מזה שנתיים לא קרה לי

שהנחתי את החיים בצד לאיזה יום יומיים ושקעתי לי בספר

לפני שנתיים זה היה בחופשה, שאז לקחתי לי את החמישי של הארי פוטר באנגלית, וצללתי לתוכו

ועכשיו, הנחתי את כל ה"צריך" (ויש הרבה)

וקראתי וקראתי בהנאה גדולה את "ארבעה בתים וגעגוע" של אשכול נבו

– אהבתי את העלילה (כמה צפויה, ובכל זאת)

– אהבתי את התיאורים ה"ממש" ויזואליים, כך שיכולתי לראות בעיני רוחי בדיוק, אבל בדיוק, איך נראית הסצינה

– אהבתי במיוחד איך מדי פעם פיסקה מופיעה מחורזת, כאילו בלי להרגיש, והקריאה נכנסת לקצב משלה.

– אהבתי את הדמויות ואת האהבה של הסופר אליהן

תודה גדולה לריבונו של עולם על מתן תורה ועל החג שאיפשר לי ככה סתם להניח את החיים בצד ולקרוא

תודה למוסף הספרים של "הארץ" (ההוא מסוכות) שפרסם פרק מן הספר ויצר אצלי תיאבון

תודה לועדת פרס ספיר שהציבה את הספר הזה כאחד המועמדים, ותודה לחנות הספרים המקוונת שמכרה את כל הספרים המועמדים לפרס ב- 40% הנחה

עכשיו, אחרי שקראתי, וחייכתי לי מדי פעם, החיים קצת יותר נינוחים – לעת עתה .

אני יודעת שיש כאלה שלא ממש אהבו את הספר, ובודאי יהיו כאלה שירימו גבה,

אבל אני? מה איכפת לי – נהניתי מכל רגע, ואני ממליצה בחום

ארבעה בתים וגעגוע  – אשכול נבו. הוצאת  כנרת זמורה ביתן (361 עמודים)

(פורסם ב- 13.6.2005 בפורום הספרים של YNET)