פגי הילקוט נעלמה מביתה בשנת 1976; פגי הילקוט נמצאה וחזרה לביתה בשנת 1985. בת שמונה נעלמה. יחד עם אביה. בת שבע עשרה חזרה. בלעדיו.

פגי היתה ילדה לונדונית רגילה לגמרי. טוב, כמעט רגילה, לא לכל הילדים יש אמא שהיא סולנית פסנתר ונמצאת במשך שבועות בסיבובי קונצרטים. אבל, בכל זאת, היתה לה ילדות רגילה, עם חברה-הכי-טובה ובית ספר ללכת אליו, וגינה בחצר הבית.

לאבא של פגי היו חברים "ממקלטים", כאלה המכינים את ביתם לסוף העולם, או לפצצה הגרעינית (מה שיבוא קודם), מבטנים את מרתף הבית, מכינים מלאי חירום, מבצעים תרגולות פינוי מהיר. מתכוננים.

פעם נסעה אמה של פגי לסיבוב קונצרטים, שנמשך מספר שבועות. אחרי שבועיים לקחת אבא של פגי את פגי, עם תרמילים וצידה לשעת חירום, עם דרכונים וכרטיסי רכבת, עם מפה, כלי עבודה בסיסיים, אוהל, בגדים.

ושניהם נעלמו.

אחרי תשע שנים היא חזרה. בלעדיו.

תשע שנים הם חיו בבקתה נידחת ביער, מבודדים מחברת אנשים. הוא סיפר לה שהעולם נכחד, רק הם נותרו. רק המקום שבו נמצאו נשאר. מעבר להר נמצאת תהום. מעבר להר נמצא האין.

והחיים ביער אינם בדיוק פיקניק. צריך לאכול, צריך לצוד את האוכל, או לדוג אותו, או לגדל אותו, או ללקט. צריך להתכונן לחורף, לסופות השלגים, לזמן שבו המזון יתמעט. צריך להכין את הבקתה לחורף, לאטום את הגג, לחטוב עצים להסקה, להכין ריהוט, לתפור בגדים, ונעליים. למלא את הזמן הפנוי.

שני אנשים; גבר וילדה בת שמונה. אחר כך בת תשע ועשר. רק הם בכל העולם.

מתישהו היא תחזור. בלעדיו.

בין עיסוקי הפנאי בונה לה האב פסנתר. לא פסנתר אמיתי, רק קלידי עץ. והיא לומדת לנגן, כשהיא מלווה את עצמה בשירה. רק יצירה אחת לקח עמו האב – לה קמפנלה של ליסט. יצירה שיש לה משמעות מסויימת בחיי האם, שפגי מאמינה שמתה, והאב.

הספר כולו נע בין זמן עבר, חייה של פגי בלונדון לפני שנעלמה, חייה ביערות וחייה בהווה, אחרי החזרה. כשעליה להכיר מחדש את אמה, את אחיה שנולד לאחר היעלמה. להתחיל לחיות מחדש בעולם שהוא לא ממש מובן לה, כי החיים ביער היו מורכבים מהרבה מטלות שכולן סביב הצורך לשרוד, ובסופו של דבר פשוטים. וכאן הכל כל-כך מורכב.

ספר מרתק עד העמוד האחרון, מעורר מחשבה, ומצריך קריאה נוספת.

ספר שילווה אותי עוד הרבה הרבה זמן.

מומלץ ביותר.

ימינו הספורים האינסופיים – קלייר פולר. . הוצאת: כתר. 262 עמודים.

Our Endless Numbered Days – Clair Fuller

לרכישה