אליזבת איננה. מוד יודעת בוודאות שאליזבת איננה. היא לא עונה לטלפון, היא לא מתקשרת בעצמה. היא אפילו לא בבית. זאת אומרת, בימים האלה שמוד הולכת אליה לביתה, היא אף פעם לא מוצאת אותה שם. איננה. מוד רושמת לעצמה על פתק שאליזבת איננה, כדי לזכור שהיא באמת לא נמצאת. כדי לזכור לעצמה.

מוד כבר לא זוכרת כל כך טוב. למען האמת, יש לה פערים הולכים וגדלים בזכרון. לפעמים היא אפילו לא זוכרת שאליזבת איננה, ולכן היא מוכרחה לרשום לעצמה פתק שכתוב עליו "אליזבת איננה". אבל היא לא זוכרת ממתי הפתק שמצאה בכיס שלה. בכלל – בכיסים יש לה הרבה מאד פתקים. עם כל מיני תזכורות, כי מוד כבר לא זוכרת כל כך טוב.

היא מנסה להסביר לבתה, להלן, שהיא לא מוצאת את אליזבת, שאליזבת איננה, ונתקלת בעיקר בתגובות מזלזלות, כי הלא כבר הוסבר לה חזור והסבר, למוד, שאין צורך לומר זאת שוב ושוב. אבל מוד לא זוכרת שאי פעם אמרה משהו בנושא.

היא לא זוכרת הרבה דברים, מוד. היא לא זוכרת מתי אכלה, לכן היא תמיד רעבה, או כך נדמה לה, לכן היא תמיד הולכת למטבח להכין לעצמה משהו לאכול. לפעמים היא שוכחת את הגז פתוח, לפעמים את התנור פועל. משום כך יש סביבה כמעט תמיד אנשים נוספים. נשים שבאות לעזור, הבת שלה. אפילו הבן מגיע פעם בשנה מגרמניה לבקר עם אשתו ושני ילדיו. אבל הם לא באמת שם כדי לטפל.

אסור למוד לצאת לבדה מהבית, כי לא תמיד היא זוכרת איך לחזור. לפעמים היא עולה על אוטובוס, אבל לא זוכרת למה. אבל היא זוכרת, רוב הזמן, את אליזבת, החברה שלה. ואליזבת איננה.

גם סוקי איננה. סוקי היתה האחות הגדולה של מוד, עד שיום אחד נעלמה. את סוקי היא דווקא זוכרת הרבה יותר, כי ככה זה, הזכרון לטווח הארוך פועל טוב יותר מן הזכרון לטווח הקצר. סוקי נעלמה יום אחד, ואף אחד לא ידע מה קרה לה. היא יצאה מביתה ומעולם לא הגיעה להוריה. אחר כך סיפרו שהיתה באיזה מלון, אחר החזירו את המזוודה שלה להורים. גם דאגלס, דייר המשנה חיפש אותה. אבל הוא היה מוזר קצת. גם פרנק, בעלה של סוקי חיפש אותה, אבל אבא של סוקי ומוד האשים אותה בהעלמות, או לפחות באחריות לכך. והיה גם איזה רוצח סדרתי שפעל אז בסביבה, ואולי הוא היה אחראי להעלמה של סוקי.

לפעמים שתי ההעדרויות משתלבות במחשבתה של מוד, כך שכשהיא זוכרת בטקטיקות החיפוש אחרי סוקי, היא מנסה להפעיל אותן כדי לאתר את אליזבת. אבל אליזבת איננה. וגם סוקי איננה.

ומוד – היא רק אשה קשישה שלא זוכרת כל כך טוב כל הזמן, ולכן היא צריכה לרשום לעצמה פתקים, או שירשמו לה פתקים, כמו: אסור לצאת מהבית לבד, או – אסור להכין טוסטים, או – אסור לבשל. כי היא שוכחת. היא שוכחת מקומות שהיתה בהם, שיחות שניהלה.

אבל היא זוכרת שאליזבת איננה. כל הזמן אליזבת איננה. כמעט כל הזמן. ולפעמים אף הזכרון הזה בוגד בה קצת. אבל אז היא חוזרת ונזכרת שאליזבת איננה.

אל הספר הזה הגעתי כמעט במקרה; אשה אחת, מכרה של מכר, קראה בו לפני איזה קונצרט שכולנו הלכנו אליו, וספרה בשבחו. אז החלטתי שאם כך אקנהו לי, מתישהו. אלא שאז התברר שאמה הילי, שהיתה אמורה להגיע לארץ לא תגיע, ועוד התברר שהוצאת "סנדיק ספרים", הוצאה קטנה וחדשה, נקלעה לקשיים מסויימים. אז מיהרתי ורכשתי לי אותו, ומיהרתי וקראתי אותו.

בינתיים התברר כי יתכן וההוצאה בכל זאת יימצא לה פתרון כלשהו, ואין לי אלא להפציר בכם כי תקנונו ותקראוהו גם כן.

אליזבת איננה – אמה הילי. תרגום: שי סנדיק. הוצאת תמיר הוצאה לאור. 267 עמודים

Elizabeth is Missing – Emma Healey

לרכישה