את ג'פרי ארצ'ר הכרתי פעם, בנעורי (טוב, לא באופן אישי, רק את ספריו). קראתי אז את "קין והבל" ועוד כמה, אפילו איזו סדרת טלוויזיה עשו מן הספר הזה, אי אז; אבל מי זוכר? אחרי הכל כתיבתו קלה כנוצה ברוח, וקריאה בספריו טובה בעיקר כדי להעביר את הזמן בנעימים. אז ועכשיו.

למען האמת, בעשורים האחרונים נתקלתי בשמו בעיקר בעיתונות, בהקשרים של בית הנבחרים האנגלי, שחיתות וכלא, תביעת דיבה ושאר עניינים שמושאם היה לא פחות מעניין מן הנושאים.
ופחות או יותר נשכח מלבי. מדי פעם הבליחה איזו הודעה על ספר חדש שלו שתורגם לעברית, ושוב נבלע בכבלי השכחה.

עד שהגיע אלי הספר "בבוא השעה", ומישהו בעבודה אמר לי – אבל זה ספר מתוך סדרה, ומוטב שתתחילי מהתחלה. ומשום ששני אנשים אמרו לי שזה יופי של חומר קריאה, ומשום ששניהם אמרו לי שצריך להתחיל מן הראשון, אז התחלתי ממנו – ימים יגידו.

גיבור הספר – הארי קליפטון, ילד שנולד לאחר שאביו מת, בנסיבות לא ממש ברורות; אמרו שנהרג במלחמה, ומיד החליפו נושא, כך שברור שנסיבות עלומות מלוות את המוות הזה, ולא ברור למה. הארי דנן גדל בבית עם אמו – מלצרית בבית קפה, סבתו, ודודו העובד במספנה הסמוכה.

בעלי המספנה – משפחת ברינגטון, שחייהם איכשהו משתלבים בחייו של הארי; אחד משני חבריו הטובים ביותר בבית הספר הינו ג'יילס ברינגטון, יש איזה עניין לא גמור בין אמו של הארי להוגו ברינגטון.

הארי מצליח, איכשהו, לשנות את הגורל המוכתב לכל ילדי העניים הגדלים ליד המספנה, בזכות כשרונו בשירת מקהלה (וכבר הוא חביב עלי במיוחד), והתשוקה הנלהבת שלו לידע.

הספר מלווה את תקופת התבגרותו עד פרוץ מלחמה העולם השנייה, עם תפניות עלילתיות עוצרות נשימה כמעט, לא יאומנו כמעט..

מהפך דפים בקלילות וריק מכל משקל עודף, כמו כל ספר שכל מטרתו העברת הזמן.

אני עוברת לשני – חטאי האב. נראה כמה מהם אקרא.

ימים יגידו – ג'פרי ארצ'ר. תרגום: כנרת היגינס-דוידי. הוצאת מודן. 380 עמודים

Only Time will Tell – Jeffrey Archer

לרכישה

לרכישה דיגיטלית