אוריאן – שירה פנקס

ORIAN_B(2)גילוי נאות: את שירה פנקס פגשתי בקיץ האחרון בעצרת אחת, בעניין שמאד חשוב לשתינו, והתחלנו לדבר, כמו שנשים שיש להן נושא חשוב משותף מתחילות לדבר – תחילה בעניין שלשמו התכנסנו, ואחר כך, כדרכן של נשים שזה עתה נפגשו סיפרנו אשה לרעותה מעט על תחומי העניין בחיינו; אני סיפרתי על מוזיקה וספרים, והיא סיפרה כי כתבה ספר וביקשה לשלוח לי אותו.

הסברתי לה שיש לי ערימה של ספרים הממתינים להיקרא, אבל היא לא וויתרה (ובצדק, את זה אני יכולה לומר עתה), ואמרה שאין זה משנה מתי אקרא; היא רק מבקשת לשלוח לי אותו.

הספר הגיע. והונח על "מדף הספרים הממתינים להיקרא", ונקראו מאז כך וכך ספרים.

ואז הגיע מסרון מאחות של חברה טובה אחת, שהפציר בי להזדרז ולקרוא את הספר הזה.

אז החלטתי שלמה לא? ספר קצר, הוצאה מכובדת, אשה צעירה ונחמדה, המלצה ממישהי שאמנם איני מכירה ממש, אבל יש קשר חשוב בינינו.

והספר לא ממש ארוך – אז יסתיים במהרה.

או כך לפחות חשבתי.

אז זהו, שלא! זהו ספר שצריך לקרוא בו כל מלה, ולעתים לחזור פסקה או שתיים אחורה, ולהרהר בכל משפט שני או שלישי.. עניינים הלוקחים את הזמן שלהם.

וזה הספר – אשה צעירה, בת עשרים, שאיבדה לא מזמן את אביה, שהיה פעם גבר יפה עד מאד, דומה לפול ניומן. כל כך דומה, שקנה גלויות עם דמותו של ניומן וחילק עם חתימתו לנשים יפות שפגש.

ואז נכנע למחלה, ויופיו כורסם על ידה, עד שמת.

והיא נוסעת לפריז. להיות מטפלת של ילד אחד, בנה של ישראלית לשעבר, שמבקשת שבנה ידע עברית לביקוריו בארץ, ואיש עסקים צרפתי, בורגני, מסודר.

היא נוסעת לברוא עצמה מחדש. ללמוד שפה חדשה וגינונים חדשים וארץ חדשה. איך להתלבש, איך להתאפר, איזה יין לשתות, באיזה מזלג לאכול.

ולכתוב. כי היא רוצה לכתוב. ועבודה כמטפלת של ילד אחד, שצריך לקחת אותו לבית הספר ומבית הספר וקצת לשחק, ולהשגיח, היא עבודה שמאפשרת זמן לכתוב, וללמוד, ולהפוך לאשה אחרת.

בערב הראשון שלה בפריז היא מגיעה לביתם של הזוג – הלנה (שהוא השם שבחרה לה, לא זה שהיה לה בישראל) וסרז'. הלנה – ציירת, שיש לה בית שהוא יצירת אמנות, והחבורה המכונסת בו לארוחת הערב היא הדהוד לסלונים של פעם; אנשי רוח הדנים בעניינים שברוּמה של תרבות.

והיא יושבת ביניהם נפעמת.

אחר כך יבואו ימים של חול, להביא את הילד לבית הספר, לצפות בסרטים בבתי קולנוע קטנים, לנשום תרבות, לבקר בספרייה, להחזיר את הילד מבית הספר, לספר לו סיפורים. לשוחח עם האם, על כוס תה במטבח.

להיות עדה אילמת, למאזן הכוחות, מאזן האימה לעתים שבין מעסיקיה / מארחיה. האיש המודד כל דבר בערכו בכסף, והכמה להכרה אמנותית, והאשה, שרוחב אופקיה, טעמה המשובח, כשרונה הרב, הופכים את הבית ליצירת אמנות.

אשה אחת צעירה, שספר שלם נכתב מזרם התודעה שלה, וכל משפט בו צריך מחשבה והעמקה. אשה אחת צעירה שמנסה לברוא עצמה מחדש ומוצאת עצמה משקיפה מן הצד, ממש כמו שהיתה ילדה פעם בחדרה, על מערכת יחסים של זוג הורים; הורים לילד שהיא מטפלת בו, ממש כמו הוריה פעם.

ספר המצריך הרבה תשומת לב לדקויות, ותשומת הלב הזו משתלמת מאד.

אוריאן – שירה פנקס. הוצאת: הקיבוץ המאוחד. 214 עמודים

לרכישה

לרכישה דיגיטלית

אלה יווניה קוראת ספרים