את דוידי רוזנפלד פגשתי בספרו הראשון – פרידה מבבל –  לפני כחמש שנים, אז הכרתי את הבלש הפרטי, ארז בראון, שחי ופועל בצפון תל-אביב.

גם בספר הזה – החלומות שהורגים אותנו – חוזר אותו ארז בראון, הפעם עם הצצה נרחבת יותר לחייו הפרטיים: אשתו בנפרד, שקמה ועזבה אחרי שבע שנות נישואין וילד, הוריו המזדקנים, אם חולת אלצהיימר ואב שגופו הולך ובוגד בו, ואף – הפתעה, הפתעה – חברו הטוב, רווק המתקשה להיפרד מרווקותו, ושמו: דוידי רוזנפלד (הומאז' להיצ'קוק? שהופיע בכל סרטיו לרגע אחד).

והתעלומות – עורך דין מצליח המחפש את אשתו שיום אחד נעלמה, ומסתבר שהוא לא היחיד שמחפש אותה. בלש פרטי אחר שנרצח, חוקרי משטרה שאינם ממהרים לחפש נעדרים ו"ננעלים" על חשודים ברצח, ובכך מזניחים, אולי, כיווני חקירה אפשריים; בחור, לא כל כך צעיר, המתגורר בבית הוריו, ויום אחד נעלם. ועוד העלמויות קטנות וגדולות.

וגם – חלומות אימה השוטפים אותו, ומסייטים את היום-יום שלו.

הספר נקרא בלילה טרוּף-שינה אחד (יעפת, חזרה מן הצד השני של האוקיינוס), ובהחלט מהפך דפים.

הספר הזה יצא בהוצאה עצמית, וחסרה בו, לטעמי, עריכה מקצועית מסודרת, כזו שתדרוש פיתוח והרחבה במקומות שאלה חסרים, לצד קיצוץ במקומות אחרים.

החלומות שהורגים אותנו – דוידי רוזנפלד. הוצאה עצמית. 274 עמודים

לרכישה (מודפס או דיגיטלי)