למשל,  הסיפור השלושה עשר או פרשת ג'יין אייר או ספרים שיש בהם התייחסות  לרשימת סופרים וספרים, כמו, למשל, אסכולה ישנה או לשקוע בספר טוב; וישנם אלה שהספרים מוזכרים בהם בין כפרטים, כמו, למשל, סיפורי חייו של מר פיקרי, או שהם מהווים רקע לסיפור "האמיתי", ומוזכרים בו תדיר, משום שהם חלק מחייו של הגיבור. כזהו הספר פַּרְנָסוּס על גלגלים.

הלן מק'גיל, רווקה לא ממש צעירה, חיה בחווה עם אחיה המבוגר ממנה בעשור, חווה שירשו מאיזה דוד, באמריקה הכפרית. אנדרו מק'גיל, האח, גילה יום אחד את יכולתו בכתיבת ספרים, בעיקר ספרי מסעות, כשהיה יוצא לנדודים וחוזר ומספר עליהם, ואף מצא מו"ל שחשב שהספרים הללו ראויים לדפוס ולמכירה. הלן נשארה לנהל את החווה, לאפות, לבשל, לנקות, לטפל במשק החי.

"ההסטוריה מלאה בנחמות לאנשים שעברו את גיל ארבעים."

ואז, ביום אחד בשלהי אוקטובר, הגיעו לחווה קרון מוזר רתום לסוסה לבנה, כלב ואיש אחד – רוג'ר מיפלין שמו, שנהג בהם. מיפלין דנן גר בקרון הזה, נדד על פני אמריקה הכפרית הנידחת מעט, ומכר ספרים לאנשים שפגש בדרכו. דפנות הקרון, זאת יש לדעת, נפתחו והציגו ספרים על ספרים. לעתים התארח בביתם של הקונים, לארוחה או ללינת לילה, לעתים לן בקרון ואכל מן המזווה.

"זה טוב ויפה שנשיאי קולג' יבנו להם מדפים של ספרות נהדרת בגובה חמש רגל וחצי ושמוציאים לאור יפרסמו סדרות של קלאסיקות מצופות לינוליאום, אבל אנשים צריכים את החומרים הטובים, הביתיים, הכנים, משהו שיידחק אל בין צלעותיהם, יגרום להם לצחוק ולרעוד ולחוש סחרחורת מן המחשבה על כדור הפופקורן הקטנטן הזה המסתובב בחלל, מבלי שזינק מעולם משום מכונה! משהו שידרבן אותם לשמור על האח בוערת ועל ערמת גזרי עצים מסודרת ועל הכלים רחוצים ומיובשים ומנחים במקומם. כל מי שמסוגל להביא את אנשי הכפר לקרוא משהו בעל ערך, עושה שירות של אמת לארצו. לכך שואף קרון התרבות הזה.."

מיפלין החליט כי הגיע זמנו לפרוש מעסקי הרוכלות בספרים, ולפנות לכתיבת הספר שלו בעצמו. לשם כך חשב להעמיד את קרון הספרים שלו (תמורת תשלום נאות, כמובן) לאנדרו מק'גיל, הסופר שהתפרסם בספרי המסעות שלו. הנה, מעתה יוכל לשלב שניים – גם טיול וגם ספרים, ומאחר שבטיולים הללו פוגשים אנשים מאנשים שונים, יאסוף גם חומר לספריו החדשים.

אלא שאנדרו בדיוק לא היה בבית. הלן דווקא כן היתה. ובדחף של רגע (מלוּוה, ככל הנראה, בשנים של תסכול עמוק ומודחק) החליטה הלן כי היא זו שתיקח את הקרון והסוסה והכלב (תמורת תשלום נאות, כמובן) והיא תהיה זו שתנדוד בדרכים, תמכור ספרים, ומי יודע, אולי גם לה יש איזה כשרון כתיבה חבוי שהנדודים יוציאוהו לאור, ואולי אותם נדודים בדרכים הכפריות, המפגשים עם אנשים, אולי גם הם יניבו קריירה ספרותית משלה.

"כשמוכרים לאדם ספר, לא מוכרים לו רק 340 גרם של דפים, דיו ודבק, מוכרים לו חיים חדשים. אהבה וידידות והומור וספינות שיוצאות לים עם לילה, בספר מצויים השמים והארץ במלואם, בספר של ממש, אני מתכוון. .."

וכך יצאה לה הלן מק'גיל להרפתקאותיה באמריקה הכפרית, שאנשיה משוועים (גם אם אינם יודעים זאת) לספרים, בעיירות, בערים, בכפרים, בחוות. וכך נולד לו הספר הקטן והמשעשע הזה שיש בו נדודים, ואהבת ספרים, ואהבה אולי, ופטרונות ושחרור האשה, ובריונות, ואהבה אולי. וספר שאולי ייכתב ביום מן הימים.

"אני חושבת שקריאת ספר טוב במיוחד הופכת אדם לצנוע. כשאתה חוזה בהבחנות המופלאות על טבע האדם, כאלו שספר טוב באמת פורש לפניך, אתה נאלץ להרגיש קטן, כמו כשמתבוננים בדובה הקטנה בלילה בהיר, או כשמביטים בזריחת השמש בחורף כשיוצאים לאסוף ביצים. וכל מה שגורם לך להרגיש קטן הוא טוב מאד עבורך."

אז, יש כנראה סיבה לכך שהספר הזה הפך לרב-מכר, ואין הוא יורד מן הרשימות כבר שבועות וחודשים; ואם אינכם נרתעים לגמרי מן הרשימות הללו, קחו לעצמכם פסק זמן לא ארוך (הספר, כמו שאר ספרי ההוצאה, לא מכביד במשקלו) וקראו אותו. הנאתכם מובטחת.

פַּרְנָסוּס על גלגלים – כריסטופר מורְלי. תרגום: יהונתן דיין. הוצאת זיקית. 192 עמודים

נקרא ע"ג הקינדל (ומשום כך, אין בו מספרי עמודים והפניות)

Parnassus on Wheels – Christopher Morley

ועוד כמה מובאות משעשעות מן הספר:

"לפעמים אני חושב שהמוציאים לאור מבינים בספרים פחות מכל אדם אחר. בעצם, אני מניח שזה טבעי. רוב מורי בית הספר לא יודעים הרבה על ילדים."

"לעניות דעתי, אדם אוהב ספרים לא ירעב לעולם!."

לרכישה