מאד ויין – טארין פישר

mudvein-291x396מן הספרים האלה, שאחרי שאת סוגרת אותם, את לא ממש מבינה איך הגעת אליהם בכלל, ומה פתאום בזבזת עליהם את זמנך היקר… אלא שאני יודעת בדיוק איך הגעתי אליו ואיזה זמן בזבזתי: מחלקת המנויים של קולנוע לב הודיעה לי יום אחד כי אני יכולה לבחור אחד משני ספרים – מאד ויין או גלוי ונעלם במהדורה דיגיטלית במתנה, ושתי נשים נפלאות – שולה גולד  וקרולין זרעוני המליצו שאבחר ב- מאד ויין, וטיסת לילה טרנס אטלנטית, במוצאי יום הכיפורים תשע"ו, סיפקה את הזמן המדויק ל"בזבוז" על קריאה של ספר שממש מתאים להגדרה של "ספר טיסה".

ושלא אובן לא נכון – כדאי גם כדאי לקרוא את הספר הזה, לפחות בסוגה המדוברת – ספר מתח פסיכולוגי, שאי אפשר להניחו מן היד עד תומו; אבל – משנסגר – את מוצאת בו כל כך הרבה פירכות ואפשרויות בלתי מתקבלות על הדעת. אבל, היי, ספרי מתח תמיד יהיו בהם פירכות שכאלה.

וזה סיפורו – סנה, סופרת רבי מכר מתעוררת בבוקר יום הולדתה השלושים ושלושה במקום זר לה לחלוטין, אין היא זוכרת איך הגיעה לשם: זכרונה מגיע עד מילוי הדלק במכוניתה בערב הקודם, לאחר בילוי במסעדה, ועתה היא במיטה לא מוכרת בבית לא מוכר. בהמשך מתברר לה כי אין היא לבדה בבית; בחדר אחר היא מוצאת אייזק, רופא אחד שפעם הציל אותה מעצמה וממה שקרה לה בחיים עצמם. סנה נאנסה פעם, בפארק. אייזק היה שם קצת אחרי, וידע לטפל, הוא הרי רופא, וידע להיות לידה כל הזמן, כל הזמן, והיתה שם, אולי, אהבה, אבל היא – כמו שורדות אחרות – לא יכולה להתייחס אל עצמה כרגיל, אלא תמיד דרך הפריזמה של האונס, של פגישתם הפתאומית:

"כשאונסים אותך, וכשאת חוטפת סרטן בשד, את צריכה לספר על זה לאנשים, ואז הם מסתכלים עלייך בעיניים עצובות, רק שהם לא באמת רואים אותך – הם רואים את האונס שלך או את סרטן השד. ואני מעדיפה שלא יסתכלו עליי, אם כל מה שהאנשים רואים הם הדברים שאני עושה או הדברים שקורים לי, במקום מי שאני."

עכשיו שניהם כלואים בבית מבודד, מוקף גדר חשמלית, בתוך שלג. אין הם יודעים על מה ולמה.

הבית מצויד לתקופה ארוכה, יש בו אוכל ועצים להסקה, והם יכולים להיות שם עוד ועוד, אבל הם לבדם.

והאוכל יאזל יום אחד, וגם העצים להסקה.

ואז אולי ימותו.

הספר, כאמור, מותחן יעיל שמהפך דפים בלי הפסק (מסכים בקינדל, במקרה שלי) ובהחלט עושה את העבודה.

עד שהגעתי לשיקגו (טיסת לילה וטיסת המשך קצרה) הספקתי לסיים את כולו. כולל הסוף המפתיע ופתרון התעלומה.

אז – כן, לקרוא, בהחלט. מעביר את הזמן מצוין.

ואחר כך אפשר לשכוח (או, במקרה שלי, לזכור עד החזרה לארץ, כדי לכתובת את הסקירה הזו)

מאד ויין – טארין פישר. תרגום: יעל אכמון. הוצאת:  א(ה)בות. 318  עמודים

Mud Vein – Taryyn Fisher

לרכישה (בדפוס או בדיגיטל)

ועוד שני ציטוטים שאספתי "על הדרך":

"הרעיון של טיפול פסיכולוגי הבעית אותי; כל המחשבות הפנימיות שלך מוצגות בתיבת זכוכית לנוכח מבטו של מישהו, שלמד במשך שנים איך לשפוט מחשבות. איך זה יכול להיות בסדר? היה משהו חולני בתהליך ובאנשים שבחרו לעסוק בזה לפרנסתם. כמו אדם שבוחר להיות גינקולוג. מה יוצא לך מזה, חתיכת פריק?"

" מישהו יכול לקחת את הגוף שלך, להשתמש בו, להכות אותו, להתייחס אליו כמו חתיכת זבל, אבל מה שכואב הרבה יותר מהתקיפה הפיזית הוא האפלה שזה מחדיר בך.אונס מפלס לו דרך אל תוך הדנ"א שלך. את כבר לא את – את הבחורה שנאנסה. ואת לא מסוגלת להפסיק להרגיש שזה עומד לקרות שוב, שאת חסרת ערך או שאף אחד לא ירצה בך לעולם, כי את מוכתמת ומשומשת."

אלה יווניה קוראת ספרים